יש מכשפות באשקלון: המורשת השאמאנית של ישראל
גאפ זה כבר לא רק ניו יורק, ובשביל מסורת שאמאנית עתיקה כבר לא צריך מכשפים אינדיאנים. אחרי 20 שנות חיפוש שורשים על פני חצי גלובוס, הצליח דוב טרובניק לתקשר עם ישויות אדמה מקומיות
בורכתי במורות ובמורים יוצאי דופן ובדרך מדהימה. מדהימה ושייכת לאדמה. בכל מקום בעולם בו למדתי, למדתי גם להתחבר לכוחות האדמה שבה. להרים המקסימים בסאן קריסטובל שבגווטאמלה, לאגמים וליערות בשמורת קטגורס בארה"ב, ואפילו לאגם הבייקל המקודש בלב סיביר האדירה. למדתי להתחבר לאדמה במקומות השונים ולקבל את ברכתה והדרכתה, ודרך ההדרכה הזאת להתחבר לקדמונים ולקדמוניות כדי שידריכו וישמרו במהלך הדרך.
מכל מסע שכזה חזרתי לישראל ולתחושה של תלישות ושל חוסר שורשים. משפחתי כולה עלתה לארץ מרוסיה לפני 50 שנים, כמו גם משפחות רבות מאוד. אנו עם עקור ממקומות רבים בעולם, שמנסה לעשות לו כאן, בארץ ישראל, בית משותף. בתוך כור היתוך שמנסה לגבש לעצמו זהות ודרך, ואולי אפילו מסורת, כולנו "מתבשלים" ואין לנו זקנים וזקנות שיכולים להדריך אותנו. ויותר מכך, אין לנו זקנים וזקנות שיכולים לחבר אותנו לאדמה.
עבדתי עם קשישים בבתי אבות, ונפעמתי לגלות את החיבור והקשר שלהם לארצות מהם הגיעו. סיפורים על צמחים מיוחדים שנהוג היה להביא לחתונה כדי לברך, פירות לבשל בעונות מיוחדות או אבנים לרפואות עממיות, אגדות על הגבעה שליד הכפר או על הבאר העתיקה שליד בית התפילה בעיר, זיכרונות על חגיגות המחוברות לאסיף, לזריעה, ובכלל לאדמה. הרבה סיפורים וערגה ואהבה.
אך סביב ארץ ישראל אינני מוצא כאלה. אין לנו זקנות וזקנים ששייכים לארץ הזאת וששורשיהם נעוצים במיתוסים שלה, ביופי שלה או בקסם שלה. ולכן יצאתי לרוסיה ולסיביר, מהמקומות האחרונים בעולם בהם עדיין שאמנים חיים ומתפקדים, כדי למצוא את השורשים שלי. השקעתי שנה בלימודיי השפה הרוסית כדי לשכלל את מה שלמדתי בילדותי בבית, ארגנתי מספרי טלפון של קרובי ורחוקי משפחה איתם אוכל להיות בקשר בשעת צרה, ואפילו יצרתי קשר עם מוזיאון אנתרופולוגי באחת הערים הגדולות בסיביר כדי לבקש את עזרתם. התכוננתי ויצאתי לחפש אחר שורשיי.
בתחילה אכן חשבתי שמצאתי. מצאתי את תנור האבן העתיק בבתים בהם
אני מחשיב עצמי כאדם מבורך, כי החיים ואמא אדמה הביאו אותי לידיים של מורות ומורים מדהימים וכך קרה גם כאן. אדם בשם אלכסיי שנושא מסורת קדומה ושאמנית הופיע במציאות שלי. נפגשנו והחיבור בינינו היה מיידי. הלימודים שהוא העביר אותי והחניכות שחוויתי בעזרתו שינו אותי ואת תפיסת עולמי לחלוטין, החוויות המיסטיות שנכחתי בהן בזכותו קראו תיגר על השפיות שלי לא פעם ועיצבו מחדש את עולמי הרוחני. באחד מהשיעורים שלנו שיתפתי אותו במטרת הגעתי ובתחושת האין שורשים שמקננת בי. והמורה היקר הזה נתן לי את התשובה שפתחה בעבורי את העולם:"אם תיתן את עצמך לאדמה, היא תיתן לך שורשים". התשובה הזו הפכה את עולמי לגמרי, למרות שלא הבנתי אותה אז.
חזרתי לישראל ונתתי את עצמי לאדמה. אין טעם לקבל שיעור אם לא מיישמים אותו. התחלתי לטייל בארץ, להשקיע אהבה במקומות שנראו לי מיוחדים ושידעתי שהם קורנים עוצמה. מקומות כמו עמודי עמרם בדרך לאילת, הר תבור המקודש בעמק יזרעאל, ירושלים, ועוד. ממש הקדשתי אנרגיה, זמן והרבה מאוד חיבור רוחני ואהבה לאדמה שלנו, כאן בישראל. וכמו שאלכסיי הבטיח, האדמה של ישראל נתנה לי שורשים: מידע ותקשורת דרך האינטרנט, העיתונות ובעלי הברית שלי מהממדים הנסתרים, באשר למסורת השאמנית-אדמתית שהתקיימה כאן בעבר.
התגלו שרידי שלד של שאמאנית זקנה בנחל חילזון ליד כרמיאל. בארץ שלנו התהלכו שאמנים! האדמה הזאת, שנתנה לי גוף ושנותנת לי את חיי היום, זוכרת שאמנים. לשאמנית הזקנה קראו צבים ורוחה עדיין נמצאת כאן, עמנו. מי שיודע את הדרך ליצור איתה קשר, יזכה בהדרכה ממי שיודעת את הסיפורים הקדומים על התורמוס, על האבנים הלבנות שנימוחות ביד ועל עצי האלה והחרוב.
גם הקדמוניות שקיימו את טקסיהן לקריאה לגשמים במכתש הקטן, לפני אלפי שנים, התגלו. זיכרונותיהן הקסומים עלו וצפו אל פני השטח. נשים מופלאות, שערכו טקסי מחולות טראנס בהם הן תופפו בעודן עוטות מסכות עורבים ענקיות וקראו לגשמי ברכה לבוא אליהן, חיו בארץ שלנו.
משהו בגילויים הללו החל לשנות את תחושתי לגבי מקום מגוריי. פתאום לא הייתי להוט להוציא דרכון רוסי "כדי שיהיה", כמו רבים ממכריי העמלים כדי לקבל דרכון פולני, רוסי, צרפתי - או כל דבר אירופאי אפשרי. פתאום התחלתי להרגיש שאני רוצה לגור בארץ הזאת, וזה לא רק "כורח המציאות" או כי "אין ברירה". משהו בתוכי החל להירגע ולהכות שורשים.
וכמו נחש שנושך את עצמו בזנב, ככל שאני מתחבר יותר לאדמה, כך אני מכה יותר שורשים ותחושת בית ממלאת אותי. וככל שהתחושה הזאת ממלאת אותי יותר, מהדהדים ומגיעים עוד ועוד זיכרונות וחיבורים לקדמוניות ולקדמונים שלנו בארץ ישראל.
באשקלון גיליתי מערה ממנה פעלו מרפאות בקריסטלים ובאהבת האדמה. בתקופה הקדומה קראו להן "מכשפות" ואף רדפו והכחידו אותן, אולם מסורתן עדיין מהדהדת בין צוקי אשקלון, והגלים עדיין לוחשים את סודותיהן: סודות של לחם המתובל בצמחי מרפא, יין מבושם בסגולות, סודות של אבני מרפא, אהבה ומרגוע. באשקלון! מי היה מאמין?
הרי ירושלים מלאים בזיכרונות של נשות סגולה ומרפאים עממיים קדומים. הר תבור משחרר מעט מצפונותיו, וההר שנחשב קדוש וידוע ברחבי העולם כולו, מגלה שעמוק מתחתיו פועם אחד הלבבות של אמא אדמה (לאדמה יש כמה לבבות ולא רק אחד): מערה ובה בריכת מים ירוקים, המביאים את אהבתה הנצחית והצלולה של אמא אדמה לכל ילדיה.
וגם בבקעה מתהלכים זיכרונות השאמן של הלבקנית שידעה לדבר עם נמרים, וידעה לערוך טקסי ברכה והגנה לנוודים השונים שעברו ליד מקדשה הקטן. ועוד לפני שדיברנו על רוג'ום-אל-הירי ברמת הגולן ועל הדולמנים הפזורים לידו, עוד בטרם הזכרנו את תל גזר ואבני העוצמה העומדות בו, את הר הבעלה ליד אנדרטת הצנחנים ואת מערות הקבורה בחופי הקיבוץ פלמחים, עוד לפני כל אלה, שורשיי שלי העמיקו רבות אל תוך האדמה הזאת של ישראל ואין בי עוד תלישות וחוסר זהות אותן הרגשתי לפני כן.
הבנתי ששורשים לא מחפשים אצל אנשים: מוצאים אותם באדמה. נתתי את עצמי לאדמה הזו, כאן בארץ ישראל, והיא נתנה לי את חיי בחזרה. לא רק חיים פיזיים, אלא גם את חיי המחוברים לזקנות ולזקנים, לסיפורים ולמיתוסים של האדמה ולמורשת האמיתית של המקום שאליו נולדתי. שורשים המבשרים תחושה שאני לא עלה שנשר מאיזה עץ נשכח בגלות, אלא יש לי קשר איתן למקום של עוצמה מבורך ויש לי הדרכה וקשר וחיבור, ואני עוד חרוז על מחרוזת ענקית ועתיקה של אנשים שהילכו על פני האדמה הזאת, אהבו אותה וחיו איתה בהרמוניה של ממש.
ארץ ישראל היא מקום קסום. 42 שנים אני חי בה ורק במהלך 3 השנים האחרונות התאהבתי בה לחלוטין. האדמה שלנו היא אדמה שאמנית. בדיוק כמו האדמה של האינדיאנים בארה"ב, של האבוריג'ינים באוסטרליה ושל הבוראיטים והאוונקים בסיביר. האדמה שלנו אוחזת מסורות ומיתוסים מלפני עשרות אלפי שנים, והיא מדברת את הסיפורים הללו למי שרק יבקש ויעז להקשיב.
היום, יחד עם בת זוגי, אני עושה רבות כדי לעזור לאנשים לגלות את היופי הזה ואת הקשר לאדמה המבורכת בה נולדנו ואליה הגענו ממקומות כל כך שונים ורחוקים. הפעילויות שלנו מיועדות למי ששומעים את קריאת האדמה ואולי חשבו, בטעות, כמוני פעם – ששאמניזם אפשר למצוא רק בדרום אמריקה, שחיבור לכוחות המיסטיים של האדמה ממתינים רק למרחיקים עד טיבט, ושכדי לגלות את אמא אדמה צריך לעלות על מטוס.
בחודש מאי יערך יום פאצ'ה מאמה, שיאפשר הרבה מאד צורות, דרכים וממדים לחיבור לתדרים היפהפיים האוהבים והמכושפים של אמא אדמה – ממש כאן, רבע שעה מכביש שש.פרטים נוספים
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם