אמאל'ה, מבחן! איך מתמודדים עם חרדת בחינות של ילדים
כאב בטן, כאב ראש, סחרחורת ודופק מואץ - הילד שלכם לא חולה וגם לא מתחלה - הוא סובל מחרדת בחינות. הפסיכולוגית שרית סגל מסבירה איך ממזערים את הנזקים
העדויות המצמררות שלפניכם אמנם שונות, אבל כולן באות לתאר מצב אחד: חרדת בחינות. החרדה מתעוררת לפני כן, ובזמן מבחנים, ומקשה על התלמיד בהתכוננות ובביצוע שמייצג את הידע האמיתי שלו. לפעמים עלולה החרדה לשתק את התלמיד עד לחוסר יכולת מוחלט לבצע את הבחינה או להתכונן אליה.
בחברה המערבית של היום לא נדיר שחייהם של אנשים נקבעים בחלקם כתוצאה מהביצוע שלהם במבחנים - מה שהופך את החרדה מכישלון לשכיחה מאוד. למעשה, ממחקרים עולה שתהליך התפתחות חרדת הבחינות מתחיל עם כניסת הילד למערכת החינוך, בה ניתן מקום נכבד להערכות ולציונים, ולמדידה יחסית-השוואתית של ביצועים והפגנת ידע. מאחר שבכל בדיחה יש גרעין של אמת, זה אולי המקום להזכיר את הבדיחה הישנה שבה אם מטיילת עם שני ילדיה. כשהיא פוגשת מכרה ותיקה שמחמיאה לה עליהם ושואלת לגילם, משיבה האם: "העורך דין בן ארבע והרופא בן שלוש". הבדיחה הזאת, מצחיקה ככל שתהיה, משקפת מציאות של דאגות: כל הצלחה, או חלילה כישלון, עלולים להכשיל בדרך אל המטרה הברורה הזאת. אם הילד לא ישלוט בקריאה, איך ישתלב בכיתה א'? אם לא יצליח היטב בבית הספר היסודי, לאיזה חטיבה יתקבל? ואז איך הוא יהיה רופא או עורך דין?!
מאחר שחרדה מתפתחת אל מול פרשנות והבנה של מציאות מסוימת, תופיע בדרך כלל חרדת הבחינות בגיל בוגר יותר - לקראת סוף בית הספר היסודי ובחטיבת הביניים. אבל גם בכיתות הנמוכות, בהן הישגי הילדים נמדדים בדרך כלל בצורה של הערכה, התופעה לא נדירה. במקרים כאלה ייתכן שתתעורר חרדת ביצוע - נגזרת של חרדת בחינות. ילד שסובל מחרדת ביצוע עלול למשל להתקשות לקרוא בקול רם, על אף שהוא יודע לקרוא, או להתקשות בפתרון תרגיל בחשבון בפני הכיתה שאותו פתר ללא קושי בבית.
אבל איך כל זה מתחיל בעצם? חרדת בחינות נובעת בדרך כלל מציפיות גבוהות מדי או מכישלונות חוזרים, שיוצרים מעגל קסמים שמזין את עצמו: מתח או התרגשות גורמים לחוסר ריכוז, וההרגשה הזאת מגבירה את המתח והחשש מכישלון. מכאן התפקוד יורד מאוד וחוזר חלילה. בנוסף, חוסר ההצלחה יכול להיחוות ככישלון, ובפעם הבאה שאותו הילד יעמוד בפני הכיתה או יידרש לבצע אותה המשימה, ההתרגשות שלו תגבר ותוביל לחרדה.
תופעות החרדה יכולות להתבטא באופן שונה מתלמיד לתלמיד, אבל בולט בהן בדרך כלל השילוב הפסיכו-גופני של תחושות פיזיות, מחשבות, רגשות, פנטזיות ודפוסי פעולה,
* גילויים גופניים של חרדה ומתח, שנובעים מהקשר בין המתרחש בגוף לסערת הרגשות הכרוכה בחרדה, למשל: כאב בטן, בחילה, שלשולים, כאב ראש, סחרחורת, דופק מואץ, זיעה, רעד, חיוורון, קוצר נשימה ולחץ בחזה.
* מחשבות מסיחות שאינן קשורות למבחן ומטרידות את התלמיד עד לחוסר ריכוז ואי-יכולת לפעול. לעתים קרובות אלה מחשבות מדאיגות, כמו דימוי קטסטרופלי של הכישלון העתידי במבחן ותגובות הלעג והנידוי שיבואו בעקבותיו.
* קשיים במישור ההכרתי, למשל קשיי ריכוז וזיכרון, תחושה של חסימה מנטלית מוחלטת (בלק-אאוט), בלבול במחשבות, קושי בהבנת הנדרש בבחינה, קושי בארגון החומר וביטוי הידע בצורה לא ברורה.
* מצבים שמעידים על הרגלי חיים ולמידה שגויים או לא יעילים, כמו חוסר רצון ללכת לבית הספר או לבחינה, התקפי כעס, דחיית הכנת עבודות ושיעורי בית, הגזמה כפייתית בלמידה או בחוסר למידה, הזנחה של למידה שוטפת וצבירת פערים עקב התמקדות בלעדית בבחינות או אפילו בחירת מסלולי לימוד קלים מיכולת התלמיד.
אם כל זה נשמע לכם מוכר מדי, בוודאי תשמחו לדעת שיש מה לעשות. בתור צעד ראשון כדאי להיות ערים ולשים לב: אם יש לכם הרגשה שהילד יודע יותר ממה שבא לידי ביטוי בבחינה, יש לחשוד שמדובר בפועל יוצא של חרדת בחינות. ככל שנבחין בכך מוקדם יותר, כך גם נוכל לעזור לילד ולמנוע ממנו כאב ועוגמת נפש. במקביל, יש לבדוק את הציפיות של ההורים יחד עם הציפיות של הילד: אם ההורים מאוכזבים מציון נמוך, הם עלולים להעביר לילד את מסר הפרפקציוניזם.
יכול להיות שבאופן גלוי אתם מעודדים אותו, אבל באופן סמוי משדרים לו שאתם מצפים ממנו ליותר. זכרו שכל ילד רוצה שיתגאו בו. כשהורה מאוכזב או כועס על ציון שאינו מספק אותו (תמיד מכוונה טובה כמובן, לדרבן את הילד), הוא מעביר מסר שהילד לא מספיק טוב או מוצלח. בצורה כזאת הופך כל מבחן לקריטי בהתפתחות הדימוי העצמי של הילד.
אבל לא תמיד הציפיות של ההורים הן אלה שמלחיצות: לעתים אלה הציפיות של הילד מעצמו. ישנם גם ילדים פרפקציוניסטים שההורים לא דחפו אותם להיות כאלה. אלה ילדים שלא יסתפקו בציון של 90, על אף שגם 80 היה מספק את אמא ואבא. במקרים כאלה כדאי לשוחח עם הילד, כי חיים של פרפקציוניסט לא קלים או מספקים בכלל. בנוסף, אסור לשכוח שהצטיינות בחיים היא רב-ממדית, ואיננה תמיד נגזרת של הצטיינות בלימודים. לכן חשוב לעודד את הילד, לשבח אותו על ההצלחות, הכישרונות, והתכונות המיוחדות לו. המסר ההורי חשוב לו מאוד והוא מלווה אותו לאורך כל הדרך ועוזר לו לבנות דימוי עצמי של מצליחן.
אבל כדאי גם להיות מציאותיים: הורים, בדרך כלל, אינם משתפים את הילדים בכישלונותיהם - מה שלא תמיד משפיע על הילד בצורה חיובית. חשוב להעביר מסר שגם אי הצלחה היא חלק מהחיים. נכון שיש לנו ציפייה שיתפקד היטב בלימודים, שיתאמץ להשיג את הטוב ביותר שהוא יכול. אבל עם זאת חשוב להבהיר לילד שגם אם יהיו לו הישגים פחות טובים עדיין נחבק אותו. אם לא נראה לילדים שכישלון הוא אנושי, שהוא קורה גם לנו, ואף שהוא כואב ניתן לצמוח ממנו - איך הם יידעו את זה?
אם החלטתם להתיישב ולדבר עם הילד, חשוב להיות קשובים למחשבות שמזינות אותו, שלעתים מגבירות את החרדה. כדאי להפוך מחשבות מכשילות ("לא יצליח לי", "אני טיפש") למחשבות מאוזנות: כאלה שמתייחסות למצב ברצינות, אך לא לוקחות אותו לקיצוניות של סוף מר שניתן לחיזוי. למשל, אפשר לומר לילד: "נכון, המבחן קשה, אבל אתה יכול להתמודד איתו". המרת מחשבות מכשילות, שמעלות את רמת הלחץ, למחשבות של התמודדות, תפחית את רמת החרדה.
ניתן לנסות ולמנוע את התעוררות החרדה בכמה דרכים פשוטות. לילדים הצעירים מומלץ לעזור בארגון הסביבה הלימודית, בניהול הזמן על ידי חלוקה לפרקים ולימוד בשעה שהוא עדיין ערני והלמידה אפקטיבית.
בנוסף, בכל גיל מומלץ לבדוק איך מתפקד הילד בזמן מבחן: האם הוא יודע להשיב בצורה נכונה על השאלות, לחלק את הזמן בצורה יעילה, להמשיך גם אם אינו יודע להשיב על שאלה או חלק ממנה ועוד.
גם במקרים שבהם מתחילה חרדת הבחינות בבית תוכלו לעזור לילדכם להתמודד. יש לזכור שהחרדה יוצרת סימפטומים גופניים, ואחת הדרכים להתמודד היא ללמד את הילד לשלוט טוב יותר בגוף ולהרגיע את הסימפטומים האלה. בין היתר, תוכלו ללמד אותו טכניקות נשימה סרעפתית וטכניקות של הרפיה.
אבל כמו בכל קושי, אם יש להורים תחושה שאינם יכולים להתמודד עם זה לבד, ומדובר בחרדה שגורמת לחוסר תפקוד, יש לפנות לייעוץ ולעזרה מקצועית.
הכותבת היא פסיכולוגית קלינית וראש המרכז לפסיכולוגיה וליישומיה במכללת לוינסקי
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם