ראשי » סגנון » ניו אייג' » מדיטציה ובודהיזם

אלוהים, אני אוהב אותך?

המטרה העליונה של היוגי היא להשתחרר מכל ה"אני" ו"שלי" האשלייתיים ולהתחבר מחדש לאלו האמיתיים. בשביל זה עליו להפסיק לדבר על אלוהים כמושא לאמונה, ולהתחיל לאהוב אותו

 

למה אנשים מדברים על אלוהים כמושא לאמונה? ראשית, כי יש צורך להאמין. זה טבעי. ממש כמו שלילד יש צורך בהורים, כך לנשמה יש צורך ביחסים עם אלוהים – המקור, או האבא הרוחני לנשמה. בבְּהַגַוַד גִיתָא (14.4) אלוהים אומר: "הו בן קוּנְתִי, דע כי כל מיני החיים נולדים מהטבע החומרי, ואני הוא האב נותן הזרע."

אלוהים הוא כה מרכזי בחיים, עד כי כולם מתייחסים אליו. העולם מתחלק לאלה המאמינים באלוהים ולאלה שאינם מאמינים בו. לפי הפילוסופיה של היוֹגַה, הנשמה באה לעולם החומרי כדי להתנסות בהיות "אלוהים", תוך דחיית יחסיה עמו. הרצון להיות אלוהים מתבטא ב"אני" ו"שלי" – אני כמה להיות הכי הכי, אני רוצה להיות מוקד להערכה ואף להערצת הסובבים אותי, ואני רוצה שכמה שיותר עולם יהיה שלי, כדי שאוכל להתענג עליו ללא מעצורים, כאוות נפשי. ככה נשמה מטריאליסטית חושבת בעמקי נפשה.

במנטליות כזאת, אך טבעי שנחשוב על אלוהים כמקור לאיום על עליונותנו. לכן, יש המעדיפים להאמין באי-קיומו. אך יש מטריאליסטים שכן מאמינים באלוהים. יש הפונים אליו כדי שיספק להם את מחסורם ויגן עליהם. מטרתם גם היא "אני" ו"שלי", אך הם מאמינים שיעשו זאת בעזרתו של אלוהים.

הם הופכים אותו כך למשרת שלהם. מבחינה מסוימת מעמדם עדיף על פני זה של הלא מאמינים – הם מכירים בקיומו של כוח עליון שעליהם להיות כפופים לו. מנטליות כזאת יכולה להוות את תחילת הדרך הרוחנית. אך לרוב, אין הם כפופים לאלוהים מתוך אהבה, אלא מתוך אינטרסנטיות. לרוב נמצא שאם הם יגיעו למסקנה שאלוהים לא מספק להם את ה"סחורה", הם יחדלו להאמין בו.

שונה לגמרי מעמדם של אלו הפונים לאלוהים לאחר שהשתחררו מהאשליה שהם יכולים להיות אדוני העולם החומרי. בין אלו הפונים לאל מאחר שקצו באשליה החומרית, אחדים פונים אליו ומאמינים שהוא העיקרון המופשט העליון. אמונה שכזו נולדת בלבם של אותם מאמינים משכילים שנכשלו בניסיונם לשלוט ולהתענג על העולם, והם תולים את כישלונם במוגבלות העולם החומרי וברוע האנושי.

לכן, עבורם הפתרון למצוקתם הוא אמונה באלוהים שמעבר לכל גבול ומשולל כל תואר או אישיות. יש גם שאיבדו את האמונה לפיה יוכלו לשלוט ולהתענג על העולם, אך הרצון לשלוט ולהתענג עדיין רוחש בלבם. במצב זה הם יימשכו אחר תורות

אזוטריות המלמדות שהאדם הוא אלוהים או אחד עמו. באמצעות מדיטציה וסיגופים הם מקווים "להיזכר" באלוהות שלהם או להתמזג עמה תוך איבוד זהותם האינדיבידואלית.

אך יש הפונים לאלוהים כמושא האהבה העליון. גם הם חוו את העולם של מנצלים ומנוצלים ורוחם קצה בו, אך הם לא איבדו את התקווה שבאהבה. כאשר אלו פוגשים, בחסדו של האל, באותן נשמות גדולות שבלבן אהבה לאל, הם פונים לבְּהַקְתי יוגה. בְּהַקְתי יוגה זו הדרך לפתח אהבה לאלוהים. דרך זו לא קצרה ולא קלה. הנחת היסוד שלה היא שאלוהים הוא מושא האהבה העליון, ולאהוב אותו זו מטרת החיים העליונה, גם השלמות הגבוהה ביותר.

הנחה נוספת היא שסיבתו האמיתית של הסבל בחיים אינו העולם הרע. הסבל היחידי הקיים הוא פועל יוצא של שכחת היחסים עם האל והלכלוכים בלבם. כדי לחוות זאת ולטעום את האהבה לאל, על הבְּהַקְתי יוגי להשתחרר מכל ה"אני" ו"שלי" האשלייתיים ולהתחבר מחדש ל"אני" ו"שלי" האמיתיים. עליו להשתחרר מכול האנוכיות והשקרים שהוא אוחז בהם, כמו שקר התאווה והבצע, שקר הלאום ודתיות ארצית, ולשוב ולפתח את רוח השירות והאהבה שלו לאל ולכל אינספור בניו ובנותיו על כל צורותיהם, צרותיהם ואמונותיהם.

אדם שהולך בדרך זו, אלוהים אינו עוד מושא לאמונה עבורו. אין הוא עוד העיקרון המופשט העליון, המשולל כל תואר ונמצא מעבר לכל מגע. נהפוך הוא, עבורו אלוהים הוא מישהו נפלא מכל, כליל המעלות ושובה הלב העליון, שאמנם הוא המקור לכל ובורא העולם, אך היבט זה של בורא עולם הוא אך משני עבורו, ממש כמו ילד שאביו הוא קודם כל אבא שלו ורק אחר כך ראש ממשלה. במהלך עבודתו הרוחנית והשירות כלפיו, הוא מופיע לפניו בכל חינו האינסופי, עד שלבו נמס ושוקע באהבה עצומה אליו. בשלב זה אין אלוהים עוד מושא לאמונה: הוא חווה אותו פנים אל פנים. אז, לא העולם הוא המציאות עבורו, אלא יחסיו עם אלוהים. הוא עבורו המציאות השלמה והמתוקה מכל.

גד לובן הוא תלמיד של בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה סְוָאמי, ומלמד זה 30 שנה בְּהַקְתי יוגה.­לאתר הבית

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...