בית קטן במדבר: המלון המפתיע לרוכבי האופניים
מה עושים מנהל כספים ובת זוגו המעצבת הגרפית כשהם מואסים באפרוריות ובשיגרה? עוברים למצפה רמון, קונים האנגר מתפורר ומקימים בוטיק מעוצב לרוכבי אופניים
גם לבת זוגו של שרייבר, אביבה אנג'ל־שרייבר, היתה עבודה בורגנית משהו. היא ניהלה משרד גדול לגרפיקה ברעננה שטיפל בחברות היי־טק, וגם היא הכירה את תחושת הלחץ של עמידה בלוחות הזמנים של התעשייה התובענית. מחלונות משרדה ראתה את המרחבים הירוקים, ומנגד - את חייה המתכלים מול מסך המחשב. גם היא חזרה מדי ערב תשושה והרוסה. בני הזוג חיו חיים נוחים אך משעממים בדירתם בהרצליה.
וכך, לאט לאט גמלה בלבם ההחלטה שהם צריכים שינוי - שינוי דחוף - לפני שפרק ב' בחייהם המשותפים יחלוף לבלי שוב. במהלך טיול לדרום עצרו השניים לרגע במצפה רמון הישנונית. הנופים המרשימים, קירות המכתש וכוחו המופלא של המדבר ריתקו אותם; שלוות נפש שרתה על בני הזוג בחניה הקצרה - והתחושה הנעימה הביאה אותם לרחרח באזור. אבל מה אפשר לעשות בעיירה כה רדומה? הרחובות ריקים, בקושי יש בנק, סופרמרקט מקומי ובית קפה נטול יופי, והתושבים כבר מזמן זנחו את חלומם לעזוב.
אבל לבני הזוג זה לא הפריע. אביבה כבר ראתה בעיני רוחה מבנה מתוק ומזמין, שיארח מבקרים מכל רחבי הארץ שיבואו לראות את הנוף, לאכול טוב ולעשות משהו. את המשהו הזה הם עדיין לא מצאו באותו שלב. בני הזוג נסעו הלוך ושוב למצפה רמון, ואז הבריק במוחם הרעיון: אופניים. כמו כפפה למדבר. יתרונו של הר הנגב הוא שגם בקיץ נעים לרכוב באזור.
החברים המבוססים ממרכז הארץ לא ממש התחברו ליוזמה המפתיעה; הרי מדובר בזוג ממוסד בשנות ה־50 וה־60 לחייו, עם רגל אחת בפנסיה - מה יש להם לחפש בדרום המשמים?
בגיחה הבאה שלהם למצפה רמון הם מצאו כמה מבנים מטים ליפול בקצה הצפוני של היישוב. אלה היו פעם האנגרים, שהמתינו ליזמים שיגיעו לפתח אזור תעשייה שוקק. שוקק לא היה כאן אף פעם. ההאנגרים הבסיסיים אמנם אכלסו במהלך השנים כמה מפעלים, אבל רובם לא שרדו. בזמנו, למשל, הגיע לכאן עולה חדש מצרפת שפתח מפעל שוקולד. רבים הגיעו במיוחד למצפה רמון רק כדי ללקק את המתוק המתוק הזה - אבל גם הוא התייאש וסגר. יש לציין את אחד ההאנגרים, המשמש כיום ביתו של מיזם הריקוד "אדמה" של משפחת הרקדנים בן גל, שמושך אליו מטיילים רבים. יתר המקומות גוועו אל שלוות המדבר.
אחד ההאנגרים הוצע למכירה. זו היתה מזבלה כלואה בתוך מבנה מתפורר, אך זה לא הפחיד את מוחה הקודח של אביבה. בינתיים הזדקפה קומתו של מנחם הפקיד,
כמה תכנונים של מהנדסים חברים ניבאו קטסטרופות, אבל בלחץ בני הזוג בסופו של דבר התגייסו החברים למאמץ. סוחר רהיטי מתכת הגיע כדי לראות את המקום, הצליח להתחבר למה שראו בני הזוג בדמיונם - ונרתם לפרויקט. בינתיים האופניים של בני הזוג כבר הורכבו על מנשא המכונית, ומנחם יצא לרכיבות קלות בשטח. שרירי הפקיד השתדרגו במהרה, ולגופו נצמד בגד רוכבים. אביבה, גם היא רוכבת, למדה את מסלולי המדבר - ויחד התחילו השניים לגמוא את השקט המדברי. הם שכרו חדר במלון המקומי כדי להתקרב לחלום.
מה שהיה האנגר עלוב ומצחין הפך בפסח 2008 לפונדק מעוצב עד הפרט האחרון, שבמהרה מותג כמקדש של רוכבי האופניים והמטיילים בדרום. לא מדובר במלון 5 כוכבים, אבל האורחים מוצאים כאן בית חם שנעים להיכנס אליו. ההאנגר קיבל חיזוקים: נוספה לו קומה והוא חולק ל־7 חדרים, הצבועים בצבעים רכים של שנהב ואפרסק. מזרנים נוחים, כלי מיטה מפנקים ווילונות בצבעים תואמים הוצבו בכל דירונת, שכוללת גם חדר נוסף לילדים או לקבוצת חברים.
ברור לעין שכל פרט ופרט נקנה באהבה. ציורי שמן מקוריים של האמן מוטי גולן ושל אחרים השתלבו בתוך היופי והאסתטיקה - ממלכתה של אביבה. בקומה התחתונה הוצב שולחן אבירים רחב וחסון, וסביבו כיסאות מעוצבים; החלק המערבי של ההאנגר יוחד לסלון ישיבה, גם הוא בצבעי אפרסק, שבו כריות ענקיות שנעים לטבוע בהן ותנור ברזל ענק לחימום החלל (במצפה רמון, הממוקם 800 מטר מעל פני הים, קר גם בערבי הקיץ). בני הזוג תחמו את החצר והתקינו בה דק ארוך עם כמה פינות ישיבה. נבנה גם מחסן לאכסון האופניים שנועדו להשכרה. את הרוכבים מעניין יותר היכן ילונו האופניים שלהם מאשר היכן הם יניחו את הראש בלילה. כך הוכן מקום של כבוד לאופניים שהרוכבים מביאים איתם מהבית.
הספקנים שבין חבריהם של בני הזוג ניגשו למקום בזהירות. ואכן, הסביבה נראית מוזנחת ורק שלט קטן על גבי דלת צנועה מכריז "איי בייק" - השם שנבחר למקום. אולם כשנכנסים פנימה, העזובה שבחוץ נשכחת. המקום מזמין גם את חובבי הבטלה, שיגלו כי כאן אפשר גם סתם לרבוץ ולקרוא ספר טוב באוויר המדבר.
בני הזוג הבינו שהם זקוקים לעזרת תושבי המקום כדי לקדם את הפרויקט, אך לא ממש הצליחו לגייס אותם. פה ושם גילו התושבים התעניינות, ואנשי הרשות אף התגאו בפרויקט התיירותי - אבל הם התעייפו מהמחשבה שצריך גם לפעול על מנת לקדם אותו. אך גם זה לא מה שיעצור את בני הזוג. השניים, חדורי רצון לקרב את הנוער לרכיבה, התחילו בקטן: הם ארגנו חוג רכיבה לילדי בית הספר והמשיכו לחכות לעזרה שהובטחה להם.
בצר להם פנו לשכנים, מדרשת בן גוריון, ושם מצאו יזם צעיר בשם אסף עמיחי, מבעלי גיאופן (המרכז לרכיבה מדברית). עמיחי, חובב גדול של רכיבה שמפתח מסלולי רכיבה, פיתח עם שותפו עסק חביב במרכז המסחרי הקטנטן. שני היזמים לא חשבו על התחרות שהעסק של הזוג עלול להוות עבורם; הם חשבו מה כל אחד יכול לתרום - ויחד מינפו את האופניים למדבר.
אסף פיתח מסלולי סינגלים (שבילים צרים המאפשרים מעבר של רוכב אחד), ומנחם עבד על מסלולים לשפת המכתש. הם תמכו זה בזה במטרה להגביר את המודעות לנושא: הם יצרו קשר עם חברות אופניים, ארגנו טיולים עם מדריכים מהצפון שמביאים איתם מספר גדול של רוכבים, יזמו הוצאת מפות טיולים מסודרות לרוכבי אופניים ודאגו לסמן את השבילים, את פרטי החנות שבמדרשת בן גוריון ואת מספר הטלפון לתמיכה טכנית. אחד מתושבי מצפה רמון הפך להיות הסדנה הניידת לתיקונים דחופים.
מהניסיון של אביבה ומנחם מתברר שהרוכבים נחלקים לשתי קטגוריות עיקריות. ישנם אלה שהלחץ של חיי המשפחה לא מאפשר להם לצאת לרכיבה בסופי השבוע ולכן הם פוקדים את המקום בימי חמישי בערב, כדי שיוכלו לסיים את המסלולים כבר בבוקר יום שישי ולצאת חזרה הביתה לפני ארוחת שבת.
אך יש גם רוכבים שמגיעים עם בני משפחתם. אלה מעדיפים סוף שבוע ארוך, שבו הם יוצאים לרכיבה בשישי בבוקר אחרי ארוחת הבוקר הטעימה שמכינה אביבה עם עובדת נוספת ממצפה רמון. ביום שבת הם משלימים מסלול ארוך יותר, והילדים מצטרפים.
בשישי בערב כולם יושבים אל שולחן האבירים, סועדים ארוחה ערב ראויה ועושים קבלת שבת. אלה רגעי ההנאה של בני הזוג שרייבר - כאן, בסלון ההאנגר שלהם. בסופי השבוע איי בייק שוקק ורצוי מאוד להזמין מקום מראש, שכן 7 החדרים הקטנים מתמלאים במהירות. בסוף השבוע הזה תגיע לכאן קבוצת רוכבים מהמתנ"ס ברמת הגולן, במטרה לחזות בצורות הנוף החדשות שיצרו השיטפונות האחרונים. אורכו של המסלול הייחודי הוא 38 ק"מ.
מנחם, שצפה את ההצלחה המתעוררת, מיהר לרכוש עוד שני האנגרים באזור. הוא מתכנן להפוך אותם למלוניות, בדיוק לפי הדגם הראשון של איי בייק. וכך, למרות הקשיים והסביבה הלוחצת, התגשם לו חלום בלב המדבר. אמנם ההשקעה גדולה וההחזרים איטיים - אבל את ההנאה, שלוות הנפש והצבע שהחדיר המקום לחייהם של בני הזוג שרייבר אי־אפשר לתמחר. השלט שניצב ממש בכניסה לאיי בייק אומר הכל: "חברים הם המשפחה שאנו בוחרים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם