החלום שתקע אותי: מיתוסים בדרך אל האושר
אחד הדברים הכי משונים ביחס לאושר הוא העובדה שהוא נהפך ליעד בפני עצמו. אבל אם התחנות הנפוצות בדרך, כמו חתונה, בית, קריירה ומפעל הפיס לא ממש עובדות - אז מה כן?
כולם רוצים להיות מאושרים, אבל בשביל אושר, ואת זה הבודהא אמר כבר מזמן, צריך לעבוד. יכול להיות שאנחנו לא משתדלים מספיק ובמקום זה משתמשים בתירוצים שיצדיקו את חוסר שביעות הרצון הכרוני? ישנם כמה מיתוסים שגויים בנוגע לאושר שאנשים נתלים בהם כדי "להצדיק" את הבאסה הקיומית. מחקרים מדעיים מנפצים את המיתוסים האלה, מחזקים את טענותיו של סידהרתא וקוראים לנו לצאת לעבוד.
הרבה פעמים אנחנו רואים אנשים, אפילו אחים, שחיים בסביבה זהה ובכל זאת אחד מהם קורן באופן תמידי והשני מדוכדך באופן קבוע. לנוכח מקרים כאלה באמת קשה להתייחס בביטול לתפקידם של הגנים בקביעת מידת האושר שלנו. אבל גנים הם רק חלק מהסיפור.
על פי סוניה ליובומירסקי, פרופסור לפסיכולוגיה מאוניברסיטת קליפורניה ומחברת הספר האיך של האושר: גישה מדעית להשגת החיים שרציתם, הגנים אכן אחראים ל-50% ממה שאפשר לכנות "נקודת הפתיחה האישית של האושר", אבל המרחק בין ה-50% האלה ל-100% הוא גדול ומשמעותי. לטענתה, "אם עובדים על זה, מחקרים מראים שאפשר להיות מאושרים יותר, לא משנה מהי נקודת הפתיחה. כנראה לא תגיעו מ-0 ל-10, אבל תוכלו להיות מאושרים
יתרה מזאת, לפי ליובומירסקי העבודה על האושר הופכת קלה יותר מפני שזו שאלה של תרגול. ככל שאנחנו משתפרים בטכניקות כמו מדיטציה, תקשורת בינאישית, טיפוח מערכות יחסים וכו', קל לנו יותר לתחזק את האושר.
רבים מתייחסים אל האושר כאל משהו שצמוד למטרה כמו נישואים, צבירת הון, בית חדש. השגת יעדים יכולה לתרום לתחושת הרווחה, אבל זאת תהיה טעות לתלות בהם את האושר שלכם. במילים אחרות: אם אתם רווקים שחושבים שהאושר יגיע עם החתונה ורק איתה, יכול להיות שאתם מחמיצים משהו או שפשוט מצאתם לכם תירוץ.
על פי ליובורמירסקי, השגת יעדים תתרום רק כ-10% מהאושר. רוברט ביסוואס-דיינר, מאמן אישי ומחבר משותף של הספר אושר: חשיפת מסתרי העושר הפסיכולוגי, אומר שהאושר "אינו קו הסיום הרגשי של מרוץ החיים. האושר הוא תהליך ומשאב". הוא מזכיר שיש שפע עדויות לכך שכאשר אנשים מאושרים הם גם יותר בריאים, חברותיים, מועילים, יצירתיים ופתוחים". כלומר, אושר הוא מעגל קסמים שכדאי להיכנס אליו.
אחרי שהשגנו את החתונה, הכסף או הבית שחלמנו עליו, אנחנו מתרגלים אליהם והם כבר לא גורמים לנו את תחושות האושר שהרגשנו בהתחלה. ליובומירסקי אומרת שזאת טעות. זה קורה בגלל שאנחנו נוטים, אבולוציונית, להקדיש יותר תשומת לב לחידושים: לאבותינו הם שימשו כאותות להזדמנות או לסכנה, לבן זוג פוטנציאלי להזדווגות או לאיום של אויב.
אצלנו, לאחר זריקת האושר שקיבלנו עם השגת המטרה הגדולה, נחווית "צניחת אושר". כדי להימנע מכך, ליובומירסקי מציעה לחפש כל הזמן את היופי והחידושים שטמונים בשגרת חיינו. לתת לעצמנו להתפעל מהנוף בסביבת הבית, לשנות את ארגון הבית עצמו מבפנים, ליזום, להתנדב, לעשות כל פעילות שמצריכה מיקוד של תשומת לב.
מייקל א. כהן, חוקר אושר במכון לרפואה אינטגרטיבית באוניברסיטת קליפורניה, אומר שבמשך זמן מה מחקרים אמנם קבעו שלרגשות שליליים עוצמה חזקה יותר מאשר לרגשות חיוביים. למשל, תגובה להפסד של סכום כסף מסוים תהיה חזקה יותר מתגובה לזכייה בסכום זהה. כהן מסביר, שאמנם לרגשות השליליים השפעה חזקה יותר בטווח הקצר כי הם גורמים לנו לחפש מה מקור הבעיה, אך לרגשות חיוביים השפעה רבה יותר בטווח הארוך, כי הם מאפשרים לנו להסתמך על מה שיש לנו.
כהן מצא במחקריו שככל שעולים הרגשות החיוביים, אנו מגיעים לנקודה שבה לרגשות שליליים אין עוד השפעה משמעותית על שביעות הרצון מהחיים שלנו. רגשות חיוביים אינם מונעים תחושה רעה, אבל הם מגנים מפני ההרסנות של הרגשות השליליים.
ד"ר סטפן ג.פוסט, פרופסור לרפואה מונעת ומחבר הספר "למה דברים טובים קורים לאנשים טובים: המחקר המרגש החדש שמוכיח את הקשר בין עשיית טוב לבין חיים ארוכים, בריאים ומאושרים יותר", אומר שדווקא עזרה לזולת, שהיא ההפך מהדוניזם, גורמת לאנשים להיות מאושרים יותר.
"כאשר אנשים עוזרים לאחרים בהתנדבות רשמית או על ידי עשייה נדיבה, כמחציתם מדווחים על תחושת 'ההיי של המסייע' ו-13% חווים הקלה בכאבים". לדברי פוסט נחוצה מעט מאוד פעילות מהסוג הזה כדי לגרום לאנשים לחוש שינוי חיובי. מחקרים גילו שמצב הרוח המשתפר בעקבות עזרה לזולת קשור בהפרשה של סרטונין ואנדורפינים, האופיאטים הטבעיים של הגוף, וכן בשל הפרשת אוקסיטוצין, הורמון החמלה, שגורם לנו להמשיך ולעזור לזולת. כלומר, להמשיך ולהרגיש טוב עם עצמנו.
לקריאה נוספת
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם