לא רואים עלינו: רגשות חיוביים לא נקלטים אצל הזולת
משום מה, מתברר שהתקשורת האנושית הלא מילולית ברורה הרבה יותר כשמדובר בהעוויות פנים ובקולות המעבירים תחושות שליליות – מאלו המבטאים רגשות חיוביים
מה הוא רוצה? צילום: Rene Asmussen sxc
כולנו יודעים שניתן לתקשר כמעט עם כל אדם, לא משנה לאיזו תרבות הוא שייך ואילו שפות הוא דובר, גם ללא שימוש במילים. מחקרים רבים מלמדים עד כמה הבעות הפנים הן שפה אוניברסלית, ושחיוך, למשל, יתפרש באופן דומה בכל מקום בעולם. כאשר מדובר בתקשורת קולית לא-מילולית המצב שונה – אנחנו מזהים בקלות הבעות של רגשות שליליים, אבל מתקשים בזיהוי ביטויי רגשות חיוביים, בעיקר אם האדם אינו שייך לחברה שלנו.
דיסה סאוטר, ממכון מקס פלאנק לפסיכולינגויסטיקה בהולנד, פרסמה מחקר שבודק האם גם קולות לא דיבוריים שאנשים מפיקים פועלים באופן דומה.
סאוטר ועמיתיה רצו להשוות את הקולות שמשמיעים אנשי המערב לאלה של קבוצות תרבותיות שחשיפתן לעולם המודרני היא אפסית. לשם כך הם פנו לאנשי הימבה, קבוצה אתנית שמונה כ-20,000 בני אדם החיים בקהילות קטנות בצפון נמיביה. חלק מכפרי ההימבה מבודדים מאוד ותושביהם מעולם לא היו במגע עם חברות אחרות, אין להם שפה כתובה או מערכת חינוך פורמלית. החוקרים רצו לראות עד כמה אנשי הימבה יבינו תקשורת קולית לא מילולית של מערביים, ועד כמה הם, המערביים, יוכלו להבין את התקשורת הלא מילולית של ההימבה.
רק הצחוק עובר
בשלב הראשון הוקראו לאנשי הימבה סיפורים בשפתם, שנועדו לעורר רגשות מסוימים מאוד. לאחר הקראת סיפור, למשל על אדם שאיבד קרוב משפחה, אנשי הימבה נשאלו כיצד הם חושבים שאותו אדם הרגיש. אז הושמעו להם שני קולות: קול של אדם בוכה וקול נוסף שאינו קשור לעצב. החוקרים גילו שאנשי הימבה זיהו בקלות רבה יותר צלילים שביטאו רגשות שליליים מאשר כאלו שביטאו רגשות חיוביים. הם שייכו באופן נכון קולות רטינה לכעס, בכי לעצב, צווחות לפחד והשתנקות לגועל. אחוז התשובות הנכונות היה גבוה, וברור שלא היה מדובר בהצלחה אקראית. ההימבה גם זיהו בהצלחה קולות שמאפיינים הפתעה, רגש נייטרלי שאינו בהכרח חיובי או שלילי.
לעומת
זאת, שיעור ההצלחה בזיהוי קולות המבטאים רגשות חיוביים לא היה כה גבוה. רק צחוק שמבטא שעשוע זוהה בשיעורי הצלחה שהעידו על כך שהזיהוי אינו אקראי.
המערביים הצליחו לזהות את כל הקולות שהשמיעו אנשי הימבה, הן לביטוי רגשות חיוביים והן לביטוי רגשות שליליים. סאוטר מסבירה את הפערים בין זיהוי הרגשות החיוביים לזיהוי הרגשות השליליים, בכך שאולי אותות חיוביים הם משהו שאנו לומדים בילדותנו מהאנשים שמקיפים אותנו, בעוד שאותות לרגשות שליליים הם משהו שנקבע באופן ביולוגי יותר. רגשות חיוביים מסוימים משרתים אותנו לחיזוק קשרים חברתיים, ולכן הם משמשים אותנו בעיקר בתוך קבוצת השייכות שלנו.
.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם