איך התגלגלתי לכאן: אומרם מ. איבנהוב
האנשים הגדולים מההימלאיה, "רואת הבהיר" מציריך, המפגש המטפיזי עם המורה פטר דנוב והחיפוש המתמיד במחשבה, ברצון ובדמיון. איבנהוב חושף טפחיים ממסלול חייו. לא למעריצים בלבד
לא ידעתי מה אני רוצה לעשות, אבל איחלתי לעצמי לעשות דברים גדולים, אציליים, יפים, מבלי לתת הגדרה לאידיאל שלי ולא למה שיאפשר לי לממש זאת. אך כן ראיתי את כל הקשיים שיעמדו בדרכי. מאז מותו של אבי בגיל 8 שנים, חייתי עם משפחתי בתנאי עוני קשים. היה צורך באיכות מיוחדת כדי לקרוע עצמי מהתנאים הללו, אך לא ידעתי שהיו בי איזה איכויות שכאלו בגיל הזה. לא אהבתי את בית הספר, השתעממתי, והתנהגותי זו גרמה צער רב לאמי. המרחק בין מי שהייתי לבין האידיאל שנשאתי בלבי היה כה רב, שחשתי עצמי קרוע.
בתקופה זו מצאתי ספרי רוחניות הודיים על גלגול נשמות וקארמה, ושאלתי את עצמי מה עשיתי בגלגוליי הקודמים כדי לזכות בעונשים כאלה ומדוע עליי להתנסות כעת בקשיים כה רבים ולסבול ממחסור. למרות שעמומי בבית הספר רציתי ללמוד כדי לממש דברים גדולים, אך חסרו לי יכולות שרציתי בהם מאוד וכל הדרכים נראו חסומות בפניי. לא ראיתי שום פתרון והייתי משוכנע שאני האחראי היחיד למצבי.
הייתי זקוק להדרכה, לעצה ולהכוונה, אך לא הכרתי אף מבוגר שיכולתי לבקש את עצתו, אפילו לא את עצתה של אמי. היא היתה אישה יוצאת דופן, חכמה מאוד, אך חוכמה זו באה לה מאהבתה. היא לא היתה משכילה ולא היה בידה לתת תשובה לחששותיי ולשאלותיי. למעשה, הייתי זקוק למדריך רוחני, ורק כעבור שנתיים פגשתי את המורה פטר דנוב.
כאשר קראתי בספרים הרוחניים ההודיים, למדתי שגם אם אין לנו היכולת לפגוש מורה רוחני בממד הפיזי, אם נדע כיצד להתקשר עם האנשים הגדולים שחיים בכמה מקומות על פני האדמה, אפשר שיעזרו לנו. הספרים גילו שיש אנשים גדולים החיים בהימלאיה, אשר באמצעות נוכחותם ומחשבותיהם הם מובילים את האנושות בדרך האור. זו היתה עבורי תגלית גדולה, ומאותו רגע התחלתי להתרכז ולהתקשר עימם.
כבר מגיל ההתבגרות קיבלתי את הרעיון שיש אנשים על כדור הארץ שהתפתחותם נדירה, וגם אם אין בידי לפגוש אותם פיזית, אוכל לפגשם באמצעות המחשבה. דמיינתי שהם יסכימו, בסופו של דבר, להעניק לי מחוכמתם ומאורם, וכך קרה כנראה. כאשר ראו שאני סובל מאוד מחוסר השלמות שבי, שאני מאחל לעצמי שיפור רב, כנראה ריחמו עליי והסכימו לעזור לי. מדי יום דמיינתי שאני איתם, אך גם שאני משתתף בעבודותיהם. אינני יודע מהיכן הגיע אליי הדחף הזה. מה נשאתי בתוכי שייעץ לי זאת? כאשר הצלחתי לתקשר עימם במציאות, חשתי שאינני בודד. חשתי בבטחה שגם אני שייך למשפחה אחרת, למשפחה רוחנית, וגם אם לא הכרתי אותה קודם, יכולתי לחיות בתוכה.
שלושים שנים לאחר מכן, כשכבר הייתי בצרפת, חברים דיברו איתי על רואת בהיר החיה בציריך. היות ואני מודע למציאות בעולם שאיננו רואים, אך ניתן לתקשר עמו, תמיד חיפשתי ללמוד את תופעת המדיום שיש לו כישרון כזה באופן טבעי. לכן פגשתי כמה, אבל זו מציריך הרשימה אותי מאוד.
בשנת 1945 הוזמנתי לשוויץ, והחלטתי לבקר אצלה. היא לא דיברה צרפתית אלא גרמנית, ומנהל המלון שלח את בתו ששלטה בשתי השפות. האישה היתה מבוגרת, אך מרגע שראיתי אותה הופתעתי מעדינות עורה. עור פניה העיד עליה שהייתה קדושה, והדבר העצים את אמוני בה. היא לקחה את
ואז אמרה לצעירה שתרגמה: "אמרי לאיש שהוא שייך למשפחה מלכותית". ואני קראתי: "זה בלתי אפשרי! אני יודע מי היה אבי ומי היתה אימי, אין כל מלכות במשפחתנו". היא חייכה והמשיכה: "אמרי לו שהוא שייך למשפחה מלכותית והוא יבין זאת מאוחר יותר". ואכן, מאוחר יותר הבנתי שהמשפחה המלכותית אליה השתייכתי איננה בתחום הפיזי אלא בתחום הרוחני.
והיא המשיכה: "אתה בא מהבלקן. אביך נפטר בהיותך בן שמונה שנים, ומאז חייתם בעוני רב. יש לך אח צעיר ממך, וכדי לפרנס אתכם אמכם התחתנה שוב עם גבר שכבר היה לו ילד ויחדיו הביאו עוד שלושה. למרות הבעיות החומריות למדת הרבה. אתה בצרפת זה שמונה שנים. אתה שייך לתורתו של מורה, שאני רואה אותו כאן מאחוריך. שערו לבן, זקנו לבן, והוא עזב את כדור הארץ"... ובכן, זה נכון, המורה עזב! בתקופה זו של סוף המלחמה לא היו אפשרויות להעברת מידע מבולגריה. אבל חשתי, חלמתי, שהוא עזב. והיא מאשרת זאת.
"כאשר ראה ששלח לצרפת אדם שיוכל לסמוך עליו ושימשיך את יצירתו, הוא עזב. אתה יורשו, הוא מינה אותך. וכעת הקשב לי היטב. בשנים הבאות אתה תעבור ניסיונות קשים במיוחד, ברמה של סכנת מוות. יאיימו עליך, יהיו לך תאונות, אך תצליח לצאת מהכול בחיים ומחוזק מאוד. לאחר מכן תיסע להודו, שם תערוך פגישות חשובות ביותר ותחיה אירועים יוצאי דופן. סודה של מלכת שבא יתגלה לך". הייתי מופתע: כיצד האישה הזו, לכאורה כה פשוטה, היתה מסוגלת לדבר על סודה של מלכת שבא? היא אמרה לי עוד דברים רבים, ויום אחד אולי אספר לכם. כל דבר שאמרה על עברי היה מדויק להפליא, וכל נבואותיה התגשמו, או מתגשמות כרגע.
נשוב למשפטה הראשון, לפיו אני שייך למשפחה מלכותית. אילו היתה לי שאיפה כזו לשלוט באחרים, לתת פקודות, לצוות, מובן שהתנאים בהם גודלתי לא התאימו לשם כך. אך למרות שלא הייתי מודע מיידית, הרי שאיפתי היא להיות מלך למלכותי שלי, אדון לעצמי, שולט בעצמי, ותנאי חיי הקשים התאימו להפליא להגשמת החזון הזה.
איש לא מגיע לאדמה עם ידע בהיר מיהו, מה בא לעשות ומדוע. למשך זמן רב, גם אצלי הדברים לא היו ברורים. אנחנו מתגלגלים לתוך החומר, והחומר מסיר את הזיכרון מהנשמה. היוונים מתארים את הלמעלה כאדמה שבה חולפים פלגי מים, וביניהם נהר ה"לטה", שמובנה "שכחה". הם מאמינים שמי הלטה שותים את הנשמות לאחר המוות על מנת לשכוח את האירועים על האדמה. ואילו הנשמות שותות מהמים האלה עם התגלגלותן לאדמה. מוצאים הד לאמונה זו בחיבורו של אפלטון, "המדינה", המסביר שגורל הנשמה מוגדר בידי החיים שלה בגלגוליה הקודמים. לפני ירידה לארץ, היא יודעת מה מחכה לה, אם בשל הכפייה, ואם משום שהייתה לה אפשרות לבחור. אך ברגע הירידה, הידע מוסר ממנה, כי היא שותה ממי הלטה ושוכחת הכול.
דימויים אלה מבטאים משהו מהמציאות: הנשמה מתגלגלת ומתחילה ללא ידיעת גורלה; כך גם הנשמות המפותחות ביותר. אך אט אט הן נזכרות, ובזה הן שונות מאחרות שממשיכים לא לדעת מדוע ומה עליהן לעשות על האדמה. כן, בניגוד להצהרותיהם, איש אינו יודע את ייעודו. בגיל צעיר, כמובן, אפשר לחוש משיכה לכיוון כזה או אחר, אך זו תחושה די כללית. יש צורך בשנים רבות ללימוד, לסבל, לפני שהדבר מתברר.
כעבור שנים רבות וניסיונות קשים הגיעה גם אליי משמעות הגורל, והייתי רוצה לשתף אתכם בהבנתי זו כדי שגם אתם תוכלו לפתור את בעיותיכם. רבים הקשיים והמכשולים שאנו פוגשים, ומטרתם לחייב אותנו ללכת בדרך שתאפשר לנו למלא את משימתנו כבני וכבנות האלוהים. חוכמה גדולה מנהלת את כל הגורלות ויש לקבל אמת זו, כדי לא להחמיר את סבלותיכם. התבונה הקוסמית לא מעוניינת למחוץ אותנו, אך עם מה שהיא נותנת או מונעת מאיתנו, היא מניחה אותנו במצבים בהם אנו מחויבים להביע וליצור את הטוב ביותר.
היות ולא ראיתי פתרון חיצוני, חיפשתי ללא הרף במחשבה, בדמיון וברצון. כל מה שהצלחתי להשיג לאחר מכן, מי שאני כעת, אני יודע שאני חייב זאת להגבלות, למחסור שנכפו עליי. לכל אדם הגורל מדבר בשפה מיוחדת, והוא מחויב לפרשה. כל מכשול ומעצור שפגע בי, הכריח אותי לחפש בתחום הנשמה והרוח. ואת כל תגליותיי אני מייחל לתת לכם.
התנאים החיצוניים אינם מוגדרים. במילים אחרות, הם מוגדרים בהתאם להכרח לעבוד על עצמנו. כאשר לא ניתן להתקדם ולא רוצים לסגת, נשאר רק להיכנס פנימה, כמו דייג הפנינים הצולל למעמקי האוקיאנוס, או שיש להיזרק גבוה ביותר ולהגיע אל הכוכבים. כעת, אני יכול לומר שהודות לכל המכשולים בחיי, דגתי פנינים רבות משום שנזרקתי אל הכוכבים. אין לחשוש מהעוני ומהמחסור ואין לחוש משותק בגלל הקשיים, אלא לראות בהם מצפן המכוון אותנו לחיפוש האמיתי.
דרכי הגורל הן תמיד מסתוריות. בניגוד לנראה לעין, הגורל הניח אותי בתנאי החיים הטובים ביותר להתפתחותי. אך מה יודעים אנו בגיל 15 על דרכי הגורל? ומעל לכול, כיצד יכולתי לדעת שעוד לפני שירדתי והתגלגלתי כאן, אני בעצמי קיבלתי עליי את תנאי החיים הללו? כן, כעת אני יודע, קיבלתי זאת על עצמי.
הקטע מתורגם וערוך מתוך הספר "על מנת להיות ספר חי", מרכיבים אוטוביוגרפיים מתוך הרצאותיו של אומרם מיכאל איבנהוב. למחשבות יומיות למידע נוסף
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם