ראשי » סגנון » ניו אייג' » מסביב לקוסמוס

בפסגות לא שומעים בוב מארלי

השבוע ברוחנו-אקטואליה: מה יש לבוב, שיחגוג בסופ"ש הקרוב 65, להגיד על ההונאה בבית ההשקעות "פסגות", על מפגש הפסגה הצפוי בין אובמה לדלאי לאמה ועל שר הרווחה של מדינת ישראל

החבר'ה הטובים שעושים כסף מכסף ורגילים לטלטלות כחלק מחיי המקצוע, חטפו ביום שני אחת נוספת: שני בכירים בבית ההשקעות "פסגות" נעצרו בחשד להרצת מניות. צמד הדוידים, דוד אדרי ושי בן דוד, נעצרו לאחר שברשות לניירות ערך התעורר החשד שפעלו יחדיו בדרכי תרמית. לאורך תקופה ארוכה ובאופן שיטתי, רקחו השניים לפי החשד מעשי מרמה בהיקף של מיליארדי שקלים, במטרה להשפיע באופן מניפולטיבי על שערים של מגוון ניירות ערך.

בעקבות הפרשה החלו להישמע הקולות הצפויים, שאומרים שלא יכול להיות שאף אחד לא ידע, שהרי פעילות  הצמד הניבה, לזכותם ולזכות חשבונה של הקרן, רווחים בהיקף של עשרות מיליוני שקלים. והרי החבר'ה בעבודה לא יכלו שלא להבחין שפתאום, בארוחות הצהריים, דוד מתפנק עם הרבה יותר תוספות על הפיצה שלו, ובן-דוד נוטש את הנס קפה המשרדי לטובת הפוכים גדולים מהבית קפה מלמטה.

מה לכל זה ולטור רוחניקי? יום שבת הקרוב הוא יום ההולדת ה-65 של נסטה רוברט מארלי, המוכר לכולנו כבוב. אילו רק היה חי. מארלי, שהיה מנהיג רוחני ופוליטי לא פחות מאשר מוזיקאי, אמר באחד משיריו האהובים ביותר דבר פשוט, שהחבר'ה בפסגות לא שמעו או שלא הפנימו: You can fool some people sometimes, But you can't fool all the people all the time. אתם יכולים לעבוד על חלק מהאנשים חלק מהזמן, אבל אתם לא יכולים לעבוד על כולם כל הזמן.

איכשהו, חוק החיים הבסיסי הזה לא נח לרגע, גורם לפרשיות הונאה להתפוצץ ולבורסות בעולם להתמוטט מדי פעם, גם כשהכול נעשה, לכאורה, באופן חוקי. אגב, אם תחשבו על זה שתיים שלוש שניות נוספות, תראו עד כמה זה תופס גם בענייני זיהום אוויר, קרקע ומים.

ערב אחד, על מרפסת של גסטהאוס בחבל ההימלאיה ההודי, שמעתי את הביצוע המצחיק ביותר לשיר שצוטט לעיל. ארבעה פליטים טיבטים שרו את Get Up Stand Up במבטא טיבטי ובלוויית כלי מיתר, שבטח הביאו איתם מהפסגות הלבנות של מחוז אמדו במולדתם. בוב אהוד מאוד בקרב הגולים הטיבטים, שמזדהים עם שירי החירות שכתב צאצא העבדים מג'מייקה. העובדה שעם שיער חלק כמו שלהם קשה מאוד לטפח ראש ראסטה, לא מפריעה להם ליהנות מקצת רגאיי טוב.

את הקריאה לקום ולעמוד על הזכויות שלך אפשר לפרש בכל מיני צורות. צורה אחת היא להיות מונעים מהפחד שייקחו לי, יאכלו לי, ישתו לי. אז מה עושים? רומסים, מוקיעים או מסלקים את כל מי ששונה ממך ועלול לקחת ממך את שמגיע לך. אבל אם תקראו שוב את המילים של מארלי, תראו שהוא בעצם מדבר על הזכות לחשוב אחרת מכפי שמכתיבים לך מלמעלה.

מארלי שר על הזכות לא להיכנע לתכתיבים שמקורם בהפחדות. ההפחדות שמפזרים סביבנו כדי לנהל אותנו ביעילות יכולות להיות קשורות בשכר ועונש בעולם הבא, במתקפות טרור, בגניבת צביונה היהודי של המדינה או בנזקיו האיומים של יותר מדי חופש דיבור. קיסר הראסטפרה קורא לנו לא לפחד כלל: "מטיף, אל תגיד לי שגן העדן נמצא מתחת לאדמה. אני יודע שאתה לא יודע מה החיים שווים באמת. לא כל הנוצץ זהב, וחצי מהסיפור עדיין לא סופר."

בחזרה אל הטיבטים. ברק אובמה הודיע השבוע שהוא עומד להיפגש עם הדלאי לאמה. סוף סוף נשיא ארצות הברית החליט שהוא לא פוחד מהסינים, ועל אפם וחמתם ילחץ את ידו של המנהיג הטיבטי כאשר יבקר בוושינגטון. הוא בטח גם ישתה איתו תה. מה יש בו, בדלאי לאמה, שכל כך מלחיץ את הסינים? אולי העובדה שלמרות שניסו להתנקש בחייו, כבשו את ארצו, החריבו בשיטתיות את תרבותו והשמידו כחמישית מבני עמו – הוא עדיין מתייחס אליהם כאל אחים.

הדלאי לאמה מעולם לא התבטא בשנאה כלפי הסינים, לא הסית נגדם ולא קרא למרוד בהם או להחרים אותם. משום מה, דווקא בגלל זה הנזיר המחויך והגולה מלחיץ כל כך את האומה הגדולה בעולם, אחת המעצמות הכלכליות האדירות ביותר שידעה העת המודרנית. הדלאי נרטב כשיורד גשם, כשצובטים אותו הוא מצטבט וכשעצוב לו הוא בוכה, אבל במה שקשור לאהבה ללא תנאי הבנאדם Rock Steady, וזה כנראה מה שמטריף את האחים מסין.

בוב מארלי וטנזין גיאטסו (הדלאי, במקור) לא משתייכים לאותה דת, אבל אילו יכלו להיפגש, אין ספק שהיו מזמזמים ביחד:
!One Love! What about the one heart? One Heart
What about - people? Let's get together and feel all right
לא טוב לכלכלה, אבל נחמד בכל זאת.

ב-1977 התגלה סרטן בבוהן כף רגלו של בוב מארלי. בשל האמונה הראסטפרית שמקדשת את הגוף השלם, הוא סירב לכריתה שיכלה להציל את חייו ונפטר ארבע שנים מאוחר יותר מסרטן שהתפשט בכל גופו. כל אותה עת הוא הצליח להסתיר את המחלה, ולהמשיך להופיע למרות הכאבים. הוא היה רק בן 36 במותו, גיל צעיר להדהים ביחס להשפעתו העצומה של האיש על העולם.

ביום ראשון השבוע דיבר שר הרווחה הרצוג על העוני כאיום ממשי לעתידה של מדינת ישראל: "לא ייתכן שחוסן לאומי ייבחן אך ורק בפרמטרים של ביטחון, חוץ וכלכלה. ביטחון לאומי כולל בתוכו גם את הביטחון החברתי-סוציאלי," אמר השר. אבל כאן, בביטחוניסטן, הדת השלטת קובעת שמותר לפחד רק מדברים שבאים מבחוץ. הם יכולים להיות טילים ממזרח, או פליטים מדרום. כל עוד המחלות פנימיות וכוללות אלימות, בורות ועוני, אנחנו מקווים שהן יחסלו את עצמן. איך נהיה ככה Iron like a Lion in Zion?

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...