להציל את אילת: האם הפכה עיר הקיט של ישראל לעיר רפאים
בימי הזוהר של אילת נחתו בה לא פחות מ40– טיסות בשבוע. היום הידלדל מספרן ל12–. גם מדד הנדל"ן צנח. בין האשמים תמיד: המחירים הגבוהים של בתי המלון, תנופת הבנייה בשארם ובעקבה וכמובן, המצב הביטחוני
הסימן האחרון הגיע בסוף ינואר: מלון הנסיכה באילת, אחד מסמלי הנופש של העיר, נסגר באמצע השבוע ונפתח בסופי שבוע בלבד בעקבות תפוסה נמוכה שלא הצדיקה כלכלית את הפעלת המלון. במלון ניצלו את הסגירה לשיפוצים. במקביל התפרסמו מדדי הנדל"ן, שערכו בעיר ירד בארבעה אחוזים בשנה האחרונה, בזמן שבשאר ערי ישראל חלה עלייה. בתי הקולנוע בקניון מול הים נסגרו, ובמקומם נפתחה חנות אופנה.
החורפים האחרונים באילת היו כמעט ריקים: החופים נטושים למחצה, כיסאות החוף מקופלים בערמה לצד סירות מכוסות וסוחרים משועממים. בעלי המלונות והמזנונים כאחד מתגעגעים לסקנדינבים שנהרו לכאן והתפשטו על החופים החמימים מול הרי אדום. היום מעדיפים האירופים לנפוש לא רחוק משם, מעבר לגבול - בעקבה או בשארם א־ שייח, שפיתחו בשנים האחרונות את התשתיות לתיירות ולקחו לאילתים את הפרנסה.
בעיריית אילת הכינו כבר לפני שנתיים תוכנית שתשיב לעיר את מעמדה. את התוכנית, שעלותה 3.5 מיליארד דולר, תכננו לממן באמצעות יזמים: היא כללה נמל ימי מודרני, שדה תעופה בינלאומי מצפון לעיר ומסילת רכבת שיהפכו את העיר למרכז סחר בינלאומי. עוד תכננו להעתיק את בסיס חיל הים, הנמל הצבאי ונמל קצא"א צפונה, לטובת רצף של בתי מלון חדשים ואטרקציות תיירותיות. האוצר נתן את ברכתו - אך טרם התקבלה החלטה ממשלתית, ואילת ממשיכה לסבול מזליגת תיירים לערים מעבר לגבול.
"אילת הייתה ידועה כעיר קיט גם בחורף," אמר לאחרונה מנכ"ל התאחדות בתי המלון באילת, שבתאי שי, ל"מעריב." "בשנות השיא של התיירות הנכנסת הגיעו בחודשים אוקטובר עד אפריל כ־40 טיסות בשבוע. כיום מגיעות כ־10 עד 12 טיסות שבועיות בלבד ואפילו פחות. בשנה שעברה, בגלל מבצע עופרת יצוקה, ירדה כמות הטיסות השבועיות גם לארבע. בשנים האחרונות החלה זליגת תיירות לערי חוף שכנות כמו עקבה ושארם א־שייח,' דבר שהוביל לירידה בתפוסת החדרים בבתי המלון באילת. בינואר האחרון עמדה התפוסה על 50־40 אחוז."
בין היתר, כאמור, אחראיות לירידה עקבה ושארם א־שייח, שנמצאות בתנופת בנייה עצומה של אלפי חדרי מלון. אנשי תעשיית התיירות מעריכים שבעשור האחרון בנו בעקבה יותר חדרי מלון מאלה שנבנו באילת מאז קום המדינה. שי לא מסכים עם הדברים. לדבריו, לאילת יש עדיין פוטנציאל אדיר. "אנחנו לא מתחרים בעקבה או בשארם. אנחנו העיר המערבית היחידה לאורך החופים באזור. בעקבה יש רק באסטות. באילת הורידו מחצית מהבאסטות שהיו בטיילת בשנה שעברה. יש לנו את עיר המלכים, את המצפה התת־ימי, מרכזי קניות מפוארים. באים מטאבה ומעקבה לעשות אצלנו קניות."
על פי הנתונים שבידיו של שי, בעקבה יש כרגע 4,500 חדרי אירוח במלונות, ו־4,000 נוספים נמצאים בבנייה. בישראל, לפי הפרסומים האחרונים, צפויים להיבנות 136 חדרים בתקופה הקרובה. לדברי שי, התפוסה כעת בעקבה היא 30־20 אחוז. "בשלב זה עקבה היא לא תחרות לאילת," הוא אומר. ובכל זאת, טיסות מסטוקהולם שעד לאחרונה נחתו באילת נוחתות היום בעקבה, ומחצית מהנוסעים עוברים את הגבול לאילת. "הבעיה נעוצה בסוכנים שפוחדים לקחת על עצמם חבילות לאילת," אומר שי. "לסוכן בסטוקהולם הפגינו מתחת למשרד. זרקו לו אבנים על הוויטרינות בעיצומו של המשבר עם
הירדנים, מצדם, נלחמים בתיירות יום במטרה להשאיר תיירים אצלם למשך זמן ארוך יותר. תייר שיגיע מאילת ויבקש לטייל בפטרה במשך יום אחד ייקנס, למעשה, על כך שהוא לא לן בירדן: תייר שייכנס לפטרה מישראל ישלם 140 שקל, בעוד שתייר שלן בירדן או נכנס ממצרים ישלם 70 שקל בלבד. בישראל לא מאמינים בקנסות. "ישראל מתייפייפת," אומר שי. "אנחנו הרי לא נפגע בתיירים שבאים מעקבה. אנחנו לא רוצים לפגוע ברוסים שבאים ממצרים ורוצים להיות פה רק יום או 48 שעות, כי בטווח הרחוק זה לא משתלם לנו."
ומה עם פערי המחירים בין ישראל לעקבה ושארם?
"לא נוכל להתחרות בהם. לנו, בגלל החוקים הסוציאליים, עובד עולה 1,600 דולר בממוצע לחודש. במצרים אותו עובד יעלה בין 100 ל־200 דולר. שכר עבודה הוא מרכיב של 50־40 אחוז מהוצאות מלון. כשאני משלם לפועל פי שמונה ממה שמשלמים לו בירדן או במצרים, אני לא יכול להתחרות במחיר. גם הפועלים הזרים מקבלים אותם תנאים, כמו משכורת מינימום, פנסיה וחופשה. הפליט הסודני מקבל לפעמים דיור למשפחה שלו. הם מנצלים את העובדה שאנחנו מתנהגים אליהם יפה. במצרים יורים בהם."
חדר לפורים עולה 1,600 שקל ללילה. זה נראה לך סביר?
"זה נשמע לי גבוה, אבל בכל מקום שיש ביקושים גדולים המחירים עולים. ככה זה בכל העולם. אם למלון יש אפשרות לקחת יותר כסף בתאריכים מסוימים, אז הוא לוקח. המחירים בינואר ובפברואר היו חצי מהסכום המוזכר. מה רוצים, שייתנו מחירים של אמצע השבוע בחג? המלונאים לא יכולים לגבות כל השנה מאה דולר ללילה. חייבים לחיות. בניו יורק לוקחים פחות כסף."?
שי מתרעם על הכותרות בשנים האחרונות כאילו העיר גוססת או נעלמת. לדבריו, "עושים לעיר עוול. העיר פועלת בתפוסות הכי גבוהות במדינה. כשירושלים ירדה לתפוסה של 20 אחוז אף אחד לא כתב שהעיר מתה. בינואר השנה הייתה באילת תפוסה של 50 אחוז. בשנה שעברה, בזמן 'עופרת יצוקה,' הייתה תפוסה של 41 אחוז. החור רף היו באילת 50 אלף לינות יותר מאשר בחורף שעבר. שיפסיקו למכור לי את הסיפור שבעבר היה שוקק. העיר הייתה כמעט באותן תפוסות. ינואר הוא לא חודש נעים פה. זה כמו שיגידו שפעם הייתה שמש בינואר והיום לא. זה תמיד חודש בעייתי. אנשים לא מסוגלים לזכור את מה שהיה, אבל הסטטיסטיקה אומרת אחרת."
האחראים המרכזיים לשיעורי התפוסה הגבוהים יחסית הם התיירים הישראלים, מה שאומר שעיירת הקיט של ישראל הפכה לעיר שמכוונת לתיירות פנים. בתיירות החוץ, הודה שי, יש נסיגה. "המצב לא טוב. הפוטנציאל קיים, אבל רק שקט יביא תיירים. התיירים לא מטומטמים. פעם חשבו שאילת בפלנטה אחרת. היום התייר מתייחס אליה כאל חלק ממדינת ישראל."
סיבה נוספת נתן יוסי פתאל, מנכ"ל התאר חדות סוכני הנסיעות, בכנס באילת: "קל יותר למכור חדר בעיירה נידחת באירופה מאשר חדר באילת, בגלל הטכנולוגיה הפרימיטיבית והבלתי יעילה של מערכת ההזמנות." לדברי שי, אילת נשענת על טיסות שכר, ותייר שצריך להגיע לאילת עובר מסע ייסורים. "הוא יוצא בשמונה בבוקר מאנגליה, למשל. הוא צריך לנחות בנתב"ג, שם הוא מחליף מטוס, שוב בדיקות ביטחון, ועד שהוא מגיע לאילת בשמונה בערב הוא מותש ועצבני. לכן אנחנו תלויים בטיסות שכר שלא עוברות בנתב"ג, ואותן מפעילים סוכני נסיעות, סיטונאים. סוכן שקונה את כל המטוס חייב להיות משוכנע שהוא מוכר את כל המושבים, אחרת הוא יפסיד כסף. אותו סוכן תלוי במה שביבי וברק אומרים. עד שהוא מקבל את האומץ לחתום על סדרה של טיסות הוא רוצה שנהר שנתיים שקט. אני כאן חמש שנים, ולא הייתה שנה אחת של שקט. כשכמעט הייתה לנו אחת כזאת, קיבלנו 20 טיסות בשבוע. אחר כך התחילו לבנון השנייה, עופרת יצוקה וכו."' הציפייה היא שהטיסות הישירות של אל על לעיר ישפרו את המצב.
ויש עוד תרופת פלא שנזרקת בפורומים סגורים: קזינו. בתחילת הקדנציה של שר התיירות סטס מיסז'ניקוב זכה הרעיון לקיתונות של ביקורת. אתמול פורסם ב"מעריב" שבשבועות הקרובים מתכננים במשרד התיירות לפתוח בדיונים עם גורמים מקצועיים במטרה להקים קזינו כחלק ממרכז קונגרסים עולמי.
"העוגן צריך להיות מרכז כנסים, לא קזינו," מבהיר שי. "באילת אין היום אולם אחד נורמלי לסרטים, הצגות או קונצרטים. כשרוצים לעשות כנס של 2,000 איש באילת אין אולם שיכול להכיל את האנשים."
במשרד התיירות סבורים שקזינו, כחלק מקומפלקס של מרכז ירידים ותערוכות, יתרום רבות לתעסוקה ולכלכלה של אילת. יש שמתייחסים אליו כאל קרש הצלה לעיר הדרומית. תומכי הרעיון מסבירים שישראלים רבים נוסעים למזרח אירופה כדי להמר. קזינו מפוקח כראוי ישאיר את הכסף שלהם בארץ. בנוסף, אומרים התומכים שאם ההימורים יהיו חוקיים ויתמקדו במקום אחד, זה עשוי לנטרל פעילויות לא חוקיות.
אחת השאלות המרכזיות שעולה היא זהות מפעיל הקזינו. "לא מן הנמנע שלאו דווקא גוף פרטי יקבל את הזיכיון, אלא מפעל הפיס, אך גם נושא זה ייבחן במסגרת הדיונים המר תוכננים," אומרים במשרד התיירות. במשרד התיירות מביאים כדוגמה את לאס וגאס, בירת הקזינו העולמית, שבה נתח ההכנסות מבתי הקזינו לא עולה על 30 אחוז. יתר ההכנסות נובעות מפעילות עסקית של כנסים, ירידים, מופעי בידור, אטרקציות, עסקי מזון ועוד. במשרד התיירות אומרים שלא מעט חברי ממשלה תומכים ברעיון ומוכנים לדון בו.
שי, בסופו של דבר, אופטימי לגבי אילת. "השקעות בשיווק בשלב זה יהיו אפקטיביות, אבל רק אם יהיו תנאים מדיניים וביטחוניים נוחים. היום אנחנו יחסית בשקט. אם זה יימשך עד החורף הבא, נקבל יותר טיסות."
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם