שימרי יינך: קורס התמצאות בעולם היין
מה עושה הוד שרוני שמתגעגע לפלאפל של כדורי בקורס יין מפונפן? משתדל להבין יותר בעולם של עפיצות, אפטר טייסט ויריקות מתודיות לכוס ויסקי. שמרי טוריס במדור חניכה חדש
כל כך הרבה כוסות, כל כך מעט זמן צילום: רויטרס
אל טקס ההתבגרות שלי בעולם שכולו עפיצות, מרירות ומתקתקות בוסרית, צללתי במעמקי מרתף היין של "דרך היין", שם חיכו לי וליתר משתתפי הקורס, מאפים וגבינות שנועדו לרפד את השפעת האלכוהול, כמו גם קנקן מים צוננים לדילול.
כמו חיילים צייתניים חיכו לכל אחד כוסות יין תואמות שסודרו בשלשה ולצדן כוס וויסקי על תקן חניך תורן, שהוגדרה ככוס החמצן הדו-מימני. בהמשך יתברר שיש לה אפילו פואנטה עמוקה משחשבנו.
כמו אנדרטות מגושמות ניצבו להן המרקקות, אחת לכל ארבעה יורקים פוטנציאליים, שמחמת הנימוס הלא מקצועי, נמנעו כולם מהפעולה, כאילו היא שמורה לירקנים אנינים מדופלמים. בכל זאת, לא נעים לבצע פעולה כל כך פלסטית ליד זרים.
מסביב לשולחן מצאתי חובבי יין שהצניעו את הידע הלא מבוטל שיש להם ושצמאים להרגיש כמביני עניין, כמוני למשל. והיו גם נציגי הרשת שבאו להשתלמות מקצועית וששלטו בעיקר בתכל'ס - תמחורו של כל יין שנפתח, נטעם ונשפך למרקקה.
את המסע הוביל עידו לוינסון, שמשמש בעבודתו היומית כיינן בכיר ביקב רקנאטי ומחזיק גם ביקב בוטיק משפחתי במגדיאל. כיינן מנוסה, הוא אף הצליח לזהות את המקורות ההוד-השרוניים שלי, שישמשו כפקטור באחת הטעימות בהמשך.
אחרי שהפרכנו כמה אמיתות כלליות שרווחות בתחום כמו "יין ישן טוב מיין צעיר" או "יין בוטיק עדיף על ייצור תעשייתי" ניגשנו לעסק ופצחנו בטעימות. שני בקבוקים חנוטים בלבוש שחור הועברו בזה אחר זה ומילאו האחד את כוס הוויסקי ומהבקבוק השני את כוס היין. בתרגיל התברר שהיין שנחווה כטעים יותר, זה שבכוס היין, הוא אותו נוזל ששחה בכוס הוויסקי, ומכאן חשיבותן של הכוסות הנכונות לסוג המשקה.
ובכלל, כל מרכיב בתהליך השתייה זכה לטיפול דקדקני. החל מזיהוי התווית המבדילה יינות מהעולם הישן (שמתהדר בדגש על שואו אוף של המחוז) לתווית של העולם החדש (שם דגש על זן הענבים) דרך ריטואל חילוץ הפקק ומישוש הקפסולה העוטפת, ועד בחינת איכותו של פקק השעם. אחרי שטיפלנו במעטפת החיצונית, עברנו שלב למזיגה ולחשיבות הכמות - היא עשויה להשפיע על ניתוח איכותו של היין.
חשיבותן של הכוסות לסוג המשקה צילום: SXC
ככל שנמזג פחות יין, כך הוקל עלינו להטות את הכוס בארבעים וחמש מעלות ולבחון מעל מצע לבן את ספקטרום הצבעים, מההיקף החיצוני ועד הפנימי. מזיגה מבוקרת תאפשר ערסול יעיל של היין על דפנות הכוס כדי לשחרר באופן מקסימאלי את הארומה. החושים האסוציאטיביים אמורים היו לזרוק אותנו בכל טעימה לניחוחות פירותיים (ליצ'י, אפרסמון, גויאבה, צימוקים או מי ורדים) או לזיהוי עץ האלון שבו השתמר היין, או אפילו לריחות של מרתף טחוב.
באחת הטעימות נדרשנו לפרק את ניחוחו של מרלו צעיר. כהוד השרוני אל הוד השרוני לשעבר, פנה אליי היינן לוינסון בבקשה לנסות
ולפענח ניחוח שמזוהה עם העיירה שלנו. לתומי ניחשתי שמדובר בפלאפל של "כדורי". טוב, אולי אפשר להוציא את תות השדה מהמרלו אבל לא את "כדורי" מההוד השרוני. את הריטואל חתמנו בטעימה עצמה, תוך גלגול הנוזל בכל חלל הפה על מנת לפרק את הטעמים ולחוש באיזון ביניהם, וכן ברמת המרירות של האפטר טייסט ובמשכו. על תחרות היריקות האולימפית אל המרקקות המשותפות ויתרנו.
בבית חיכה לי המרלו הפשוט מהבציר האחרון של הסופר השכונתי, שמן הסתם הופתע לזכות ביחס של יין רזרבד משובח עם כל כללי הטקס שלמדתי. רק אל תשאלו אותי אילו פירות זיהיתי בו.
בשבוע הבא: איך עושים יין? איפה מגדלים את הענבים? למה שומרים עליהם כל כך טוב בחבית עץ?
.......
הכותב היה אורח המקום.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם