אמא אומרת שהיא לא בבית: גם אתם משקרים שקרים לבנים ליד הילדים?
מתי לאחרונה עצרתם רגע ובדקתם בכנות את נטייתכם לעגל פינות, להמציא, לטשטש את המציאות או לשקר שקרים לבנים בנוכחות הילדים? כל אחד מאיתנו עושה את הטעות הזו, וכולנו, עם יד על הלב, יכולים להימנע ממנה. באמת
יצאתי רע. גם כלפי החברה שהתקשרה וגם, ובעיקר, כלפי הילד שלי, שנאלץ לשקר בשבילי. דני פרידלנדר, פסיכולוג קליני מחיפה, מסכים שחיי היומיום מזמנים לנו סיטואציות מורכבות מול הילדים. "מדובר בעבודה עדינה שדורשת מאיתנו מצד אחד לשמור על אותה אותנטיות מקסימה וכנה שלהם ומצד שני לשמור על עצמנו בו זמנית,“ הוא מסביר. "במקרה של שיחת הטלפון ההיא מוטב היה לבקש מהילד שיאמר שאמא עסוקה ולא יכולה לענות כרגע. כך הוא לומד שגם לאחר יש רגשות ושאנחנו לא רוצים לפגוע בו. רק שבמקום להפוך אותו לשותף לדבר עבירה, ולבקש ממנו להגיד שאמא לא נמצאת, אפשר להגיד שאמא אומנם נמצאת אבל היא לא יכולה כרגע לדבר. זו הזדמנות ללמד אותו משהו על יחסים.
"ככל שהילדים גדלים הם מגלים שאבא ואמא לא מושלמים ולא טהורים, והמפגש עם הצדדים הללו חשוב. כי רק ילד שלומד על המוגבלות של הוריו לומד על המוגבלות של עצמו, וחשוב להראות לו אותה ולא למהר לעגל פינות. "יתרה מזו, כך הוא לומד משהו על עצמו ועל העולם - על כך שהמציאות מגבילה, שלפעמים אפשר ולפעמים לא. שצריך ללמוד לחיות בין היש והאין. השיעור הזה חשוב מאוד להתפתחות נפשית בריאה, המאפיינת אנשים שיכולים לקבל את המוגבלות של המציאות ושל עצמם. וההורה, שהוא האובייקט הראשון בחיי הילד, מהווה מודל חשוב וטוב. הרי גם כשסבתא מביאה מתנה מזעזעת, אנחנו דוחקים בהם להגיד ’תודה‘ וחלילה לא להוסיף ’איכס, אני לא רוצה את זה,‘ כדי להגן על רגשותיה של סבתא.“
"הבאתם תפוחי אדמה,“? מקבלת אותי הגננת בחגיגיות בפתח הגן. שיט, שכחתי! "איזה תפוחי אדמה,“? שאלתי בתמימות. "מה, את לא יודעת? אנחנו מכינים היום לביבות, וכל ילד היה צריך להביא שני תפוחי אדמה. שלחתי לכולם פתק בתיק כבר לפני שלושה ימים.“ "לא ראיתי שום פתק, את בטוחה ששלחת? כי זואי בדרך כלל מראה לי,“ וואו, אני טובה. "אמא, את לא זוכרת שנתתי לך את הפתק? את אפילו אמרת שתתני לי,“
הבעיה היא שכמו בכל תהליך אבולוציוני מה ששתלנו והשקינו יגדל וישתבח בהמשך. כך גם עם השקרים. לדברי שרון צונץ, פסיכולוגית חינוכית מומחית, העוסקת בהדרכת הורים, סביב גיל ארבע מתחילה להתפתח ראייה חברתית יותר ואמפתית. הילדים יוצאים מהתפיסה האגוצנטרית ומבחינים בכך שיש עוד אנשים בסביבה, ואנחנו מתחילים ללמד גם אותם לשקר. "כשהם מבחינים בעיגול הפינות, בשקרים הקטנים והלבנים, הם עלולים לקחת את זה הרבה יותר רחוק - הם יתחמנו את החברים, אותנו וגם את עצמם.
חינוך הוא עבודה סיזיפית,“ מודה צונץ. "כהורים עלינו לעמוד מאחורי הערכים שלנו, לפעמים אפילו בצורה קיצונית, כדי שהמסר יעבור לילדים באופן ברור ולא נתון לפרשנות. כל ההורים שאומרים ’הילדים משקרים‘ לא מבחינים בכך שזה קורה משום שיש בבית לגיטימציה לשקר גם אם הם לא מדברים על זה וגם אם השקר נאמר, לא פעם, בהיסח הדעת.“
1. אנחנו רוצים להיראות מושלמים בעיני הילדים שלנו.
"הפרדוקס הגדול הוא שלא פעם אנחנו משקרים כדי לא לנפץ את הדימוי המושלם שלנו בעיני הילדים שלנו. התוצאה, בהרבה מקרים, הפוכה,“ מסבירה צונץ. "כשאנחנו משקרים זה מפחית מערכנו. יש משהו לא בוגר בלשקר. אנחנו משקרים כי קשה לנו להודות בטעות, להתמודד עם חוסר נעימות או חוסר חשק וכו.‘ ברגע שאנחנו משקרים לילדים או בנוכחותם, אנחנו בעצם מלמדים אותם להימנע מהתמודדות עם רגשות לא נעימים או מצבים לא רצויים ובנוסף - בפעם הבאה הם לא יסמכו עלינו.“
.2 אנחנו מנסים לטשטש עבור הילדים את המציאות.
"פעמים רבות אנחנו לא רוצים שהילדים יבינו מה אנחנו אומרים או שלא יבחינו במה שאנחנו עושים, ואז אנחנו מטייחים את הסיטואציה. הבעיה היא שכך אנו פוגעים בהתפתחות המוסרית שלהם ומחבלים ביכולת להבחין בין טוב לרע, בין שקר לאמת - הם רואים את האמת מול העיניים, אבל אנחנו מכחישים ומבלבלים אותם,“ אומר פרידלנדר. "יש משהו חשוב מאוד בזה שהילד יודע שמה שהוא רואה נכון ושהחוש המוסרי שלו פועל נכון.“
.3 אנחנו פוחדים מביקורת של כל המעורבים בחינוך הילדים.
השקר הוא נכס צאן ברזל בתרבות שלנו ומטרתו להגן על עצמנו ו/או על האחר כשהמניע הגדול ביותר שלו הוא הפחד. אנחנו משקרים כשהאמת גורמת לנו להיות חרדים לקיום שלנו, לשמנו הטוב, למקום העבודה שלנו, לאובדן האהבה וכו.‘ יש הורים רבים אשר חשים שהם נמצאים תחת ביקורת קפדנית ועין בוחנת של אחות טיפת חלב, הגננת או המורה בבית הספר, מסביר פרידלנדר. ולכן כשהם, למשל, מאחרים להביא את הילד לבית הספר בבוקר הם אומרים לילד: ’תגיד שהיו פקקים,‘ כשבעצם אפשר להגיד ’תבקש סליחה מהמורה שאבא לא הספיק בבוקר, ונשתדל שזה לא יקרה בפעם הבאה.‘ זה בסדר שהילדים שלנו יראו שאנחנו מאחרים - כולנו בני אדם, לכולנו יש מגבלויות, כולנו לחוצים. בדיוק כמו שאפשר גם לקחת יום חופש עם הילדים בלי סיבה ולהיות יחד ולמחרת להגיד בבית ספר ’לקחנו יום חופשה‘ בלי לשקר - לא צריך לחלות כדי להישאר בבית. זה לגיטימי. וכך אם פעם בכמה זמן נורא לא בא לילד ללכת, הוא ילמד שלא צריך להתחלות בשביל זה.“
.4 אנחנו רוצים לגונן על הילדים שלנו.
המציאות שבה אנו חיים מורכבת ולפעמים קשה לעיכול עבור ילדינו הרכים, אבל, לדברי פרידלנדר, ילד שגדל עם הורים שמשדרים לו שהכל כל הזמן רק בסדר, לא מתמודד עם החיים. אי אפשר לאטום אותם לעולם שבחוץ בלי שיפגשו מדי פעם במציאות האכזרית, מה גם שמגיל מסוים הם צריכים לדעת שמסוכן שם בחוץ. "אבל,“ מדגיש פרידלנדר, "עלינו להתאים את האינפורמציה ליכולת ההבנה והתפיסה הקוגניטיבית של הילד. אני מאמין שבדרך כלל מה שהילד שואל זה מה שהוא מוכן לדעת, ואנחנו צריכים להקשיב טוב למה שהוא שואל לפני שאנחנו עונים. למשל, כשסבא נפטר והילד שואל ’סבא בשמים‘? אז זה מה שהוא רוצה לדעת, ולכן אין טעם להתחיל לספר שסבא קבור באדמה. אפשר לומר ’סבא נח,‘ ’לא כואב לו.‘ זה לא שקר אלא הסבר שמותאם ליכולת ההבנה של הילד.“
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם