אמן או לוחם? מדריך ליציאה ממצרים
לא משנה מי אתם, היכן אתם ומה עובר עליכם: בכל רגע בחיים אתם נמצאים או בדרך הלוחם או בדרך האמן - במאבק מתמשך או בהרפתקה יצירתית. אז איפה אתם עכשיו?
לא משנה מי אתם, היכן אתם נמצאים ומה עובר עליכם, בכל רגע מחייכם תמצאו את עצמכם צועדים על דרכו של הלוחם או על דרכו של האמן. על דרך הלוחם חייכם ייראו כמאבק מתמשך, אנשים יפגעו בכם וכעסים ופחדים ינתבו את תגובתכם. על דרך האמן חייכם יראו כהרפתקה יצירתית, תרגישו חמלה, תיזמו במקום להגיב ותחוו שלווה נפשית. האם הכוח לבחור בין שני מסלולי חיים אלה נמצא בידיכם? ואם כן, איך עושים את זה?
דרכו של האמן אינה דרך אחת מסוימת. היא הדרך האישית של כל אחד ואחד, באמצעותה הוא מרגיש שהוא יוצר ומוביל את החיים שלו. האמן אינו רואה עולם של מנצחים ומפסידים, והוא תמיד מחפש את הדרך בה כולם יכולים להרוויח. בעולם שלו כל טענה היא אמיתית מנקודת המבט שביטאה אותה. האמן אינו עוסק בשיפוט של טוב ורע, צודק או לא צודק, ומקבל כל דבר כפי שהוא. כל דבר ואדם בעולם ממלאים את תפקידם, וכל שיפוט יכפה על האמן זווית ראייה אחת, יגרום
דוגמא מאלפת לגישה של אמן המקבל דברים כפי שהם נתן רמי הרפז, טייס פנטום שנפל בשבי והסביר כיצד שמר על שפיותו במצב הבלתי נתפס הזה. "הבנתי שיש פה משחק שלכל אחד יש בו תפקיד", הוא אמר. "יש חוקר שתפקידו לחקור ולהוציא מידע, יש מרביצן שתפקידו להרביץ, ויש נחקר שתפקידו להסתיר אינפורמציה. כשמסתכלים על זה בצורה הזו, הכול נראה אחרת לגמרי".
הלוחם, לעומתו זאת, מכיר רק דרך אחת. מי שלא מסכים עם דרכו טועה, ויש להעמידו על טעותו. הוא יגן על דרכו בחירוף נפש, ויצא למלחמה מבלי לחשוב פעמיים. הוא יתקשה להתגמש ויסביר לך שהעובדה שעל כל שאלה שתשאל תקבל תשובות שונות, אינה אומרת שכל התשובות נכונות, אלא שרוב האנשים אינם מבינים מהחיים שלהם.
האמן הולך בדרך המודעות. הוא מודע לרגשות של אחרים ומכבד אותם. הוא כן כלפי עצמו וכלפי אחרים, ומגלה אחריות לגבי בחירותיו ולגבי התוצאות שלהן. האמן מחפש פתרונות שלווים לעימותים. הוא סובלני כלפי השונה. הוא לא מקבל דבר כמובן מאליו, ושואל את עצמו כל הזמן שאלות. למעשה, הוא תמיד דואג שיהיו לו יותר שאלות מתשובות, משום ששאלות שומרות אותו על הדרך. הוא לעולם לא צודק ואף פעם לא טועה. הוא בוחר את דרכו וחי לפיה. הוא זורם תמיד ואף פעם לא נסחף. הוא חי מתוך בחירה.
אנחנו יכולים לבחור להתייחס לכל מצב בחיים כמו לוחם או כמו אמן. האמן מיכלאנג'לו תיאר את תהליך הפיסול שלו כך: ראיתי את המלאך כלוא בתוך השיש, וגילפתי אותו לחופשי. כל מה שנתייחס אליו כמו אמנות, יגרום לנו הרבה יותר הנאה בעשייה, יביא אותנו להיות יצירתיים יותר, יזכה אותנו בתוצאות אסתטיות יותר, והכי חשוב: יעזור לנו לגלות את עצמנו. נגלה בעצמנו יכולות שאיננו מודעים לקיומן. כך נכיר את עצמנו טוב יותר ונהפוך בו-זמנית להיות גם הפָסל וגם הפסל הנחשף מתוך הסלע.
הלוחם משיג את מבוקשו במלחמה. הוא לא נרתע מקשיים ולא מהסס להדוף ולדרוך על אחרים בדרכו.
המטרה מקדשת את האמצעים. האמן שומר את אופציית המלחמה כמוצא אחרון. למרות שלרוב הוא אינו נלחם, הוא פועל ללא הפסקה כדי להשיג את מטרותיו. הוא לא מחכה לניסים, הוא מחולל אותם כמו קוסם. ההבדל בין האמן ללוחם הוא שהאמן פועל מתוך נוכחות וקבלה מלאים של הכאן והעכשיו.
לעתים קרובות הוא שוכח מה היתה מטרתו לאחר שבחר בה. הוא הכין תוכנית פעולה וצועד לקראת המטרה ולכן ישיג אותה, אבל הדרך חשובה לו לא פחות. גם אם לא ישיג את המטרה, חשוב לו יותר ליהנות מהדרך. הוא מבין שרוב החיים אנחנו מבלים בדרך, ורק רגעים בודדים אנחנו חוגגים במטרות עצמן. לכן, אם לא נהנה מהדרך, לא נהנה ממרבית חיינו. עבורו, הערך העיקרי של המטרות הוא לא השגתן, אלא האדם שהוא נהייה בזמן שהוא עובד עליהן. הוא שואל את עצמו: כשאשיג את המטרה, האם ארגיש מרוצה עם מי שאהיה?
האמן יודע שאין זה מקרי שהמילים אמונה, אימון ואמנות חולקים את אותו השורש. הוא מודע לכך שהוא בורא את החיים שלו על פי האמונות והמחשבות שלו. מי שמאמין שהעולם הוא מקום רע, רואה את אותו דרך האמונה הזאת כמקום רע. מי שלא מאמין שמשהו אפשרי, רואה אותו כבלתי אפשרי. מי שבוחר לכעוס רואה את העולם דרך הכעס, ומי שאוהב רואה את העולם דרך האהבה. האמן שואל את עצמו אילו אמונות ומחשבות כדאי לו לבחור, הוא מתאמן בהליכה בדרכו של האמן והיא נהיית דרכו.
הלוחם יכול להישבר בעקבות כישלונות. אם ניסה משהו בכל כוחו וניכשל, הוא יסבול מרפיון ידיים ויגדיר את המשימה כבלתי אפשרית. האמן, לעומתו, מכיר בכך שחוסר הצלחה בניסיונות ראשונים הוא דרך הטבע. מבחינתו, כל תינוק יודע את זה ולכן ממשיך לנסות לצעוד, גם לאחר ניסיונות כושלים, עד שהוא לומד ללכת. האמן זוכר את זה בדיוק כפי שהיה כאשר היה תינוק.
לכן, כל אמן מתחיל כטירון בכל אמנות חדשה שהוא מנסה. הוא מרשה לעצמו להיות אמן גרוע, עד אשר בעזרת תרגול עקבי הוא נהיה אמן מוכשר. עבור האמן, הכישלון היחידי הוא אי למידת השיעור הנובע מחוסר ההצלחה הרגעי. כל עוד הוא לומד, זה אינו כישלון אלא שיעור בדרך להצלחה. בדיוק כמו אלף הנורות הלא מוצלחות שתומאס אדיסון המציא לפני שהגיע לנורה שעבדה.
ג'ואי אבניאל הוא מחבר הספר: "אחת, שתיים מיליון", סיפור ומשל לחיים על פי דרכו של האמן.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם