מעבר לפינה עם הגר ינאי
הפינה הכי אהובה עליה בבית היא בכלל הספה של עינת, השכנה מהדלת ליד. על הספה הזו אנחנו מבלות שעות בשיחות בנות מעמיקות, על הפסיכולוגיה הדפוקה שלנו ושל מערכות היחסים שלנו. הגר ינאי סופרת ומורה בסדנת אמני הקיבוץ, מתגוררת בתל אביב
שלי היה לנו ריב שכנות מזעזע, אבל אז עינת גילתה שכתבתי ספר שנמצא אצלה על המדף. המשפט הראשון שלה היה: "איך יכול להיות שמישהי כמוך כתבה ספר כזה."?
זיכרון: הזיכרון הראשון טראומתי. עברתי לכאן לפני כחצי שנה מהדירה הגדולה שבה גרתי עם החבר, והתברר שאי אפשר להכניס לכאן את אלפי הספרים שלי. בינתיים הם מאוחסנים בארגזים אצל חברה, ואני מקווה שלא העלבתי אותם.
חפץ: אחד הדברים הבודדים שלא הסכמתי לוותר עליהם במעבר מהדירה הקודמת הוא אוסף הסיפורים הקצרים שכתבו תלמידים שלי בקורסים לכתיבה יוצרת. אני גאה בהם מאוד, שומרת אותם בקלסרים, ונהנית לעקוב אחרי התפתחותם במשך השנים.
הכי חשוב בבית: שיהיה בו מקום לכתוב ולאהוב.
נא להמתין לטעינת התגובות
