מי אתה, אנדרו כהן?
אחד המורים הרוחניים החשובים ביותר של התקופה מוצג בספר חדש, שכתב אחד מתלמידיו הבכירים לשעבר, כגורו מסוכן בעל אישיות נרקיסיסטית הנוטה להתעמר, לנצל ולעשוק את תלמידיו. נציגיו של כהן: מחבר הספר הוא טיפוס מריר מטבעו, דבריו אינם רלוונטיים עוד
ויליאם ינר היה במשך 13 שנה חבר בקהילתו של אנדרו כהן, בין השנים 1988-2001. הוא עזב אישה ובית על מנת להצטרף לקהילה, ומילא בה שורה של תפקידי מפתח, בכלל זה שימש כחבר בהנהלת הארגון. בתקופה מסוימת הוא היה התלמיד היחיד שזכה בכבוד לחיות באותו בית עם כהן. בספרו, "גורו אמריקני" סוקר ינר את התקופה בה שהה במחיצתו של כהן, החל מהימים הראשונים האידיאליסטיים בהם ראה באנדרו כהן מורה מואר, המשך בתקופה ארוכה של הערצה עיוורת תוך התעלמות מהמתרחש סביב, ועד לימים האחרונים שאופיינו באובדן אמון מוחלט מצדו ולעזיבת הקהילה.
ינר טוען כי הבעיות החלו לאחר שעזבה הקהילה של כהן את הבית שבו השתכנה בקליפורניה, שם חיה באופן פתוח ומעורב בקהילה המקומית, ועברה לאחוזת פוקסהולוו (Foxhollow) בחוף המזרחי של ארה"ב, בה מצאו עצמם חברי הקהילה מבודדים מהעולם החיצון. על פי ינר, איפשר בידוד זה לכהן לשלוט בכל פרט קטן בחיי הקהילה, החל מתרגילי התעמלות החובה שהוא הנהיג, ועד לשליטה בחיי הזוגיות של חבריה. ינר עצמו מספר כי מערכת היחסים היחידה שהיתה לו עם אישה בזמן שהותו בקהילה הופסקה לאחר ששה חודשים בהוראת כהן, בטענה כי בת זוגתו "פיתחה גאווה".
לפי ינר, "חטא הגאווה" היה מוטיב מרכזי בקהילה של כהן. הוא מספר על תרגולים בהם נדרשו החברים לזמר את המשפט "גאווה היא חטא" במשך שעה ארוכה, ועל מפגשים שבועיים בהם היו אמורים "לחקור את התורה", אולם בהדרגה הוקדשו להשמעת ביקורת חריפה על חברים בקהילה, כביכול על מנת לשחרר אותם מהאגו שלהם. מפגשים אלו היו מתארכים לעתים קרובות עד השעות הקטנות של הלילה, ומי שלא קיבל בברכה את הביקורת שהושמעה כלפיו הוגדר כ"מתנגד" הזקוק לעזרה, שפירושה היה התקפות נוספות מצד חברי הקהילה.
לטענת ינר, עד מהרה עבר כהן להנהגת עונשים משפילים, אותם תיאר כ"חכמה מטורפת" ("crazy wisdom") שמקורה ברעיון על פיו על המורה לעשות מדי פעם שימוש בשיטות לימוד קיצוניות על מנת לשבור את האגו של התלמיד. עונש מקובל אחד היה מתן סטירות, לעתים על ידי אנדרו עצמו, לעתים על ידי כך שהיה מנחה סטודנטים לסטור זה לזה. עונש אחר היה מתן שמות רוחניים מעליבים לתלמידים, דוגמת "כלב משוגע", "שור משתולל", ו"הוד מעלתו".
אחד מהחברים שעזב את הקהילה מתאר בספר מקרה של חבר אחר בקהילה, סטן שמו, לגביו הכריז כהן שלא פעל על פי הנחיותיו. אותו סטן זומן לפגישה עם כהן, במהלכה למרות תחנוניו לא הצליח לשכנע בחפותו. כהן תקף אותו קשות, ומאוחר יותר אף זימן אותו למשכנו שם הנחה את אשתו "להיכנס בו בכל הכוח". מאוחר יותר סולק סטן מהקהילה ומצא משרה פשוטה בבית חולים סמוך, על מנת להישאר קרוב ככל הניתן לקהילה אליה קיווה לחזור.
יום אחד, כך על פי אותו חבר לשעבר בקהילה, שלח אותו כהן לרוקן את האוויר מגלגלי מכוניתו של סטן, על מנת "לשבור לו את האגו". בהמשך, בעקבות תחנוניו, אפשר כהן לאותו סטן
במקרה אחר שמתואר על ידי תלמיד לשעבר, התקשה תלמיד בשם ג'ף לכתוב הקדמה לספר שאנדרו עמד לפרסם. מכיוון שאותו ג'ף חש רגשות אשמה נוראיים בשל כך, הוא כתב לכהן: "אם לא אצליח במשימה, אני אחתוך לעצמי את האצבע". על פי אותו תלמיד, נראה כי אנדרו אהב את הרעיון, וכאשר ג'ף נכשל בכתיבת ההקדמה זימן אליו כהן את אחת מחברות הקהילה, רופאה במקצועה, והנחה אותה לגשת לג'ף עם הציוד הרפואי הנדרש, לביים כריתת אצבע ולעצור רק ברגע האחרון. על פי אותו תלמיד, ג'ף נראה מעורער לגמרי בעקבות המקרה, ומספר שבועות אחר כך עזב את הקהילה.
חלק ניכר מטענותיו של ינר כלפי כהן נוגעות לתחום הכספי. הוא טוען כי בקהילה השתרשה מסורת של קניית מתנות יקרות לכהן, במסגרתה העניק לו הוא עצמו 10,000$ ביום בו מלא עשור לחברותו בקהילה. מנקודה מסוימת, הוא ממשיך, נהפכו תרומות כספיות לאמצעי המקובל לזכייה מחודשת בברכתו של כהן, ולחלק בלתי נפרד מהדרך הרוחנית עבור תלמידיו של אנדרו.
לפי הספר, באחד המקרים התוודה תלמיד בפני אנדרו כי שבר את שבועת ההתנזרות המינית שלו בכך שאונן, והציע להעניק לכהן את כל הונו כדי לכפר על עוונותיו. במקרה אחר הופעל לחץ כבד על תלמידה אמידה בשם ג'יין אוניל, להמיר הלוואה שהציעה לכהן בסך שני מיליון דולר שיועדה לרכישת קרקע האחוזה – לכדי תרומה. לטענת ינר, היא נכנעה.
ינר מקדיש פרק שלם ליחסו של כהן לנשים. לטענתו זכו הנשים בקהילה למעמד של "אזרחים סוג ב'", מה שכלל השפלות גדולות מאלו שלהן נחשפו הגברים. כך, תלמידה אשר ברחה מהקהילה, אותרה ושוכנעה לחזור. עם שובה נאמר לה שעל מנת להתקבל חזרה עליה "לתת את כולה". בתמימותה סברה כי הכוונה היא לנכסיה הרוחניים והנפשיים, אולם על מנת להיות בטוחה הציעה לתרום כמה אלפי דולרים. לטענתה, נאמר לה כי סכום זה אינו מספיק וכי "הכול פירושו הכול", משפט שכוון לחיסכון של 60 אלף דולר שהיה ברשותה ושכהן ידע עליו. לאחר התלבטות היא תרמה את הסכום לקהילה, אולם אז התקבל פעם נוספת המסר "הכול פירושו הכול". בנקודה זאת היא החליטה לתרום לקהילה גם כל ירושה עתידית שהיא עשויה לקבל.
ינר עצמו מספר כי לאחר ששהה 11 שנים בקהילה הוכרז כמי ש"התקדמותו בעייתית", וזאת על רקע "גאוותו". אז, ובאופן פתאומי, הוגלה אל מרכז של כהן בלונדון. למרות מתנות יקרות, בכלל זה זרי פרחים וחולצות, ששלח לאנדרו, הוא נותר בגלותו. מתוך ייאוש החליט ינר להציע לכהן את "כל מה שיש לי", לרבות ירושה בסכום של 80,000$, מכונית ושבועת התנזרות. לאחר סדרה נוספת של השפלות התרומה התקבלה ויינר הוחזר לקהילה, אך לא זכה עוד במעמדו הקודם כמנהיג.
לזכותו של כהן יאמר כי כאשר החליט ינר, בסופו של דבר, לעזוב את הקהילה, הוא העביר לכהן מכתב חריף בו תבע את כספו בחזרה, בטענה כי נלקח ממנו תחת לחץ פסיכולוגי כבד. כהן אמנם החזיר לו את כספו, אולם רק לאחר שינר חתם על מסמך משפטי שאוסר עליו לפרסם במשך חמש שנים כל מידע שיש ברשותו על שהתרחש בקהילתו של אנדרו כהן.
בסיכומו של דבר טוען ינר כי קיים פער עצום בין התדמית החיצונית של כהן בקרב הציבור הרחב לבין אנדרו האדם. לדבריו, הדרך הרוחנית שזה מציע לתלמידיו "דומה לטיפוס על הר של חרא המכוסה תחת סנטימטר אחד של שלג". "האם אנדרו כהן הוא גאון רשע?", כותב ינר. "לא, אין פה עניין במשהו מפלצתי או דרמתי מעין זה... למעשה, שיגעון הגדלות המאפיין אותו נתפס על ידי כפחות שטני ויותר ילדותי, לעתים על סף האינפנטיליות. באופן מובן, לאיש מאיתנו לא היה האומץ לומר לו, 'הי, אנדרו, אתה מתנהג כמו ילד מעוצבן בן 4".
ינר גם מתייחס לטענה המתבקשת, לפיה אם אנדרו כהן הוא אכן בן אדם כל כך נורא, מדוע לעזאזל נשאר איתו במשך כל כך הרבה שנים. הוא מציין כי מתוך 130 תלמידיו המקוריים של אנדרו, 123 אכן עזבו אותו עם השנים. הוא גם מתאר את תהליך העזיבה כתהליך טראומתי, אשר במהלכו נאלצים אלו הרוצים בכך לברוח בסתר באמצע הלילה, וכי כהן טורח להשחיר את פניו של כמעט כל מי שעזב אותו. בנוסף, מדבר יינר על הדחף הנפשי של מי שעזבו הכול והקדישו שנים רבות לחיי הקהילה - להמשיך ולהצדיק את החלטתם.
אך את ההסבר האמיתי לחוסר היכולת לעזוב ינר מתאר במילים הבאות: "מדוע נשארתי? למה בחרתי בזאת? לאחר 4 שנים בקהילה, הייתי מנותק לחלוטין מחברים, משפחה ואפשרויות עבודה. הייתי אדם שבור. הייתי מלא ספקות בעצמי, ומשך רוב הזמן הייתי מעורפל חושים בשל חוסר שינה. לא ידעתי כיצד לדמיין בכלל חיים מחוץ לקהילה".
ספרו של ינר אכן מהווה עדות מרתקת למה שעשוי להתרחש בתוך קהילות רוחניות, והוא כולל בין השאר ראיון מפורט עם אמו של אנדרו כהן, שגם היא כתבה בעבר ספר בשם "אמו של אלוהים" התוקף בחריפות את בנה. הספר כולל מספר רב של עדויות, ולקורא כמעט ולא נותר ספק שגם אם לא כל מה שכתוב בספר נכון, הרי שריבוי העדויות ממקורות שונים מעיד שספק גדול אם מדובר בעלילת שווא.
מצד שני, אין לי ספק שינר הוא אדם מריר, דבר המכניס לפרופורציות מסוימות את הספר שכתב. בנוסף, יש טעם לפגם בכך שמרבית האירועים שהוא מציג בספר הם עדויות יד שנייה, מפי חברים אחרים לשעבר בקהילה.
בסיכומו של דבר, התמונה העולה מספרו של ינר היא שבמקרה הטוב אנדרו כהן הוא מורה רוחני בעל כוונות טובות אשר איבד את חוש הביקורת העצמית, ומוכן להקריב את הבריאות הנפשית של תלמידיו על מזבח המהפכה התודעתית אותה הוא מתיימר להוביל. במקרה הרע נתפס כהן כמניפולטור נרקיסיסטי וילדותי, אשר יצר מנגנון רוחני עצום שכל תפקידו הוא לשרת אותו עצמו. כך או כך, אנדרו כהן לא יוצא טוב מהספר הזה.
* רק מיעוט מבין תלמידיו לשעבר של כהן חשים כמו ינר והמרואיינים בספר. רבים מהם מביעים הכרת תודה על השנים שבהם למדו איתו וממשיכים לתמוך בארגונו בדרכים רבות. האתר הזה
נוצר על-ידי תלמידים לשעבר כדי להפריך את הטענות של ינר.
* ויליאם ינר הוא אדם ממורמר מטבעו. שבועות ספורים לאחר שהגעתי לקהילה של כהן, פגשתי את ינר שמיד פצח בתיאור מפורט של טענותיו כלפי בני משפחתו שניסו, לתחושתו, לנשל אותו מירושה. מאוחר יותר ינר אף יצר אתר אינטרנט בו תקף את משפחתו בחריפות. רק לאחרונה, כאשר אחר מתלמידיו לשעבר של כהן חשף את ההקבלה שבין הטרוניות של ינר כלפי משפחתו לאלה שיש לו כלפי כהן, הסיר ינר את האתר מהרשת.
* הסיבה לכך שיינר אולץ לחתום על צו שתיקה בתמורה להחזרת כספו היא שבאותו זמן ארגונו של כהן לא החליט עדיין אם להגיב לכל ההאשמות שהתלמידים הממורמרים הטיחו באנדרו או לא, ואם כן – איך. מהאופן שבו ינר כתב בפומבי על הסכסוך עם משפחתו היה ברור שאם יכתוב, כתיבתו תהיה כועסת וממורמרת. ארגונו של אנדרו רצה "לקנות זמן" על מנת למצוא דרך להשיב לטענות האלה, תגובה שהגיעה אח"כ כ"הצהרת האינטגריטי" של כהן.
* בנוגע לסוגיות הכספיות אני רק יכול לדבר מניסיוני האישי, ולפיו איש לא ביקש ממני מעולם כסף. לא רק זאת, אלא שידוע לי על מקרים בהם אפילו סייע ארגונו של כהן לתלמידים מבחינה כלכלית כשנקלעו לקשיים.
* באשר ל"התעללויות" מסוג זה או אחר: באופן אישי מעולם לא נחשפתי למקרים מעין אלה ומעולם לא חזיתי באירוע של התעללות. כל מי שאי פעם הצטרף לכהן כתלמיד יודע היטב שהוא מצטרף כדי שאנדרו ידריך אותו לחיים מעבר לאגו. להתלונן אחר כך שהיה לך קשה זה כמו להתנדב לסיירת מטכ"ל ולהתלונן שסבלת מיבלות באמצע מסע אלונקות.
* הטענה שינר היה היחידי ש"זכה לכבוד לגור עם אנדרו באותו בית" היא מסולפת, בלשון המעטה. הוא לא הראשון ולא האחרון שזכה בכבוד.
* ארגונו של כהן עבר שינויים מהותיים מאז היה ינר חבר בו, עד כדי שדבריו אינם רלוונטיים עוד היום. ההבדל החשוב ביותר הוא קיומה של קבוצה קרובה של תלמידים שאכן מגלמים בחייהם את עקרונות ההארה האבולוציונית, מה שלא היה בזמנו של ינר. באותם ימים השקיע אנדרו את כל מעייניו ביצירת קבוצה כזו, והארגון כמעט לא הפנה כל אנרגיה כלפי חוץ (פרט להרצאות ולסדנאות שהעביר אנדרו עצמו). היום, לעומת זאת, קיים גרעין משמעותי של תלמידים שבעצמם מלמדים במקומות שונים בעולם. הם אינם מתגוררים בהכרח במרכזים של הקהילה ואינם נמצאים עמו בקשרים מהסוג המתואר בספר. גם גרעין מתלמידי הליבה של כהן, מהדור של ינר, ממשיך ללמד ברחבי העולם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם