אטריות פטריות: ארוחה של שאריות אחרי הגשם
עכשיו, כשהגשמים פוקדים אותנו לעתים רחוקות והפטריות כבר לא מסתתרות בשפע מתחת לעצי הכרמל, קצת קשה להכין פשטידת אטריות-פטריות חורפית כהלכה. קשה, אבל משתלם
בקיץ, בגולף הכתומה מודל 74', היינו נוסעים לים בחלונות פתוחים ונעצרים ליד הסוכה הקטנה שבה מכרו את האבטיחים. המוכר היה עושה חור משולש באבטיח, "על הסכין", נותן לאבא לטעום, ובים היינו מתחרים על "הלב" של האבטיח. כמה שלא הקפדנו, תמיד חרקו השיניים מגרגרי החול שדבקו לידיים שהחזיקו את בשר האבטיח האדמוני.
כשגדלנו מעט התחלנו ללכת לים ברגל, דרך "גבעת העץ הבודד". מהשכונה הצעירה שצמחה בבנייני דירות תלת-קומתיים בין אורנים על הכרמל היה שביל שהוביל דרך החורשה והבית על העץ, דרך הגבעה החשופה עם החרוב הבודד, ועד לשדה החמניות שאותו חצינו בסנדלים פתוחים. הגענו עד לים ממש בלי לחצות אף כביש.
בדרך התחרינו מי מכיר שמות של יותר פרחים וקוצים, והתווכחנו אם גם העירית היא פרח מוגן או שאפשר למצוץ את הצוף המתוק שלה מתוך הפרחים הבהירים. בסתיו יצאנו עם הגננת כל שבוע כדי לסמן בסרט את פריחת החצבים על עמוד התפרחת, ולגן הבאתי גבעול כותנה עמוס "צמר גפן" מהקיבוץ רגע לפני הקציר.
אבל ההתרגשות הגיעה לשיאה בחורף. מיד אחר היורה מיהרנו לחורשה במגפי גומי ועם סכיני מטבח כדי לאסוף פטריות. בחורשה בדרך לים
הילדים הגדולים שכבר למדו בשיעור מולדת פיקחו על הקטנים והסבירו את ההבדל בין פטרייה רעילה לבין האורניות הראויות למאכל (אבל ליתר ביטחון הראו כל פטרייה לאמא שלי, שהייתה מדריכת ידיעת הארץ בצבא, כדי לקבל אישור).
אחר כך הבאנו את השקיות עמוסות הבוץ ואת הפטריות לאמא, וטיפסנו אל הבית על העץ בציפייה דרוכה. כשאמא קראה מהמרפסת בסלון שהאוכל מוכן, היינו מקבלים מרק פטריות או חביתה עם פטריות, או אם היה לנו מזל של ממש - את פשטידת האטריות והפטריות המעולה שלה. אמא הייתה לוקחת את שאריות האטריות מארוחת הצהריים, מוסיפה ביצים וקוטג' ואת הפטריות שהבאנו - ומטגנת הכל במחבת לפשטידה עגולה ושחומה.
חוץ מעטיפות של מרגרינה וקופסאות ריקות של קוטג', שגם אותן היה נהוג לאסוף, לא היו זורקים כלום. כל השאריות מארוחה אחת היו מוצאות את דרכן לארוחה הבאה והפכו לטעימות יותר. הבשר גולגל לקלופס, הפירה לפשטידה והאטריות טוגנו והשחימו עם ביצים. אפילו את קליפות המלפפונים והגזר העבירו לארנבות ולשרקנים בגינה, ואת שקיות החלב הריקות ייבשו ושמרו בארון למקרה שיהיה מבצע.
בסוף הארוחה הייתה אמא שולחת אותנו חזרה לחורשה עם "הספוג של הפטריות", החלק החום והספוגי שבתחתית הפטרייה-הנבגים או הזרעים של הפטריות. הפרדנו את הספוגים ביד ופיזרנו היטב מתחת לאורנים, כדי שיהיו לנו פטריות גם בשנה הבאה. בדרך חזרה התווכחנו כרגיל אם הכרכום הוא ממשפחת השושניים או האירוסיים.
עץ החרוב בגבעה שליד בית הוריי עוד עומד, אבל החורשה הגדולה כוסתה בניינים. כדי להגיע לים יש לעבור דרך קירות נירוסטה וזכוכית ולהסתכן בדריסה בכבישים רב מסלוליים. הרוח כבר לא שורקת בדרך לים כי החלונות סגורים כדי שלא יאבד הקור של המזגן, והפטריות נעלמו כבר מזמן. בין כה לא נותר מי שיבדיל בין אורניה טובה לפטרייה רעילה כי שיעורי מולדת לומדים היום ביו-טיוב.
אתמול התכסו השמיים בעננים ומן הוואדי עלה ריח של אורנים טחובים ושל גשם. פתחתי את החלונות לרווחה והכנתי את פשטידת האטריות של אמא. נזכרתי איך פעם החורף הגיע מחורשות ירוקות עם רקפות וכרכומים ובוץ במגפיים ולא דרך לוח המשדרים החדש של ערוץ 2. אולי בגלל זה הוא כבר לא מרגיש פה בנוח ומגיע רק לעתים רחוקות.
היתרון בפשטידת שאריות הוא שאין ממש חוקים. העיקרון המנחה הוא להוסיף לאטריות קצת גבינות להעשרת הטעם, קצת ירק להעשרת המרקם, וביצים כדי לתפוס את הכל יחד. מובן שניתן להכין את המצרכים במיוחד ומראש, אולם בהחלט אפשר להשתמש בסוגים שונים של פסטה או מקרוני, קצרים או ארוכים, ואפילו כאלו שכבר "התלכלכו" ברוטב. זו גם דרך מצוינת להיפטר מה"זנבות" של גבינות שקנינו ונשארו במקרר יותר מדי זמן, או מירקות שכבר לא נראים כל כך טוב.
בפשטידה שהכנתי השתמשתי בפטריות אך בהחלט ניתן להחליף בקישואים, בחצילים, בפלפלים או בכל ירק אחר שיש בבית. ניתן גם להכין את הקוגל כמאפים קטנים אישיים בקעריות סופלה, למשל, ולהגיש כחטיף קר בארוחת מזטים.
בשוק:
1 חבילת מקרוני ארוכים מס' 8, מהסוג עם החור (חצי ק"ג)
250 גר' גבינה קשה בשלה מסוגים שונים
200 גר' גבינת פטה כבשים
4 ביצים
3 סלסלות פטריות מסוגים שונים (שמפיניון, יער, פורטבלו)
1 בצל סגול
שמן זית
מלח, פלפל
במטבח:
1. ממלאים סיר גבוה בהרבה מים (4 ליטר), שלוש כפות שמן וכף מלח ומביאים לרתיחה. כשהמים רותחים מוסיפים את המקרוני ומבשלים על אש גבוהה עד שהמקרוני מתרכך מעט מעבר לדרגת האל-דנטה המוכרת. מסירים מהאש ומסננים.
2. במחבת מחממים מעט שמן זית. קוצצים את הבצל ומטגנים להזהבה. חותכים את הפטריות גס ומוסיפים למחבת. מקפיצים קלות עד שהפטריות מקבלות צריבה שחומה ומתרככות מעט.
3. מעבירים את המקרוני שהצטננו מעט לקערה ומגררים פנימה את הגבינות. מוסיפים את הפטריות ואת הבצל ומערבבים. מוסיפים את הביצים, את המלח והפלפל ומערבבים היטב אך מבלי לשבור את המקרוני.
4. בעזרת מטלית שנטבלה בשמן משמנים סיר טפלון נמוך בעל מכסה שמתאים לתנור. מעבירים את התערובת לסיר, משטחים ומהדקים היטב בעזרת הידיים. מכסים ומעבירים לתנור שחומם לטמפרטורה של 220 מעלות למשך 40 דקות.
5. מסירים את המכסה ומגביהים את הסיר לחלק העליון של התנור. אופים עוד כ-10 דקות עד להשחמה. מדי פעם מוודאים שהמאפה לא נשרף.
6. מוציאים מהתנור ומניחים להצטנן לרבע שעה. מניחים צלחת גדולה על הסיר והופכים בבת אחת, כך שהמאפה יונח ופניו כלפי מטה על גבי הצלחת. מקישים על הסיר בעזרת כף עץ לשחרור המאפה ומרימים את הסיר. מגישים חם או קר, עם סלט ירוק צונן.
לגוון:
לקרניבורים: מוסיפים לתערובת הבצל והפטריות גם 500 גר' בשר טחון (לשומרי כשרות - במקום הגבינה) ומטגנים היטב.
לאוכלי דגים: מוסיפים לתערובת שתי קופסאות טונה ומעט בצל ירוק קצוץ.
לירוקים: מוסיפים לתערובת 4 כוסות עלים ירוקים קצוצים מסוגים שונים (פטרוזיליה, תרד, מנגולד, בצל ירוק)
לקבלת מאפה שכבות: משאירים את הפטריות המטוגנות בצד, מעבירים לסיר חצי מכמות הפסטה, מסדרים מעל את הפטריות בשכבה אחידה ומעל מפזרים את שאר הפסטה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם