יוצאים לרחובות: הקרנבלים של איטליה מתחילים

חודש פברואר הוא עונת הקרנבלים של ערי איטליה. בוונציה עוטים מסכות, בוויארג'ו צועדים עם בובות ענק, ובוורונה ממליכים את "מלך הניוקי" ואוכלים אותו. את הניוקי, לא את המלך

גלית עדות | 3/2/2010 9:00 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
המילה קרנבל נוצרה מצירוף של שתי מילים באיטלקית:  קארנה (בשר), וואלה (פרידה),  כלומר - פרידה מבשר. במשך מספר שבועות לפני חג הפסחא התנזרו בעבר הנוצרים הקתולים באירופה מבשר ומהנאות אחרות, כאות הזדהות עם סבלו של ישו. לפני הצום הם נהגו לקיים חגיגות של זלילה ושל “חטאים”. אלה היו הקרנבלים הראשונים.

עם השנים איבד הקרנבל המסורתי ברחבי העולם את משמעותו הקתולית, והיום חגיגה זו היא הזדמנות נהדרת לצאת מהבית בעיבורו של חורף, להתפרק ולהשתולל ברחובות, כשכל החושים משתתפים בחגיגה. במהלך חודש פברואר נחגגים באיטליה הקרנבלים של ונציה, ורונה וויארג'ו, והשמחה לאיטלקים, וגם לתיירים, רבה. לפניכם סקירה קצרה על כל אחד מהם.
ונציה: קרנבל המסיכות

בעיר ונציה, המגלמת בחזותה תפאורה הולמת לתחפושות ולמשחקי פיתוי, מצאה המסכה את מקומה הטבעי. יתר על כן, במשך השנים הפכה ונציה למעוז עולמי בכל הקשור לתחפושות, למראות שונים ולמסכות.

המסכות הוונציאניות שואבות את דמויותיהן מהקומדיה דל-ארטה ומחיי היום יום. הקומדיה דל-ארטה נוסדה במאה ה-15, והיא סוג של קומדיה עממית שהלכה והתפתחה באיטליה במאות ה-17-16, כתיאטרון נודד המבוסס על שימוש במסכות. בקומדיה זו העלילה, הטיפוסים והדמויות היו קבועים ומוכרים, בעוד שהדיאלוג היה מבוסס על אילתור ולא על טקסט ספרותי. רוב הדמויות היו מגוחכות וגרוטסקיות.

קרנבל

המסכות בונציה, שחידש את פעילותו באמצע שנות ה-70 בשנות ה-20, לאחר הפסקה של כ-200 שנה, נעדר כיום כמעט לחלוטין ממוטיבים ומסממנים דתיים, בניגוד למרבית הקרנבלים בעולם הנוצרי. זהו קרנבל נקי, אסתטי, אינדיבידואלי ומאוד יצירתי. מנוכר אך ידידותי, אליטיסטי אך עממי, מאופק אך סוחף, מוחצן אך מסתורי, ועם זאת מתאפיין הקרנבל בנוכחות מרשימה הן של בעלי המסכות  - הפרסונות, והן של קהל המשתתפים - כן, משתתפים ולא צופים בלבד. לא בכדי נחשב קרנבל המסכות בונציה לתיאטרון הרחוב הגדול בעולם.

קרנבל המסכות בעיר ונציה יתקיים בין התאריכים: 6 עד 16 בפברואר.

צילום: עמיקם שרון
תיאטרון הרחוב הגדול בעולם. פסטיבל ונציה צילום: עמיקם שרון
ורונה: מכתירים את "מלך הניוקי"

בעיר ורונה שעל גדות נהר האדיג'ה, מתקיים מדי שנה ביום שישי שלפני תחילת צום הלנט, יום הקרנבל המרכזי של ורונה הלובשת חג וצבע. יום הקרנבל הוא הזדמנות פז להעמיק את הסיור בעירם של רומיאו ויוליה, גיבורי הדרמה משנת 1302 ששייקספיר העניק להם את חיי נצח, לראות את כיכר "ברה" על "הארנה" - האמפיתיאטרון הרומי הניצב במלוא הדרו. וכן את ביתה של יוליה השייקספירית, כיכר השוק "פיאצה לה ארבה", את פסלו של דנטה אליגיירי ואת הקברים העליונים של שליטי משפחת סקאליג'רי.

הקרנבל של ורונה הוא ססגוני ואותנטי במיוחד. רבים מתושבי ורונה וסביבותיה נוטלים בו חלק על שלל תלבושותיהם המסורתיות. מדי שנה נבחר אחד מנכבדיה של העיר ל"מלך הניוקי" והוא, מלווה בפמליה ססגונית, מוביל את הקרנבל. ממש מלך ליום אחד.

ה"מצעד הגדול" עובר ברחובותיה המרכזיים של ורונה ולאורך הנהר, עד לפיאצה סאן זנו - המקום שבו מחלקים לתושבי העיר את הניוקי - מאכל מקומי ייחודי המציין את תום תקופת מגפת הרעב שפקדה את ורונה בשנת 1660.

קרנבל הניוקי של ורונה יתקיים ב-12 בפברואר.

צילום: עמיקם שרון
המצעד הגדול. הקרנבל בורונה צילום: עמיקם שרון
ויארג'ו: בובות ענק גרוטסקיות

בויארג'ו, עיירת החוף במפרץ גנואה, מתקיים זו השנה ה-136 הקרנבל הנחשב למרהיב ביותר באיטליה ומהמפורסמים בעולם, בשל בובות הענק הנישאות על גבי פלטפורמות, והמתארות באופן סאטירי דמויות ציבוריות ופוליטיות מאיטליה ומהעולם כולו. זוהי חגיגה של מוזיקה, צבע, תזמורות, ומאות רקדניות ורקדנים הסוחפים את קהל המשתתפים לחוויה בלתי נשכחת.

מקורו של הקרנבל בשנת 1873 כאשר צעירי העיירה יצאו בביקורת נוקבת נגד הממסד הדתי והפוליטי כאחד. את ביקורתם הביעו הצעירים באמצעות קריקטורות ובאמצעות יצירת בובות גדולות בעלות אופי גרוטסקי. עם השנים הלכו הבובות ותפחו לממדי ענק. בשנים האחרונות הפך הקרנבל של ויארג’ו לקרנבל של איטליה וגם של אירופה כולה.

קרנבל ויארג’ו יתקיים בימי ראשון במהלך חודש פברואר.

צילום: עמיקם שרון
בובות הענק בפסטיבל ויארג'ו צילום: עמיקם שרון

המידע באדיבות מגזין i של קבוצת ישראייר

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים