ראשי » סגנון » ניו אייג' » בין גוף לנפש

היידישע מאמא: סיפורים מגלגולים אחרים

נירה קרובה ל-50 וצאצאיה יצאו לעצמאות, אבל היא מדגימה אמהות חרדתית משהו, וגם ילדיה כרוכים אחריה קצת מעבר לרגיל. איך זה קשור לנערה כפרית באירופה של ימי הביניים, שנזרקה למנזר בעקבות רומן אסור?

 

אמהות היא מעלה טובה, לדעת רובנו. מין תכונה אינסטינקטיבית הבוקעת, במפתיע, מאמהות צעירות  וממלאת את הווייתן שמחה ונתינה. אלו שלא זוכות לאמהות או לא חוות אותה כך חשות החמצה ולפעמים גם אשמה. גם נירה הופתעה כשבקעה בה תחושת האמהות עם לידת ילדתה הראשונה, וחזרה שוב ושוב עם הופעת ילדיה האחרים בחייה. היא חשה ממוזלת ומאושרת על האמהות שנפלה בחיקה.

השנים חלפו להן ונירה, הצופה בחברותיה האמהות הפונות גם לעיסוקים אחרים ומשנות את מינוני העיסוק בילדיהן, חשה שמשהו באמהות שלה שונה מזו של חברותיה: היא יותר מדי קשורה לילדים והם  יותר מדי קשורים אליה, גם בגילים שבהם הקשר אמור כבר להתרופף במקצת ולפנות מקומו לקשרים חברתיים מחוץ למשפחה, לעצמאות ולצמיחה. היא מגלה אלמנט של חרדה בקשר שלה עם ילדיה. היא לא רואה עצמה חיה בלעדיהם, וחשה שאף הם תלויים בה ויישארו תלויים  בה תמיד.

משהבינה שמשהו לא תקין בקשר הזה, גם אם ניקח בחשבון מרכיבים של "אמא יהודיה", פנתה לעזרה. "חיי תלויים בחיי הילדים וחיי הילדים תלויים בי",  אמרה נירה המתקרבת לגיל חמישים.

במסע ההיזכרות העמוקה חווה עצמה נירה כנערה כפרית בת 17, בת למשפחה מכובדת שהסתבכה בקשר רומנטי עם בחור פשוט בן הכפר. העניין הסב בושה גדולה למשפחתה ו"הוחלט" (כלומר, אביה החליט) להעבירה למנזר נידח, שם תחיה הרחק מעין המבקרים ותזכה לחינוך של צניעות וכיבוש יצרים. נירה מובאת למנזר ועד מהרה זוכה לתפקיד מיוחד: להיות מטפלת של תינוק שנמסר לראש המנזר לגידול ושמירה.

אין לדעת מה היו נסיבות הבאתו: האם הוא תינוק שנולד בחטא ונמסר לנזירות, אולי בנו של אחד הנזירים או אפילו, רחמנא ליצלן, ראש המנזר עצמו? איש לא מעז לשאול שאלות, בוודאי לא נערה חוטאת שזה עתה הסכימו לקבלה ולתת לה הזדמנות לתקן את דרכיה. אבל נראה היה שהתינוק הזה חשוב לראש המנזר מאוד, כי בסמוך להטלת התפקיד אמר לה: "שמרי עליו היטב". ונירה הנזירה המתלמדת מצאה עצמה מטפלת בתינוק כאילו

היתה אמו.

יום אחד אינו דומה למשנהו, ובאחד הימים, כשמזג האוויר נאה, מוציאה הנזירה הצעירה את התינוק שעדיין זוחל לטיול בגבעה הנמצאת בשטח המנזר. הוא משחק בסביבתה ושניהם נהנים מן השמש החמימה שאינה מסבירה פנים כל יום. היא שוקעת בהרהורים והתינוק מתרחק לאיטו מטווח השגחתה ולפתע מתגלגל במורד הגבעה, ללא שליטה. נחרדת, היא ממהרת אחריו במורד הגבעה אך לא מספיקה להגיע אליו לפני שהנורא מכל קורה: התינוק נחבט בראשו באחד הסלעים הפזורים במורד ונעצר. למרבה הפלצות, התינוק מאבד את הכרתו, מכחיל, וזמן לא רב אחר כך נפטר.

האירוע הזה שינה את חייה לחלוטין. כאשר שמע ראש המנזר על האסון, הוא אמר רק שלוש מלים: "זה הסוף שלך!" אז הוגלתה הילדה לכלא מרוחק מאוד של נזירים, מהלך ימים רבים בעגלת מסע. שם נזרקה למרתף מבודד בו נמקה וסיימה את חייה העלובים.

אכן, חייה של נירה היו תלויים בחייו של אותו  ילד. החיים ההם, מלאי האשמה, שהטילה עליה החברה בשל מעשיה, והכול ללא הרבה מלים והסברים, גבו מחיר גם  בחיים האלה. המחשבה "חיי תלויים בילדים וחיי ילדים תלויים בי" עברה משם לכאן, יחד עם החרדה.

בספר יצירה כתוב: "העמד דבר על בוריו והשב יוצר על מכונו". ואני תוהה האם טמון במשפט הזה, בין השאר, סוד גדול של תיקון שיבושים המתרחשים בהתנהלות מעשה הבריאה.

זהו אחד מעקרונות הריפוי בגישת התרפיה בהזכרות עמוקה: אכן, הדברים קרו ועוררו אז חרדה גדולה, אבל אלו חיים שנגמרו. הבה נעשה סדר ונשיב את מה שנוצר למקומו הנכון. זה לא שייך לחיים האלה.

ואכן, כשעושים סדר, המערכת "נרגעת" ואינה מגיבה עוד בחרדה מול תרחישים שמזכירים את האירוע הטראומטי.

גם בחוויית האמהות החרדתית של נירה חלה רגיעה, משהבינה וחוותה את אותם חיים עד תומם. למותר לציין שמושג "היידישע מאמע" היה רחוק מאוד מהווייתו של אותו מנזר.

דני שגב עוסק בחקר, לימוד והוראת חכמת הקבלה. בעשו האחרון התמחה בגישות טיפוליות מתחום הפסיכולוגיה הרוחנית, שהעיקריות בהן: "התרפיה ההולוגרפית בגלגולים" ו"התרפיה ברגרסיה לתקופות שבין חיים לחיים".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...