אם יש גן עדן: נועה דניז חיה על אי כמעט בודד
לשוט לעבודה בסירה כל יום, להגיד שלום לדולפינים ולהשקיף מחלון הבית על לגונה בצבע טורקיז. אלו החיים של נועה דניס, הישראלית היחידה שחיה באי מבודד בפולינזיה הצרפתית
דניס, ,38 גדלה במושב קדרון. לחיים באווירה כל כך שונה מההוויה הישראלית היא הגיעה בעקבות אהבתה לפיליפ, ,42 אזרח צרפתי, אותו הכירה כשהשתחררה מהצבא. כיום השניים נשואים והורים לתום (12) ולמאיה .(8)
"אחרי הצבא אמא שלי הזמינה אותי לשבוע בקלאב מד בשוויץ," משחזרת דניס. "פיליפ עבד שם בתור מדריך סקי, וזו הייתה אהבה ממבט ראשון. זו תחושה כזו שאף פעם לא הייתה לי לפני זה, שרואים בן אדם ויודעים שזה זה. אמא שלי התלהבה, התאהבה בו עוד לפני ואמרה שיש לנו את מדריך הסקי הכי חתיך. אחרי השבוע בקלאב חזרתי לארץ, המשכתי לדבר עם פיליפ בטלפון, ואחרי שלושה שבועות הייתי כבר על המטוס בחזרה לשוויץ. אבא שלי אמר: 'יאללה תסעי, מה כבר יכול להיות, מקסימום עשית טיול.' כולם חשבו שלא ייצא מזה כלום, שזו אהבה של חופשה, ואני אמרתי לעצמי 'מה שיהיה יהיה."'
דניס בילתה עם פיליפ חודשיים בשוויץ, שאחריהם הגיעו לארץ וחשבו על אפשרות להישאר, אבל כיוון שפיליפ, רופא שיניים במקצועו, היה צריך לעבור מבחנים כדי לקבל היתר עבודה בישראל, הם החליטו לוותר ולחזור לצרפת.
- צריך הרבה אומץ כדי לעזוב הכל למען האהבה.
"כשצעירים אין דבר שנראה בלתי אפשרי. נכון, בהתחלה לחיות בחו"ל לא הייתה עבורי אפשרות, אבל האהבה שלנו הייתה כל כך חזקה, שבסוף עזבתי את המשפחה והחברים. ברור שזה לא היה קל, אבל פיליפ היה והוא עדיין הפיצוי שלי על העזיבה. יש לי איתו חיים מאושרים, וזה הצליח לנו."
ההיכרות הראשונה של בני הזוג עם פולינזיה הצרפתית החלה באי טובואי, שם הוצע לפיליפ לעשות שירות צבאי כרופא שיניים. "זה אי קטן עם 2,000 אנשים, יש שם חופים לבנים מדהימים, ואין כמעט תיירים," מספרת דניס. "היה שם מקסים, הבתים מאוד צבעוניים, המקומיות הולכות עם בגדים צבעוניים. למדתי שם צרפתית ואמנות, ונחשפתי לתרבות של הפולינזים.
"מטובואי עברנו לחודש לטהיטי, ואחר כך הגענו לאיי מרקיז, מקום בו קבורים הצייר פול גוגן והזמר ז'אק ברל. גרנו שם שנתיים וחצי, תקופה שבמהלכה התחתנו בטירה יפהפייה בצרפת. איי מרקיז הם איים מאוד פראיים. עבדתי במוזיאון פול גוגן, אבל כיוון שזה מקום מאוד מבודד, לא היה שם הרבה מה לעשות. האי נמצא במרחק שלוש וחצי שעות טיסה מטהיטי, פעם בשלושה שבועות מגיעה אונייה להביא אוכל לחנויות, ואם לא באת בזמן לחנות, אז פספסת. אפילו חיתולים היה צריך להזמין מטהיטי. לא נוח לחיות ככה, וידעתי שבמרקיז אני לא רוצה לגדל ילדים."
היעד הבא של משפחת דניס היה האי ראייטהה, שם הם מתגוררים כיום. פיליפ, אגב, כבר שולט מצוין בעברית, ונהנה לספר בחיוך איך בכל יום הוא שט לעבודה בסירה, וגם מספיק לדוג ולראות דולפינים. "ראייטהה הוא אי בגודל של 200 קמ"ר, וגרים בו 13 אלף תושבים," מספרת דניס. "חם ומאוד לח כל השנה. אנחנו לא יודעים מה זה קור, ומסתובבים בבגדי קיץ וקבקבים כל השנה. בעונה החמה, מנובמבר עד דצמבר, יש 33-32 מעלות עם 98% לחות והרבה גשם טרופי, ובעונה הקרירה,
"ראייטהה מהווה את המרכז האדמיניסטרטיבי של האיים מסביב. יש שם בית חולים, בתי ספר, חנויות. זה לא מקום של חיי לילה, ובשעה חמש החנויות נסגרות. זה אי שמוקף לגונה בצבע טורקיז, דולפינים שקופצים, זה גן עדן. הכל ירוק, יש מפלים, המון עצי קוקוס, פפאיה, בננות. לנו בבית בגינה יש המון עצי פרי: מנגו, תאנים, רימונים, ועוד כל מיני פירות אקזוטיים שאני אפילו לא מכירה את השמות שלהם בעברית."
- קשה להסתגל לשלווה כזו אחרי החיים הסוערים בישראל?
"לא החלטתי שאני גרה באי, זה פשוט קרה באופן טבעי, ואז גם ההסתגלות הייתה טבעית. בהתחלה זה נראה לנו כמו טיול, חופשה, אבל החופשה הזו פשוט התארכה. היום אלו החיים שלי, קשה לי לדמיין משהו אחר."
- ממה את הכי נהנית באי?
"מהעובדה שיש לנו זמן לחיות ולבלות עם הילדים. באי לא ממהרים, הכל באיזי. לא צופרים במכוניות, אין רמזורים, אין לדחוף בתור. בישראל אנשים חיים בקצב מטורף, ואצלנו הכל שקט ורגוע. אין פשע, לא היה רצח מעולם באי שלנו. אין פדופילים, אין פחד, אין גם גזענות. מאיה לומדת בבית ספר פרוטסטנטי, ומעולם לא הייתה תגובה גזענית כלפיה."
- איך אתם מבלים את שעות הפנאי שלכם?
"באי אין בית קולנוע. יש מסעדות במלונות, אבל הבילוי הוא יותר בבית או בפעילויות כמו צלילה, סקי מים, דיג, שיט קיאקים. מסביב לאי יש גם איים קטנים ונטושים, שאליהם אנחנו שטים בסופי שבוע עם חברים." מתברר שהשקט והשלווה האלו גם עולים לא מעט כסף. "פולינזיה הצרפתית היא אחד המקומות היקרים בעולם, מכמה סיבות," מסבירה דניס. "זה האי הכי רחוק מיבשת כלשהי. ניו זילנד והוואי נמצאות בערך במרחק של חמש שעות טיסה, אוסטרליה במרחק של שמונה שעות. כל האספקה מגיעה באוניות ובמטוסים, וזה כבר מייקר את עלות המוצרים. הסיבה השנייה ליוקר המחיה היא שבפולינזיה אין מסים על משכורת, כמו במונקו. ואז בעצם המסים מתבטאים במחיר המוצרים שאת קונה. למשל, קילו עגבניות עולה חמישה ומשהו יורו, וזה עוד מחיר מסובסד. ארבעה יוגורטים עולים שישה יורו, מעדן כמו מילקי - שישה יורו, אבל גם המשכורות הן בהתאם, והכל את מקבלת בנטו."
מלבד הבילוי עם המשפחה דניס מקדישה את זמנה לריקודי הולה. "התחברתי לריקוד הזה עוד כשהייתי בטובואי. אני מלמדת ריקוד, רוקדת בשתי להקות, ואנחנו גם מופיעים באיים שמסביב. ריקוד ההולה הוא ריקוד אותנטי וחושני. התלבושות ססגוניות ומהממות, והן עשויות או מבדים פרחוניים או מחומרים טבעיים, כמו קליפת עץ בשילוב פנינים וקליפות של קוקוס. את הבגדים אנחנו מכינים ביום ההופעה בגלל החומרים הטבעיים."
דניס היא הישראלית היחידה שחיה בראייטהה. תיירים ישראלים כמעט שלא נראים בסביבה. "אני השגרירה הבלתי רשמית של ישראל בראייטהה. למשל, בזמן 'עופרת יצוקה' ממש נלחמתי נגד הדימוי שנוצר לישראל בתקשורת העולמית. זו הייתה עבודה מאוד קשה."
לאחרונה ביקש מדניס משרד התיירות בטהיטי לקחת על עצמה את שיווק התיירות באיים הפולינזיים לישראלים. היא מספרת שכוכבים כמו ג'ון טרבולטה, פמלה אנדרסון ואדי מרפי כבר גילו את קסמו של האי השלו ונטול הפפראצי (מרפי התחתן שם לאחרונה.( "בגלל שהמקום יקר ורחוק, אין גם הרבה תיירות, וזה הופך אותו לבתולי ומאוד אותנטי. אפשר ליהנות משקט, מנופים מהממים, יש המון אפשרויות צלילה, ספינות פאר, דיג וספורט ימי - באיים יש תנאים מהטובים בעולם לגולשים. המקום עדיין מאוד יקר, אלה טיולים לאנשים אמידים. כרטיס טיסה עולה כיום 2,000-1,500 יורו, ומלון טוב עולה בסביבות 120 יורו ללילה לחדר לזוג. אבל עכשיו, בגלל המשבר הכלכלי, מורידים את המחירים."
- את לא מתגעגעת קצת להמולה של ישראל?
"כמובן שהמשפחה מאוד חסרה לי, המנטליות הישראלית חסרה לי, אבל טוב לנו איפה שאנחנו נמצאים".
- מדובר בתענוג יקר?
"שרשרת עם פנינה אחת עולה באי כ200- יורו, אבל בישראל אני יכולה למכור גם ב50- יורו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם