קפלי עצה: 20 דברים שאסור לעשות ללקוחות
מערכון מוכרות הבגדים של "ארץ נהדרת“ העיר לחיים את טרוניותינו על המוכרות, מהאנטיפתיות ועד הקרציות. אז ניסחנו להן 20 כללי עבודה מחמירים. רק אל תגידי שזה מהמם עלינו
פעילות אתגרית החביבה במיוחד על מוכרות בחנויות בגדי ים והלבשה תחתונה, אבל נפוצה גם ברשתות גדולות ובבוטיקי יוקרה. ואם חשבתן שחוקן הוא אקט פולשני, חכו עד שתמצאו את עצמכן עירומות באותו תא עם אשה זרה. או עם מוכר הומוסקסואל. או עם שניהם.
2. לעולם לא תיגעי ללקוחה באיברים מוצנעים
בדרך כלל מדובר בספורט שמגיע אחרי פלישת חוטפי הגופות לתא ההלבשה שלך (ע“ע סעיף .(1 באמתלה של "תני לי לסדר לך את התחתון,“ או "המכנס לא יושב עלייך כמו שצריך,“ לקוחה אומללה יכולה למצוא את עצמה נחפנת וממוששת עד זרא. במקרים גרועים לא פחות, פורנו השופינג הזה יכול להיעשות גם מחוץ לתא, אל מול פעיות השמחה לאיד של קונות אחרות. לא נעים.
3. לא תנג‘סי אם אני מתעכבת בתא ההלבשה
כרוב אחיותי למין, גם אני לא רקדתי מעולם על מוט במועדון הבורסה. לכן בתוך קיטון ההלבשה אני צריכה את הזמן שלי להרגיש בנוח, לפני שאני יוצאת לעולם החיצון ולזרועותיה האסרטיביות של המוכרת. באותו הקשר, הצהלולים שמוכרות ישראליות מתמחות בהם כ“בואי, נראה אותך,“ "ממה את מתביישת“ ו"תגידי, לאן נעלמת לנו,“? יכולים לגרום לצרבת גם לשועלת שופינג ותיקה, שלא מתורגלת לפסוע מול קהל בלי לדעת מה היא לובשת (או יותר נכון: לא לובשת.( במילים אחרות, תני לנו את הזמן שלנו לבד במדידה. זה לא עולה לך שקל. משעמם לך? לכי לקפל משהו.
4.אל תהיי נאצית של קיפול. או לחלופין: קונות, דעו את האויב
המערכון ב“ארץ נהדרת,“ שהביא לחיינו את שתי הבהמות המשועממות ובעלות הפיקסציה לקיפול הטי-שירט המושלם, גרם ללא מעט קונות להזדהות מלאה. שהרי מי לא פגשה לפחות פעם בחייה את הנאצית של קיפול הבגדים? מדובר באפליקציה ייחודית למוכרות, שהחלה להתפתח בעשורים הקודמים במאורות רשתות הקונפקציה והגיעה לשיאה בשנות האלפיים, שבהן קיפול נאה של
5. לא תשקרי
משפטים כמו "זה בול המידה שלך,“ "אין, את הורסת“ והלהיט "רק שתדעי, המראה כאן מה זה משמינה,“ אולי עבדו בקניון שפרעם ב,1984- אבל מאז הלקוחות השתכללו וכך גם שיטות המכירה. במילים אחרות, הלקוחה שלך אינטליגנטית יותר מקוף רזוס. היא מבינה. היא מודעת. והיא לא קונה שקרים בוטים. פשוט תהיי אמיתית. זה רק יגרום לנו לסמוך עלייך יותר.
6. הלקוחה אינה חברתך
כן, אני יודעת. את מה זה נחמדה, ויש לך אישיות חמה ואותנטית כשל ג‘חנון עם ביצה. אבל בדיקת מציאות קצרה תוכיח לך את הנתונים הבאים: .1 את המוכרת. .2 אני באתי להוציא כסף. .3 מסקנה מ1- פלוס :2 מערכת היחסים שלנו מבוססת על אינטרסים ואמצעי תשלום. לכן, כפרה, אל תקראי לי נשמה, מאמי, מותק או כפרה. זה לא נשמע אמיתי, אלא מתנשא או מתאמץ. בקיצור, נשמה, לא אמרנו שאת הולכת להביא לי טופ בצבע אחר מהמחסן?
7.לא תעשי פרצופים כשמבקשים ממך מידה אחרת. לכי למחסן
ברור שלעבוד זה לא כיף. אבל עד שתמצאי שייח‘ סעודי עשיר, את כאן במטרה לעבוד, ולא על הפרנץ‘ שלך. על כן, אם ביקשו ממך לחפש פריט מסוים, תעשי ג‘סטה, הרימי את עצמך מהכיסא ונסי לסייע. אה, והפרצופים האלה, כאילו הפרענו לך כרגע לבקע את האטום (או שסתם נקשרו לך החצוצרות?( הם לא יסייעו לך במכירה.
8. אל תתעקשי לעזור
לא ברור למה, אבל הפחד הגדול ביותר של מוכרות - אחרי פוגרום בבגדים מקופלים, אלא מה - הוא לקוחה שנכנסת לחנות בגפה. כל אשה שנכנסה פעם סוליקו לחנות מכירה את התרגולת: ראשית מגיע המבט בדלת, המייחל שאת לא לבדך, ואחריו השאלה הבלתי נמנעת "אפשר לעזור.“? מיד לאחריה, בלי קשר לתשובה, את מוצאת את עצמך טובעת תחת להג בלתי פוסק וניסיונות אינוס למדוד חצי חנות. אנא הפנימו: לפעמים כיף לנו לעשות קניות לבד, ולפעמים נפלת אפילו על אשה שאשכרה יודעת מה היא רוצה. על כן, אל תכריחו אותנו לקבל עזרה. כשנרצה, אנחנו יודעות איפה את יושבת.
9. לא תגידי "זה נורא יקר“
מוקדש באהבה למוכרי ומוכרות כיכר המדינה ושאר חנויות היוקרה. גם אם אני נראית כאילו יצאתי מ“עלובי החיים“ וגם אם אינני בלונדינית חו“ח, זו לא סיבה לא להעניק לי מידע לגבי מחיר מדויק של שמלה. הנטייה של מוכרות בחנויות היוקרה להחליט בעצמן מהו חשבון העו“ש של הלקוחה ולפטור אותה במשפטים מעורפלים כמו "זה באמת נורא יקר,“ מחביאה מאחוריה את הסאבטקסט "אולי פשוט תיקחי אוטובוס לתחנה המרכזית ותחפשי מה ללבוש בבאסטה של הסודנים.“ זה גם מעליב וגם גורם ללא מעט טעויות זיהוי (תסתכלי פעם מה שרי אריסון לובשת ותביני בעצמך שאין קשר בין מלבושים למצב חשבון הבנק.( עדיין לא הומצא החוק שמחייב לקוחה להגיש למוכרת את תדפיס חשבון הבנק שלה. מוכרת, לעומת זאת, חייבת לתת שירות.
10. לא תתעלמי מבקשה לגיטימית
קשה להבין מדוע, אבל בקשות צנועות כ“יש לכם את זה ב“?42- או "אפשר את המכנסיים בצבע אחר,“? הן מהשנואות ביותר על מוכרות. המוכרות של שנות האלפיים מעדיפות פשוט להתעלם מהבקשה ולשגר אותך בדמיונן לכיוון בחריין. במקרים אחרים, פשוט יגידו לך שאין. מה שנדרש במקרה שכזה הוא אסרטיביות: תשאלי פעם נוספת וודאי שהמוכרת הלכה למחסן ובדקה שבאמת חסר לה הפריט המבוקש. עוד אופציה היא לבקש לבדוק אם הפריט ישנו בחנות אחרת. בהצלחה.
11. לא תעירי הערות לגבי משקל, מבנה גוף ופאקים אסתטיים
גם אם האשה שמולך היא נערת הבצק של פילסברי, או סתם פח“ע אופנתי, אין סיבה שתעדכני אותה. אל תספרי איפה את עושה ביקאראם יוגה וכמה זה מרזה, או איזו דיאטה פשוט העלימה לך את השניצלים שחבל“ז, ובטח אל תספרי על חברה שלך, שהיא סטייליסטית שעזרה למקרים אנושים. העובדה שלדעתך את מחזיקה את הפתרון האסתטי לבעיה שלי לא גורמת לגרדרובה שעל המדף להיראות יותר אטרקטיבית, חוץ מאשר לניגוב הדמעות, שיגיעו עם הרחמים העצמיים, שיופיעו מיד. בקיצור, הבנת את המסר.
12.לא תעירי הערות מתחכמות
רפליקות כמו "זה מה-זה מקטין לך את התחת,“ שאולי בכוכב הקופים נחשבות למחמאה ללובשת, גורמות ללקוחה ממוצעת להיתקף בחרדה איומה: הרי מה את אומרת לי כאן? שהעכוז שלי עצום והמכנסיים שנתת לי מכווצים אותו במעט? שהצלחת להפוך אותי לחצי פרה? בקיצור, הערות מהסוג הסיבובי הזה יגרמו לנו רק לרגשי נחיתות. לא ממש תחושה שעושה לנו חשק לפתוח את הארנק. או לחיות.
13. אל תתחמקי
"את יכולה ללבוש את זה לכל מקום,“ "הטופ הזה הולך עם כל דבר“ ושאר משפטים נכלוליים שמאחוריהם מסתתר בעקביות המסר "עזבי אותי, באמא שלך,“ גורמים ללקוחה בעלת בינה להרגיש בעיקר חוסר אונים. הנה, סוף סוף היא הודתה בכך שאין לה מושג עם מה הולך הז‘קט בצבע עמבה. סוף סוף היא מבקשת עזרה ולא מעמידה פנים. ומה היא מקבלת בתמורה? נאדה. במילים אחרות, אם כבר מנסים להתייעץ איתך כי את נראית כאוטוריטה אופנתית בחנות שלך, אל תמרחי אותנו במשפטים חסרי משמעות. תשובה כנה וקצרה תעשה את העבודה טוב יותר, ואפילו תגרום לנו לחזור. אין הרבה מוכרות כאלו, את יודעת.
14. לא תאמרי לנו כמה פריטים להכניס למלתחה
מלבד ברשתות, שם ניתן להכניס מספר מוגבל של פריטים למלתחה, ברוב הבוטיקים אין הגבלה על מספר הבגדים שאשה יכולה לקטוף מהמדף ולהתייחד עימם בחדר ההלבשה. ולכי תסבירי למוכרת בעלת פני הספינקס שככה את אוהבת לקנות: בכמות סיטונאית, עם המוני חלקי לבוש בתא, ללא מורא, משוא פנים או סדר מסוים. השאלה היחידה היא למה לעזאזל בכל פריצה שלך מתא הלחץ היא מציקה לך להעניק לה את הפריטים שכבר מדדת, בין אם את רוצה אותם ובין אם לאו. במקרים אחרים היא פשוט תתהה בחמיצות למה לעזאזל שלא תצאי לעוד סיבוב, "כי בתא, מאמי (ר‘ סעיף (6 את לא יכולה לראות את עצמך מרוב הבגדים.“ ועל זה נאמר: תודה על ההתעניינות, אבל זו רק בעיה שלי.
15. לא תדברי בטלפון, ברשת חברתית, או עם הקולגה
במסגרת האיזונים והבלמים שנדרשים ממוכרת, אחד מהמסובכים ביותר הוא נתינת תשומת הלב. אנחנו לא מעוניינות שתאנסי אותנו באהבה מוגזמת, אבל מנגד, אנחנו ממש לא רוצות להרגיש שאנחנו מפריעות לך. במסגרת הבאלאנס העדין הזה, גם אם אנחנו לא רוצות עזרה ישירה, אנחנו לא רוצות לשמוע כמה את שונאת את העבודה שלך כשאת בשיחה עם הקולגה (בשביל זה יש לנו את "ארץ נהדרת,“ או את העבודה שלנו,( ובטח שלא נשמח לראות שהצטרפת בפייסבוק לקבוצת "לאכול זה הכי חורף .“2004 יש דברים שעדיף שתשמרי לעצמך.
16. לא תצאי להפסקת סיגריה עם הקולגה מהחנות השנייה
המשך ישיר לסעיף הקודם. באמת נורא יפה שאת סומכת עלינו שלא נעשה לך וינונה ריידר, ונגנוב חצי חנות בזמן שאת נעלמת לשאכטה עם זאתי מחנות אריחי הקרמיקה ליד. מגדילות עשות הפוסטמות שגם כשקוראים להן הן מסננות "שנייה“ וחוזרות לדון ב“איזה מאמי אלירז.“ אבל היה יכול להיות נחמד אם ברגעי משבר - למשל, בניסיון היחלצות הרואי משמלה מסובכת, רצון במידה אחרת או סתם רצון לשלם - תוכלי לפחות לשמוע את אזעקת האמת.
17. לא תדברי על הלקוחות בנוכחותן
גם אם לחנות שלך פלשה סלב או לחלופין הבחורה הכעורה בתבל, אין שום סיבה לדסקס על אודותיה בלחישות נלהבות כל עוד היא בחנות. ראשית, אף אחת לא רוצה לשמוע שאת מסייעת לה תוך שאת יודעת עם מי היא יצאה, מה מידת החזייה שלה ושאומרים עליה שהיא מה-זה אנטיפתית למרות שהיא בכלל לא. הצעת ייעול: פשוט תספרי עד עשר אחרי שהיא יוצאת מהחנות, ואז תתחילי לטנף.
18. לא תתחילי עם חבר שלי כשאני מודדת
שופינג עם בן זוג הוא גם כך אירוע רגיש במערכת היחסים (אלא אם כן בן הזוג הוא הומו, ואז ברכותי, אתן הולכות לבלות.( גברים, כידוע, לא אוהבים ללכת לקניות עם אהובותיהם, ועוד פחות מזה, ללכת לקניות עבורם. לא מפתיע, אם כן, שמדובר באירוע עם פוטנציאל נפיץ, שבו כל חריגה קטנה יכולה לגרום לפיצוץ בלתי מבוקר. המוכרת - סוג של מעצמה נייטרלית - אמורה לסייע בסיטואציה ולא להחמיר אותה. לכן, דיר באלאק: אל תתחילי עם חבר שלי כשאני מודדת, ובטח אל תשתתפי בצערו כשהוא מקטר לך שנמאס לו ללכת איתי לקניות. גרוע לא פחות: אם השופינג הוא עבור הבחור, זכרי את מקומך ואל תתווכחי איתי כשאני מודיעה שהמכנסיים שהוא מודד גורמים לרגליו להיראות כשתי נקניקיות צ‘וריסו. אני הולכת לישון איתו בלילה. לא את. קאפיש?
19. לא תנסי לדחוף לי השלמות
אם גרסת הביתא של מוכרות הייתה מנסה לדחוף לנו חגורה בקניית שמלה, בשנות האלפיים השאיפה לטוטאל לוק הגיעה גם לחנויות הבגדים. כך, אשה שנכנסה לקנות מכנסיים מוצאת את עצמה בסוף עם חגורה, טופ, קשת, עגילים, צמיד וקוקייה סינתטית. שיהיה. ולא משנה שלא מדובר בטוטאל לוק, אלא בטוטאל לוס. העיקר שהוויזה עוברת. ותראו לי קונה אחת שהצליחה להתגבר על שתי מוכרות שמכסות אותה פריטים אחרי שלקחו את הוויזה שלה בשבי וגרמו לה נזק כלכלי ברמת התל“ג של קמבודיה.
20. לא תחליפי גליל בקופה כשאנחנו רוצות לשלם. ולא תאנסי קנייה
רגע התשלום, כפי שיודעת כל אשה, הוא רגע מכונן של פגישה בין שתי מעצמות: אחת עם כרטיס אשראי, השנייה עם קופה רושמת. בנוסף, זה גם הרגע שבו לא מעט לקוחות יכולות להתחרט על הקנייה, שלא לומר להבין את מידת ההשפלה (ר‘ סעיף (14 ,12 ,11 או המניפולציה (ר‘ (19 ,13 שעברה בחנות. לכן, אם לקוחה התחרטה על קנייה, אל תפנקי אותה בפרצוף מאיים או באמירה הבוטה "הבנתי.“ היא לא חייבת לך כלום. מנגד, אם אנחנו באמת רוצות לקנות, ולעזאזל האוברדראפט, אנחנו רוצות שהאקט יסתיים מהר כדי שלא נוכל להתחרט. במקרים כאלו, אין מרתיח יותר מאשר מצב שבו באורח פלא הגליל בקופה נגמר כשאת בדיוק מגיעה אליו, וציפורניה העשויות של המוכרת לא מצליחות להחליפו. אני לא רוצה לחכות, ולא רוצה לחזור עוד חצי שעה, ולא רוצה לשלם במזומן. אז בואי פשוט נגמור עם זה, ולא ניאלץ לפגוש זו את זו עד העונה הבאה. הולך?
פספסתם את המערכון? הנה הוא
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם