עכשיו הזמן: הרב אוהד אזרחי חוגג ט"ו בשבט
אין זה פלא אם הליבידו שלכם מתחיל להתעורר ורעיונות חדשים מבצבצים בשולי ההכרה. הלוא מדובר בט"ו בשבט, נקודת הציון העברית לראשית האביב. הרב אוהד אזרחי סוקר את מעגל החגים העברי, החל מעכשיו
במעגל השנה העברי קיימת חכמה עמוקה ופשוטה. כל חג קשור למה שקורה באותה תקופה בטבע של ארץ ישראל בה צמחה התרבות העברית, וקיים רצף התפתחותי מעגלי בין כל המועדים כולם. אז בואו נתחיל מט"ו בשבט את המעגל. חודש שבט מגיע לאחר חודשים של אפלה, במהלכם לילות ארוכים וקדרות עוטפת את הארץ. העצים הנשירים כבר עומדים זמן מה בשלכת, וגם באדם החודשים הללו נחווים כתקופה של חושך, התכנסות, זמן בית, ולפעמים גם חוסר חזון ואף בלבול פנימי.
אבל כשחודש שבט מגיע, משהו חדש מתעורר לו. זה קורה בטבע וזה קורה גם באדם, שהרי גם "האדם עץ השדה". בחודש שבט מתחילה, בעצם, ראשיתו של האביב. לא הסנוניות מבשרות אותו כי אם הכלניות. הכנענים הקדמונים כבר ראו שבחודש שבט האדמה מתחילה להתכסות באדום של כלניות ואמרו שהאדמה, כמו נערה המגיעה לפִרקה, מסמיקה אל מול השמיים. משהו חדש מתעורר בה, כאילו תשוקה חדשה לחיים עולה ללחייה והיא מתאדמת. גם השקדייה, בפריחתה המשכרת, מסמלת את אותה התעוררות של כוח הליבידו – כח התשוקה לחיים – שמתחיל להתעורר בטבע ובאדם.
חז"ל יצאו אל השדות ובחנו מתי ניתן לקבוע נקודה במעגל השנה שתהיה "ראש השנה לאילן", והסכימו על חודש שבט. אמנם הם נחלקו אם יהיה זה בעת מולד הלבנה (דעת בית שמאי) או בליל הירח המלא (דעת בית הלל, שנקבעה להלכה) - אבל כולם הרגישו שבחודש שבט מתרחש משהו שניתן לסמן כנקודה בזמן. לפי ההתבוננות שלהם בעצי השדה ראו חז"לנו שעד הזמן הזה האילן עדיין משתמש בנוזלים שהיו לו מהשנה שעברה, אבל החל מחודש שבט הוא מתחיל לעשות שימוש בנוזלים של השנה הזו, החדשה, ו"השרף עולה באילנות".
תמיד כדאי להתבונן פנימה ולראות איך זה פועל גם בנפש האדם. בט"ו בשבט הנפש מתעוררת להתחדשות. אפשר להתבונן פנימה ולשים לב לרעיונות חדשים או להזדמנויות חדשות שמנסות לנבוט בנו בעת הזו. מהם הרעיונות החדשים שמנסים לפרוח בי עכשיו וללבלב?
נגיד שגברת שמחה היתה רגילה להיות פקידה, אבל משהו הרגיש לה כבר עצוב ומדוכדך בחודשים האחרונים. כאילו העולם
בחודש שבט אנחנו מבחינים במה שנובט בנו ועושים לו כבוד. הרעיון של להיות אמנית גורם לגברת שמחה להסמיק, וזה טוב! זה מעיד שיש חיים ויש תשוקה ברעיון הזה. אבל היא לא יודעת איך ליישם אותו בחיים, ולשם כך יש את פורים שבא בדיוק חודש לאחר ט"ו בשבט, בירח המלא של אדר.
ובפורים מוזמנת גב' שמחה שלנו לעטות על גופה ברדס של ציירים, לקחת לידיים מכחולים וצבעים ולשחק אותה אמנית. אף אחד לא יצחק עליה – הרי מותר להתחפש ולשחק בפורים – וכך היא תוכל לבחון איך הזהות החדשה הזו מתאימה לה. כמו גורים שמשחקים ומשתעשעים, כך גם היא יכולה לשחק עם הרעיון ללא מחויבות גדולה. לא התאים – תמיד היא יכולה לסגת ממנו.
אבל אם זה הרגיש לה ממש טוב, להסתובב עם ברדס מלא צבעים ולצייר ולחיות חיים של אמנית, אז מזמין לוח השנה העברי את גב' שמחה לחגוג את יציאתה לחירות חודש אחד לאחר מכן, בירח המלא של ניסן: בפסח שמורה לגב' שמחה שלנו הזדמנות לצאת ממצרים. אולי היא תלך לבוס שלה ותודיע לו חגיגית שהיא מתפטרת והולכת להיות אמנית פול-טיים, ואולי היא פשוט תתייצב בפני משפחתה ותודיע להם שהיא ממשיכה לעבוד כפקידה. אבל אחרי העבודה – היא אמנית!
ואכן, זה נחמד מאד לצאת ככה לחירות. זהו האביב הגדול של יציאת מצרים - לעמוד מאחורי מי שאתה בגאון ולומר ל"פרעה" שלך "שלח את עמי!" או "שלח את עצמי!".
אבל לפעמים זה לא ממש בשל. שמחה עדיין לא יודעת לצייר לא כבשה ולא פרח, והיא צריכה ללמוד. אחרי ההכרזות הגדולות של פסח בא תורה של ספירת העומר המדוקדקת: ספירה ספירה, יום אחר יום, בדיקה והתפתחות איטית, לימוד ותרגול שמביאים בסופו של דבר לחג השבועות – חג הביכורים.
בחג הביכורים אפשר, לפעמים, להביא את פירות הביכורים של עצמנו החדש. שמחה יכולה אולי להביא הביתה ציור יפה מחוג הציור אליו נרשמה, ולהראות פרי ראשון לאילן שננטע בתוכה או לנבט שנבט בתוכה כבר בתחילתו של האביב הזה - בט"ו בשבט.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם