מענק שחרור: יעל לי מלמדת נשים לחוות אורגזמות עמוקות
אתן מממשות את מלוא הפוטנציאל של האורגזמות שלכן או חוות אותן באופן שטחי? ואיך זה קשור לחוויות קשות מהילדות? הפסיכולוגית יעל לי טוענת שכל הבעיה מתחילה מגוף נוקשה, תפוס ותקוע
"עד כמה את יכולה לפתוח את רגלייך ואת לבך,"? שואלת לי, פסיכולוגית קלינית, והשאלה הזו פחות או יותר ממצה את השיטה שבה היא מתמחה - אנליזה ביו-אנרגטית, שיטת טיפול ממוקדת גוף. גוף ונפש, כמובן. לפי לי, גוף תפוס ותקוע משמעותו נפש תפוסה ותקועה, ולהפך. בסימפטומים האלה היא מטפלת באמצעות תרגילים שמטרתם לפתוח את החסימות הגופניות. וכל זה קשור, בסופו של דבר, גם לסקס.
אל לי מגיעים, לדבריה, "אנשים שהיו בטיפולים פסיכולוגיים, שיודעים על עצמם הכל ושיש להם מודעות עצמית גדולה. הם יכולים לשבת ולספר את הסיפור שלהם לפרטי פרטים ולהבין בדיוק למה החיים שלהם תקועים, או למה קשה להם לאהוב, או למה הם בודדים, או לא מצליחים בעבודה." אבל מודעות עצמית, אולי האספקט הכי מפורסם של הפסיכולוגיה, לא מספיקה בעיניה כדי לחולל את השינוי. מודעות היא בראש, ואילו היא עובדת גם על איברים אחרים. החל מגב תפוס וגוף נוקשה, וכלה באורגזמה ראויה לשמה.
- מה הקשר לאורגזמה?
"בריאות נפשית היא היכולת לחוות אורגזמה מלאה ועמוקה. כל הגוף רועד ורוטט. וילהלם רייך קרא לזה פוטנציאל אורגנטי, וכשהפוטנציאל הזה ממוצה, הבנאדם בריא. אבל כמה מאיתנו בריאים? אשה שהגוף והנפש שלה תפוסים ונוקשים, כתוצאה מחוויות שהיא עברה בילדות, תתקשה גם להשתחרר במיטה."
- אבל את יכולה להיות אשה שמגיעה לאורגזמות ועדיין להיות תפוסה, לא?
"לא, כי אז האורגזמות שאת חווה הן שטחיות לעומת מה שאת יכולה לחוות. אם הכתפיים תפוסות, הרטט לא יוכל לעבור בהן, הוא ייתקע, התנועה תיתקע."
נשמע מפתה, שלא לומר מדכא. האפשרות שאנחנו לא מממשות את מלוא הפוטנציאל של האורגזמות שאנו חוות שווה בחינה. הקורס במיניות של לי, שנקרא "עונג החיים," מתמקד בנשים: "נשים רבות חיות בתחושה שמין הוא משהו שהן פוגשות כשהן לא עייפות או טרודות מדי, חלק בתוכן שמחכה לשעת כושר,
השאלות שלה מופנות לנשים: "האם הגוף שלך נראה מיני, או שהוא עטוף בשכבות שומן ובשרירים ואזורים שאת פחות מרגישה, שכבות שמחביאות ומרחיקות את המיניות? עד כמה מותר לגוף שלך להיות רך, עגול, נזקק ונכנע, ולחלופין בעל כוח לשלוט, או לתבוע הנאה וסיפוק? ושאלת השאלות: האם הלב ואיבר המין שלך נסגרו בשלב מסוים בחייך כהגנה מפני כאב."?
לי, ,46 גדלה ברמת-אביב. בגיל 32 התחתנה, כעבור שבע שנים התגרשה, וכיום היא אם לעומר, בן שלוש וחצי. היא בעלת תואר שני בפסיכולוגיה קלינית והתמחתה בילדים ומתבגרים, אלא שהיא נמשכת יותר לטיפול במבוגרים, ועל כן הלכה ללמוד במשך שש שנים את שיטת הטיפול באנליזה ביו-אנרגטית. החיבור שלה לגוף הביא אותה גם להתאמן ב"סיישן קיטאדו," אמנות לחימה שלדבריה המטרה שלה היא לפתוח את הגוף, לא לנצח בקרב.
- למה בעצם צריך "לפתוח" את הגוף?
"התפתחות תקינה הייתה מביאה אותנו בבגרות להיות בעלי גוף עם נשימה עמוקה, עם מפרקים יציבים וגמישים, עם שרירים בעלי יכולת תנועה טובה, עם קואורדינציה טובה ויכולת הנעה גבוהה. א-מ-מה, דברים מתקלקלים בדרך לא רק ברמה הפסיכולוגית, הרגשית, אלא גם בגוף. אם תינוק בוכה, ומגיל צעיר אומרים לו 'אל תהיה בכיין,' התנועה של הבכי תיעצר, זה מכני לגמרי. מה עוד שאנחנו חיים בחברה מאצ'ואיסטית, צריך רק לגדול בארץ כדי שהתנועה של רכות וחולשה תיעצר. כישראלים הבעיה שלנו היא יותר להתמסר ולהתרכך מאשר להתקשח. את ההקשחה אנחנו סופגים באוויר. בכל העולם את רואה את כל סגנונות הגוף, אבל בארץ אחוז הגברים שמסתובבים בחזה נפוח וגב נוקשה, שמונחים על רגליים דקות - גבוה בהרבה מאשר בחו"ל."
- ובאילו סגנונות גוף נפוצים את נתקלת אצל נשים בארץ?
"אצל נשים בארץ הבסיס דווקא חזק, הרגליים חזקות, אבל יש נוקשות די גדולה בחלק העליון, המון בעיות של צוואר וגב. אם הגב בגוף מייצג את האגו, הוא נשבר, לא עומד בעומס. נורא קשה למצוא את האיזון בין רכות לבין הצורך להתקשח, כדי להתמודד עם האלימות שיש פה בכל מקום, בסופר, בגן השעשועים, בכביש, בעבודה, בטלפון."
- איזו עבודה נעשית במהלך הטיפול?
"המטופלת עומדת ומרגישה את הרגליים שלה. יש כל מיני עזרים, תרגילים שמיועדים לפגוש חסימות גופניות ולפתוח את הנשימה. בגדול זה פשוט תרגילים שפוגשים את ההחזקות הגופניות. זו עבודה אנרגטית במובן של דם וחמצן שמגיע לאיברים, ונשימה שיכולה לעבור."
- את נוגעת במטופלים?
"כן, אני יכולה לגעת. למשל, להחזיק מטופלת שאף פעם לא הוחזקה. יש לי מטופלת שחווה את עצמה כך שאם היא תרפה ותנשום לעומק ותתרכך, היא תיפול ואף אחד לא יחזיק אותה. הכל נורא מהודק. בעקבות הטיפול למטופל קורים דברים נורא גדולים בגוף, פתיחות גדולות, בכי נורא גדול פעם ראשונה בחיים, זעם נורא גדול. עם הזמן התנועות הופכות יותר מעודנות. כשהכל פתוח, התנועה הופכת פחות קופצנית ודרמטית."
- ואיך כל זה מביא אורגזמות?
"סקס נמצא במקום מאוד גבוה בחוויה הקיומית של כולנו. סקס זה לא משהו נפרד. זה לא שאני אמא, אני עובדת ואני לפעמים גם מזדיינת. אותו הגוף שעובד נמצא אחר כך במיטה, עם אותן חסימות או עם אותה פתיחות. המטרה של עבודה על מיניות היא לא שיהיה כיף במיטה. זה נחמד ונהדר, אפילו קריטי, אבל לא מספיק. כי אותו הגוף שנהנה בלילה, הוא זה שבבוקר יהיה מסוגל לבוא לידי ביטוי בעבודה ולהיות בקשר עמוק ופתוח וליהנות עם הילדים. להיות חי, פשוט להיות חי. רובנו חיים עם 60% מיכולת החיות שלנו. אנחנו עסוקים בביקורת עצמית ומסרסים את עצמנו כל הזמן. התוצר של העבודה המשולבת על החיות שלנו הוא שהגוף נפתח, הבושה נעלמת, אנחנו מפסיקים לשנוא את הגוף שלנו ואת עצמנו."
- תני דוגמה למטופלת שחיי המין שלה השתנו בעקבות הטיפול.
"הייתה לי מטופלת שעברה בחייה המוקדמים גירושים קשים של הוריה, שנתנו הדגמה לכך שקשר יכול להיות מכאיב ומסוכן. הקשרים הרומנטיים שלה היו מלווים בחרדת נטישה, למרות שהיא הייתה זו שלרוב סיימה אותם. בן הזוג שאיתו היא התחתנה החל לבגוד בה כבר בשנים הראשונות, והיא הענישה אותו וגמלה לו ברומנים משלה, ועם זאת סגרה הרמטית את האגן שלה. היא הגיעה אלי בכלל בתהליך של הבראה ממחלה שהתגברה עליה בצורה הרואית, וראיתי מולי בחורה חזקה, שמסתדרת, סומכת רק על עצמה, תומכת בחברות שלה, כותל של כולם, בלי שום יכולת לחלק עם אף אחד תחושות של פגיעות וחולשה.
"עם הזמן הגוף שלה התחיל להתפתח ולהתרכך, ותוך כדי התהליך פרץ מתוכה דיכאון שהביא גם הרבה כאבים, אבל היא לא נבהלה, ובהמשך התחילה להתעורר החיות שלה. אחרי שלוש שנים של טיפול הפניתי אותה למטפלת אחרת לטיפול זוגי עם בעלה, והם הצליחו לשקם את הנישואים ואת חיי המין שלהם, בלי לקיים קשרים מחוץ לנישואים. אין לי ספק שהיכולת שלה למצוא שוב את האפשרות הנשית להתרכך ולא רק להיות אמזונה, קשורה לעבודה הגופנית שריככה אותה פיזית, ואפשרה לה ליהנות שוב מהגוף שלה ומהמיניות. אגב, היא גם הפסיקה לעשן, וזה לא מקרי. לעישון יש תפקיד חשוב במיסוך של כאב.
"יש לי מטופלת בשנות ה40- שהייתה לה אמא בדיכאון בילדותה, והתגובה של האם להזדקקות שלה הייתה של דחייה ותיעוב. עם הזמן התנועה של הבקשה לחיבוק נעצרה, והמטופלת קפאה בתוך שריון של אצלי הכל בסדר, אני לא צריכה כלום מאף אחד, הלב שלי סגור, הגב העליון שלי תפוס נורא, נוקשה, הכתפיים תפוסות, הלסת מקובעת. עכשיו תדמייני אשה כזאת במיטה. איזו יכולת יש לה ליהנות מהקונטקט עם בן הזוג שלה? אין טעם לנסות לרפא אשה כזאת בלי לערב את הגוף. לטראומה יש צריבה בגוף, וצריך לטפל בו."
לי נותנת כדוגמה מטופלת נוספת שלה, "שאומרת שהיא לא יורדת לבעלה. בסקס שלה אין מין אוראלי. היא מרגישה מושפלת מזה. הגענו לסקס אחרי שגילינו את נושא ההשפלה בחייה בתחומים אחרים, אבל הריפוי התאפשר דווקא בעבודה על הסקס."
- בואי נדבר על משהו שמאיים על גברים ונשים כאחד: שגרה בחיי המין.
"האפשרות להשאיר את הקשר המיני והרגשי חי היא אתגר נורא גדול. חשוב שיהיה מישהו לרוץ איתו, אבל גם להתרגש איתו. להיות נרגשת ממי שמוריד לך את הזבל, או להיות נרגש מהבטן עם סימני ההריון של האשה שאיתך זה באמת לא דבר טריוויאלי. הפתרון הוא בדרך כלל הזרה. להסתכל על בן או בת הזוג כעל זרים. בעיני זו עבודה עצמית, כל אחד מבני הזוג צריך לקחת אחריות על ההתרגשות שלו, על ההנאה שלו, על המיניות שלו. אני גם חושבת שאוננות היא דבר חשוב גם בחיי הזוגיות. האפשרות לפגוש את הגוף שלך. אוננות היא פעולה של אהבה עצמית."
- באיזה גיל הרגשת שאת אוהבת את הגוף שלך?
"הייתה תקופה שהייתי יוצאת מהמקלחת ומתבוננת בגוף שלי במראה. ממש הקפדתי לעשות את זה ולהתבונן בתגובות השיפוטיות שלי. אני חושבת שהציפייה שיגדלו לי הציצים ושיהיה לי חזה יפה וגדול לא עזבה אותי אף פעם. היא מגיחה גם היום. אבל רוב הזמן אני מחויבת להתנהג לגוף שלי בכבוד. אם האהבה היא פועל יוצא של המחויבות הזאת, אז אני אוהבת את הגוף שלי. ואם האהבה היא רגש, אז לפעמים כן ולפעמים לא. אנחנו לא יכולים להגיע למצב של שליטה ברגשות שלנו."
- הפתיחות שלך לא מאיימת על גברים?
"יש לי בן זוג, וכן, אני חושבת שזה יכול מאוד לאיים. בכלל, הרבה פעמים נשים נורא רוצות להרגיש את עצמן דרך הקשר, וגברים רוצים להרגיש את עצמם לבד. צריך להיות גבר די חזק כדי להיות מוכן לקשר עם אשה שלא מסתפקת בפירורים."
.1 צאי מהמקלחת והסתכלי על גופך במראה. פגשי אותו אחד לאחד.
.2 קני את הוויברטור שהכי נעים לך איתו, וקבעי כמה פגישות עם עצמך.
3. תוך כדי אורגזמה, כשאת מתחילה לגמור, כדאי לנשום ולהיות ערה למתח שיש באגן, ואם אפשר - להרפות אותו.
.4 מצאי דרך נעימה לעבוד עם הגוף ולפתח אותו. אם יוגה מעצבנת אותך, רוצי או עשי התעמלות אירובית.
.5 כשאת נוסעת בכביש מהיר, סגרי את החלונות ושאגי בקולי קולות.
.6 הקדישי בכל יום, בכל הזדמנות, חצי דקה להתבוננות בנשימה שלך ובהרגשה שיש בגוף שלך. לאט לאט אזורים שנעלמו לך מהתודעה יתחילו להתעורר ולהיות מורגשים.
.7 הסתכלי בעיניים של בן זוגך, והיי מודעת לרגש שמתעורר בך. בהלה, כיווץ, פחד, רצון לברוח? אם זה משהו טוב, את לא צריכה את התרגיל.
ומשפט לסיום: כדי להיות במצב אינטימי עם אחרים, אנחנו חייבים להיות באינטימיות עם עצמנו, ולהיות באינטימיות עם עצמנו זה להיות באינטימיות עם הגוף שלנו לפני ולפנים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם