פותחים שולחן: המסעדות הכי טובות לחגיגות משפחתיות
במרווח הגדול שבין מסעדות יוקרה למסעדות פועלים שוכנות לא מעט מסעדות מצוינות ולא יקרות. מוסף "הכי טובים" מגיש: 9 מסעדות לחגוג בהן אירוע משפחתי מבלי למשכן את הבית
איך בחרנו?
דיברנו עם מסעדנים ועם שפים ועם עיתונאי מזון ועם מבקרי מסעדות ועם חברים שהם "פודיז" ועם חברים עם כסף ועם חברים ממש בלי - ואפילו עשינו שיחה מלב אל לב עם הניסיון הפרטי שלנו - ולבסוף גיבשנו רשימה ראשונית של 37 מסעדות ברחבי הארץ, שלהן פוטנציאל להיכלל ברשימה הסופית.
ואז התחלנו לנפות. בהתחלה על סמך המחיר. היום קל לבדוק מחיר של מסעדה כי כמעט לכולן יש תפריט שמתפרסם באינטרנט. חישבנו מחיר ממוצע למנה ראשונה ומחיר ממוצע לעיקרית. הסכום של שני הממוצעים היה צריך לצאת פחות מ- 100 (לפעמים הרבה פחות, ולפעמים בשקל-שניים יותר). ואז הצטיידנו באוטו ומפה ויצאנו לשטח. גם למסעדות שהכרנו היטב. רצינו לראות שוב את המקום, לנסות מנות שעוד לא ניסינו, לבחון את החוויה כולה (ולוודא שהיא מתאימה לסבתא) ולהביט טוב טוב על החשבון שבסוף. עם תום התהליך נותרנו עם 9 מסעדות ואקסטרה צלוליטיס.
תחנת הדלק בצומת גן הצפון, ליד קיבוץ הגושרים, 04-6904474
מהדברים שאפשר למצוא רק בצפון, ביום אביבי אחרי חורף גשום: מרבדים ירוקים, אוויר צלול, מים מפעפעים, מפלים סוערים, ציפורים נרגשות - ומסעדה טובה בתוך תחנת דלק, שלא צופה אל אף אחד מהדברים האלה. כדי להגיע לפוקצ'ה בר צריך לרדת מהכביש ולהסתתר הרחק מכל היופי, בפינה הכי מפויחת שבצומת גן הצפון. הקונספט הזה טוב כל-כך, שאפשר למצוא בגומחה ההיא עוד שתי מסעדות מלבדה (ביניהן נחלים המצוינת).
הפוקצ'ה בר היא סוג של פנינה לא צפויה: מעוצבת היטב, מרווחת ושקטה. אדם נבון שסעד איתי כינה אותה בצדק "מסעדה צפון תל-אביבית" בגלל רמת הגימור המקצועית והלא-פריפריאלית בעליל. אף שיש לציין שהתפריט עצמו מזכיר את תל-אביב לפני 10 שנים (תפריט מוקרם, שמן וכבד), המנות כולן עשויות נכון
הבשר (סטייק סינטה צרוב, מדמם מבפנים) קיבל את הכבוד המגיע לו מהטבח, הקלמרי היה טרי ורך, הפרגיות עסיסיות, כדורי הסופלי (כדורי אורז וגבינה מטוגנים) פריכים, והפנה קוטה לא מתוקה מדי. בפוקצ'ה בר לא נפלו לאף אחד מהבורות המתבקשים האלה, שרבים נופלים בהם. אני מודה שאפילו הפוקצ'ה, למרות הציניות המתבקשת, היתה פשוט עילוי.
רק מה? המחירים לא נמוכים. למעשה, המסעדה התאימה בקושי לקטגוריה ונכנסה לבסוף לרשימה הודות לכך שהיא עוף נדיר בנוף מסעדות הצפון - מה גם שהתמחור הוגן והולם את המוצר. המסעדה מתאימה ביותר למשפחות שמתארחות בצימרים בצפון בדרכן לחרמון או ממנו, והיא ידידותית גם לילדים.
משכית 32, הרצליה (בית מרכזים, פינת שדרות הגלים), 09-9546702
בביקור הראשון בטנדורי ההרגשה היא כמו כשהופכים בלטה ומוצאים אוצר. אם לדייק, כשהופכים בלטה ומוציאם מארחת יפה בסארי נאוני באמצע אזור התעשייה של הרצליה. מסעדה הודית טובה ומגוונת, עם תפריט עשיר, לא צמחוני, לא חריף, לא כתום ולא מלא עדשים היא עניין נדיר. בארץ היא היחידה שעונה להגדרה הזאת. אולי תגידו שאם היא לא אחד מהדברים האלה אז היא לא הודית - אבל את התרכיז, את המהות, היא מצליחה להעביר היטב, גם אם באינטרפרטציה מקומית.
כאן זה לא הודו, אבל אני מוכנה לשלם את הכסף בשביל טעימות מבושמות בארומת טנדורי, קארי או גארם מסאללה שיגרמו לי להרגיש הודו - בלי באמת להיות שם, כמובן. יש הנשבעים בסניף התל-אביבי המנומנם שבכיכר דיזנגוף, אך אני דווקא דבקה בגרסה ההרצליינית השוקקת והצבעונית יותר.
המנות הראשונות הן מקום מצוין להתנסות. כדאי לכלול בהזמנה את הפאקורס - ירקות מטוגנים במין טמפורה מקמח חומוס; את הסמוסה - משולשי בצק מטוגנים במילואים שונים; ואת הבג'יה בצל, שהוא בצל מטוגן במעטפת עדשים. אופציה נוספת היא לבחור במנת הטעימות טנדורי, שמכילה את כל אלה ומשביעה מאוד.
סוגי הלחמים (רוטי ונאן), ההפתעות שמחכות במנות העיקריות (עוף בחלב שקדים נפלא) והרטבים המלווים את הארוחה - אלה יוצרים חוויית משחק ומאפשרים בניית טעמים מודולרית ואישית, בתוך עיצוב של מסעדה יקרה, עם מחירים נוחים ואווירה מעונבת אך גם מלאת הומור. מתאים למשפחות הרפתקניות שמוכנות לתת למלצר את המושכות, במקום לנסות להתמודד עם התפריט הארוך של המסעדה.
בוגרשוב 8, תל-אביב, 03-5178568
בכל קטגוריה, בכל מחיר ובכל תנאי, בית תאילנדי נמצאת ברשימת המסעדות הטובות בארץ מאז שהוקמה. היא מהווה לא רק בית ספר לכל המסעדות התאילנדיות על אינספור הווריאציות שלהן - אלא גם בית ספר למסעדות ולמסעדנות בכלל. בעלי המסעדה, סונק ויריב מלילי - היא תאילנדית אמיתית והוא הרבה פחות - מצליחים לשמור על רמה גבוהה ואחידה כבר כל-כך הרבה זמן, שחייבים להסיר בפניהם את הכובע.
בבית תאילנדי אין דרכי קיצור ואין פשרות. מרק הטום-יאם שלהם הוא אחד הטובים שיש ומהווה ארוחה מלאה בפני עצמה. סלט הפאפיה הירוקה שימש השראה לעוד מיליון מסעדות שחיקו אותו. סלט העוף הקר עם הכוסברה והפלפל החריף, תבשילי הקדרה בחלב קוקוס, הטפיוקה שבסוף, התה שבדרך, המוזיקה, האווירה, הבמבוק באמצע רחוב בוגרשוב והעקביות המרשימה - כל אלה מהווים סיבה ראויה לחזור לשם בכל הזדמנות.
המחירים לא נמוכים בהשוואה למסעדות תאילנדיות: לא תצאו משם עם איטריות + עוף + נבטים ישנים + אגרול מזיע + רוטב אדום זרחני כמה שרק תרצו ב35- שקל. התכוננו לשלם עבור חוויה הרבה יותר מושקעת, איכותית ונאמנה למקורות שלה. מתאים לכל מי שמוכן להשלים עם העובדה שיש דבר שנקרא "אוכל תאילנדי איכותי" ומבין שצריך לשלם בשבילו.
אבן גבירול 100, תל-אביב, 03-5244040
יהלום קטן מסתתר בצפון רחוב אבן גבירול התל-אביבי. כולם מכירים אותו, אבל הוא חף מיומרות. תמיד מלא שם, אבל הוא אף פעם לא ייחשב "נקודה חמה". כל העולם יושב בו, אבל תמיד בג'ינס, עם מעט איפור וחיוך רגוע. מסעדת אמורה מיו נפתחה לפני 8 שנים על-ידי הזוג יוצא איטליה שלומי וסוזאנה סלומון, שאחראי גם לפיצה-פצה הוותיקה הסמוכה.
הרעיון היה ליצור טריטוריה (הגרסה האיטלקית לביסטרו) מקומית - והביצוע מושלם. כבר לפני 8 שנים יצר המקום תחושה שמדובר במוסד שכונתי ותיק. הזוג סלומון הצליח לגרום לקהל לקוחות עצום להתאהב ביצירה שלו, ללא עזרה של מערך יחסי ציבור משומן.
המסעדה צנועה וחמודה אבל מסתירה בתוכה תפריט מדויק, גאה ובטוח בעצמו. הקרפצ'יו של אמורה מיו הוא מהטובים בארץ, עם שמן זית אלוהי, פרוסות של פרמג'נו רז'אנו, בלסמי, מלח גס וארוגולה במינון מושלם.
אני מפחדת להגיד שהוא הקרפצ'יו הטוב בארץ, כי לא טעמתי את כולם ואין לי כוונה להסתכסך.
סלט הקפרזה מתהדר במוצרלה טרייה, הפיצה דקיקה ולוהטת, והפסטות נעשות בעדינות ובתבונה. כל המנות פשוטות, חפות מיומרות ונשענות על חומרים טובים - כמו במטבח האיטלקי. כדאי לנסות את הראגו (ספגטי עם בשר ועגבניות) ואת מנת הפולצ'ינלה - ספגטי עם כבדים, שמנת ויין אדום - שילוב שנשמע מוזר אבל גורם לכל מי שטועם אותו לגנוח. כולסטרול נפלא וצרוף (ורחוק מלהיות כשר).
על המנות העיקריות הבשריות אפשר לפסוח בלי להפסיד בשורה גדולה - ולדלג היישר אל הנונו אלברטו עם השוקולד, הדובדבנים ומוס השוקולד הלבן בקינוחים. בשעות השיא כדאי להזמין מקום, כי למרות גודלה של המסעדה היא מפוצצת.
בית אשל 3, תל-אביב, 03-5186560 ,03-6822842
ד"ר שקשוקה, המסעדה והאיש, פועלים בפאתי שוק הפשפשים כבר 17 שנה ומהווים פרק בטרילוגיה
קולינרית משפחתית. את הטרילוגיה התחילו הוריו של בינו גבסו (הדוקטור) במסעדת טריפולי, שפעלה גם היא ביפו, במקום שבו נמצאת היום יועזר בר יין. וכמו בכל טרילוגיה טובה ("הסנדק" לצורך ההשוואה הספרותית), גם כאן הגיבור יוצא מעבר לגבולות החוק כדי להבין משהו חשוב - או ליתר דיוק, יושב בכלא ולומד להכין שקשוקה.
ד"ר שקשוקה היא כבר מזמן לא רק מפגש של שקשוקה שמימית. גבסו מחלל באותה מיומנות גם על תבשילים טריפוליטאיים עם בשר ובמיה, לוביה או קרע (דלעת), על דגים ועל נפלאות הקוקוס ומרקיו השונים.
החריימה-אש שוחה ברוטב אדום חריף עד זיעה, שאיתו אפשר להתמודד רק בעזרת פיסות לחם שנבצעות מחצי הכיכר המוגשת ליד.
תשאלו, תמיד תשאלו, אם יש שווארמה - כי כזאת עוד לא טעמתם והיא לא מופיעה בתפריט. ואל תתעקשו על הסלטים בהתחלה, כי הם סתם ממלאים ותופסים את הבמה לדברים החשובים באמת. המסעדה מעוצבת בסגנון פועלים-שיק, עם הרבה אופי והרבה גזרי עיתונים ומכתבי תודה מיחידות צבאיות ממוסגרים על הקירות, חלקם בשני העתקים. אבל האווירה העממית היא לרגע לא מוזנחת או אנטי-חגיגית. ד"ר שקשוקה היא מקום מצוין למפגש משפחתי זול ושמח, כל עוד המשפחה לא פולנייה מדי ומד החריפות בשליטה.
הרצל 33, אשקלון, 08-6751200 ,08-6727182
לבחור מסעדה רומנית אחת מתוך אוסף המסעדות הרומניות בארץ הוא סוג של סיכון מקצועי. רק ביפו יש לפחות 3 מסעדות שהייתי מונה במקום השני הלא רחוק. המסעדה שניצחה היא הבחירה הסופר-סובייקטיבית שלי, והיא נובעת בין היתר מהאווירה במדרחוב באשקלון ובמקום בכלל. אבל לא רק מכך. לגריל המשובח המקבל אותך בכניסה יש תפריט שנשמע כמו שיעור אנטומיה.
האיקרא - למות, מרק הצ'ורבה הרומני - להתעלף, והממולאים, הדג מלוח, הגולאש והבורשט - לתלוש את השערות. מעל כל אלה מרחפת מנת הדגל שלשמה שווה להתכנס: הממליגה ועליה טוקיטורה - תבשיל רומני של בשר עם רוטב.
מסעדת הניצחון קיימת כבר כמעט 60 שנה. לפני כביש 6, כשעוד היינו מדרימים ומצפינים על כביש 4, היא היתה נקודת ציון מתבקשת בדרך. עכשיו מדובר במעקף קצת יותר משמעותי - אך גם יותר מראוי. ואם אתם כבר שם, אל תשכחו לקנח עם פפנש, כופתה רומנית המוגשת עם שמנת חמוצה וקונפיטורת ענבים ביתית.
תחנת הדלק שבכניסה למושב ריינה, 08-6751200 ,08-6727182
זוהי האחות של מסעדת אל באבור המפורסמת מאום אל פחם. אל תנור אמנם קטנה ומתונה יותר, אבל
מושתתת על אותו הידע ושמה את אותו דגש על חומרי הגלם הטובים של משפחת עבאס. אל תנור שותפה לטרנד של פיזור מסעדות הצפון בנקודות תצפית טובות לבטון ופח - אבל היא מחפה על כך באוכל מעולה.
תמצאו בה מנות דגל מפורסמות כמו צוואר טלה הממולא בבשר העדין והנמס של טלה, בלי טעם לוואי של כבשה. צלעות הטלה מוגשות כמו סוכריות על מקל. מומלצים גם הכרובית עם הטחינה, הקישואים עם היוגורט והקבב החלבי שמתבשל בתוך בצק עלים, שאין שילוב יותר מעיק ממנו בשלמותו. בעונה יש שם מגוון סלטים חמים מעשבי האזור, המאפיינים את הבישול הערבי הגלילי במיטבו.
אל תנור לא זולה. היא לא מסעדה מזרחית על אם הדרך שאפשר לחטוף בה משהו ב50- שקל, אלא אם כן בא לכם רק סלטים ופיתות פריכות מהטאבון. המחיר הממוצע של מנה עיקרית זוחל לעבר ה80- שקל. פלטת סלטים עולה כ25- שקל לסועד. אם אתם קבוצה גדולה, אפשר לסגור מראש על תפריט עם מנות אמצע רציניות (כמו השוק טלה), שייתכן שיורידו קצת את המחיר הכולל - אבל הביאו בחשבון שזה הכיוון. עם זאת, אין שם יין - ויש גבול כמה קנקני הלימונדה ייקרו לכם את הארוחה.
בכניסה לכפר עין חוד, 04-8397350 ,052-4606343
לא ברור מה עבר בראש של בעלי מסעדת הבית שבעין חוד, כשהם החליטו לבנות את המקום על הנוף,
פונה לנוף, עם חלונות ענקיים היישר לנוף. אולי הם עלו על משהו. המסעדה הערבית מציעה לאורחיה שילוב של טבע ושפע, לפעמים במחיר של איכות המנות (בעיקר הבשר) - אבל החוויה הכללית מצדיקה את מעמדה ברשימה זו.
קודם כל, העובדה שאין תפריט היא סוג של מגה-אקמול לכאב הראש הבלתי נסבל שיוצרים נודניקי ההזמנות, שיודעים יותר טוב מכולם ואפשר למצוא אותם בכל קבוצה. אין "בלי", אין "בצד", אין "אפשר ככה ולא ככה". לא טעים? אל תאכל. יש עוד 80 אלף מנות על השולחן, בטח תמצא משהו. הקונספט במסעדת הבית הוא שכל מה שהתבשל היום יוגש לכם לשולחן - ולרוב מדובר ברשימה אינסופית של מנות.
בין המנות הקבועות תמצאו סינייה מבשר עם טחינה חמצמצה, מג'דרה בורגול שזופה ועוף ממולא עסיסי להתפקע. החלל והקונספט מושלמים לקבוצות גדולות, שיכולות לפרוש בסוף הארוחה לחדר התחתון שבו מזרנים וכריות לרביצת קינוחים מתבקשת.
חשוב לדעת: הדרך לעין חוד לא קלה ומתאימה במיוחד למשפחות בעלות 4x4. הג'יפ ייתן לכם גם יתרון
בזינוק בעלייה הבלתי אפשרית בדרך חזרה, אחרי חניה די מלחיצה במדרון.
שמואל ברוך 55, ירושלים, 02-6255693 ,02-6246860
אמא, המוסד הירושלמי הוותיק, היא בעצם מסעדת פועלים באריזה יפה. האוכל זול יחסית, השירות
מהיר ויעיל, המטבח משפחתי ונטול יומרות כמו במסעדת פועלים - אבל הגישה נוחה, יש חניה ללקוחות
והחלל מושקע, גדול, מואר ומסודר, ולא חורי ומאובק. בהתחשב במיקום הנוח (קרוב לשוק ועל הדרך החוצה מהעיר), היצירה של מרים בנימין, האמא של אמא מאז הקמתה, הפכה למוקד עלייה לרגל.
באמא מציעים מטבח ביתי משובח עם השפעות כורדיות - ניסוח מעט מתנשא לקובה מסוגים שונים. קובה מטפוניה ממולאת בבשר בתוך מרק/רוטב עגבניות וקובה חמוסתא בתוך מרק חמוץ עם תרד וקישואים - אלה המנות שמובילות את אותן השפעות. אחריהן ברשימה הקובה המטוגנות והממולאים. לצד הקובה יש מגוון סלטים צפויים ומבחר של מנות עיקריות "בטוחות" כמו שיפודי פרגיות, שניצל, כבדי עוף וקבב ועוד מנות חסרות כל קובה והשפעות כורדיות באשר הן.
מתוך מוסף "הכי טובים 2010" שצורף לעיתון החג של מעריב. עוד במוסף: מסעדות הגורמה הכי טובות, בתי הקפה הכי טובים והקונדיטוריות הכי טובות
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם