הלילה הכי ארוך: פגאנים ישראליים חוגגים את ה-21.12
השאמאניסטים יקדישו את הלילה לרחם הקוסמית שמולידה את כל הברואים, הפגאנים יבעירו מדורות ויזרעו חלומות. קרן להמן דיברה עם כמה מכשפות, קוסמים ודובים שלא ילכו לישון בלילה הכי ארוך בשנה
בסוף השבוע הקרוב יעלה בהרצליה המחזה המדובר, שאינו אלא טקס פגאני לציון היוּל. יול הוא השם הפגאני ללילה הארוך ביותר בשנה, שצפוי, ובכן, הלילה. בעברית הוא מכונה גם "חג היפוך החורף", כי החל ממחר שעות החשיכה ילכו ויתקצרו, שעות האור יתארכו עד שלבסוף, אי שם בחודש מרץ, בצאתי מהעבודה אוכל להספיק לראות שקיעות במקום חושך כזה או אחר.
את המחזה חיבר ארדן, מכשפה פגאנית ממין זכר ומנהל פורום אמנות המאגיה ב"תפוז". לדבריו, מקור היול הוא בתרבויות פגאניות אירופיות עתיקות, שם שרר (ועדיין שורר) חורף קשה וכבד הנושא עמו מאפיינים של מוות וחוסר צמיחה. לכן יועד החג במקור לנשיאת תפילות לאלמנטים של חום ואש, כדי להכיר בכוחו של האור לשוב לעולם.
"בעולם הקדום לא היה ברור מאליו שהשמש תזרח מחר בבוקר", טוען ארדן, "ולכן היה נהוג להתפלל לכוחות הטבע שימלאו את תפקידם בבריאה. כיום, אנחנו אמנם יודעים שככל הנראה השמש תזרח מחר בבוקר, אך בכל זאת מכירים ומציינים את שינויי העונה. היול הוא למעשה פסטיבל אש. אש מסמלת ציוויליזציה, את היכולת שלנו לשלוט באלמנטים של הטבע".
שלג? חורף קשה וכבד?! לא בארץ ישראל! שחר, כוהנת לאלה הגדולה ומכשפה, מסבירה שהטקס כאן שונה מאירופה, משום שהחורף המקומי כולל גם מרכיבים של צמיחה וחיים. לכן נוטים טקסי היול המקומיים לכלול התייחסות הן לאלמנט החושך והמוות והן לאלמנט האור והחיים. "אני מרגישה את הדואליות הזו בין האור לחושך גם בחיי היומיום שלי – בימים אני חיובית ושמחה ובערבים אני מתכנסת פנימה, אל תוך עצמי", היא אומרת.
לדברי ארדן, במסורת הכנענית העתיקה דווקא אל המוות מכונה שמש, משום שזו נחשבה לאלמנט הרסני המביא עמו מוות. החורף, לעומת זאת, מתגלם במסורת הכנענית בדמותו של האל הצעיר, המפרה את האדמה בזרעו.
לא רק התרבויות הפגאניות אלא גם השאמאניזם (תפיסת העולם השאובה מתוך התרבות האינדיאנית), מציין את הלילה הארוך בשנה. תומר פיין, מורה לשאמאניזם, מסביר שחושך אינו היפוכו של אור, אלא ביתם של רסיסי האור. "הוא הכול והכלום בו בזמן, המקום ממנו אפשר להתחיל לברוא וליצור", אומר פיין. "בלילה הארוך ביותר, שהוא גם החושך העמוק ביותר, יש אפשרות לזרעי החלומות שלנו להיטמן באדמה ולהתחיל להתגלם במציאות".
טרה לב נאור ייסדה יחד עם בן זוגה, דב טרובניק, את "הרוח הגדולה" - מרכז לתרבות אינדיאנית ושאמאניזם. לדבריה, בלילה הארוך ביותר חוגגים את הרחם הקוסמית, המקום החשוך שממנה נולדים כל הברואים: "בדרך השאמאנית, החושך אינו נחשב לדבר רע, משום שהוא הזמן שבו אנחנו מעמיקים את השורשים שלנו אל תוך האדמה והחשיכה ופוגשים גם במקומות האפלים שלנו. מתוך המקומות האלו, אנחנו שואבים את הכוח וההזנה כדי לצמוח גבוה יותר. אפשר להשוות את זה לעץ ששורשיו נטועים באדמה ושואבים מזון דווקא מהזבל ומהריקבון".
בניגוד לחג החנוכה, שבו כל עם ישראל (כמעט) מדליק שמונה נרות בסדר עולה ומברך את אותה ברכה, בפגאניזם ובשאמאניזם בוחר כל אדם לעצמו את סוג הטקס שמתאים לו. ארדן,
"המחזה אינו מכוון לאלוהות ספציפית, אלא מתאר את הקיץ והחורף שנלחמים על מקומם על פני האדמה. החורף מאוהב באדמה ורוצה לכסות אותה לנצח בעננים האפורים שלו, אבל הקיץ מנצח כי הגיע זמנו", הוא מסביר. "על ידי כך שאני מייצג באמצעים פיזיים את כוחות הטבע, אני למעשה יוצר עמם שיח וקשר רוחני, ועל כן, אני גם רשאי ליצור איתם קשר בנסיבות אחרות".
שחר מספרת, כי על פי הסיפור המיתולוגי, אותו היא שואבת ממסורת ה-reclaimingומתנועת האלה, בזמן הלילה הארוך ביותר, האלה יולדת את האל מחדש. האלה היא למעשה האדמה והאל הוא השמש, שמסמל את האור. מרגע זה, האל מתחיל לגדול והוא יגיע לשיא כוחו ביום היפוך הקיץ (21.6).
"למרות שהטקס נערך בקבוצה, ההתנהלות בתוכו היא אישית. אם אין לי מסר לצאת איתו מהמבוך, מותר לי להישאר גם בחושך ובהתכנסות פנימה", אומרת שחר. לדבריה, מכיוון שהחורף בישראל דווקא זקוק למנת גשמים, הטקס מיועד גם לחגוג את הגשמים והצמיחה. במהלכו ישירו המשתתפות והמשתתפים שיר שמילותיו הן: "האור חוזר אלינו \ גם אם החושך רב מאוד \ עדיין שחר מתקרב \ אנחנו חגות קדימה ושוב פנינו אל האור \ הלילה העולם מסתובב". (תרגום מאנגלית לעברית: רינה קסם).
בליל ה-21.12 ידליק פיין מוקד אש (בדרך מקודשת ובתוך מרחב מקודש לדבריו), בדיוק באותו זמן בו יודלקו בישראל ארבעה מוקדי אש נוספים ולמעלה מ-50 מדורות ברחבי העולם כולו (אסיה, אמריקה, אירופה, אוסטרליה). "המטרה היא ליצור רשת עולמית של טוב שתשלח רפואה לכל הברואים. תוך כדי הדלקת האש יושרו שירים, תפילות וברכות". לפני שנתיים, בטקס שנערך לרגל הלילה הארוך בשנה, נותרו פיין ושאר המשתתפים ערים במשך כל הלילה, ערכו טקסי היטהרות והמתינו לזריחת השמש.
הטקס של לב-נאור וטרובניק ייערך ביער יתיר, בתוך מערה המסמלת את הרחם של אמא אדמה. הוא ישלב סיפור, שירים, תופים וכישוף מיוחד, שמטרתו לבנות בתוכנו יצירה חדשה. "על פי המסורת השאמאנית, פעמיים בשנה, ביום הארוך וביום הקצר ביותר, מלך הזאבים ומלך האיילים נלחמים זה בזה. מלך האיילים מסמל את האור ועד היום הוא זה שניצח ביום הארוך. מלך הזאבים מסמל את החושך ועד היום הוא שניצח ביום הקצר. מבחינתנו, אין זה מובן מאליו מי מהם ינצח, אך אנחנו סומכים על הטבע שישמור על הרמוניה מושלמת בין אור לחושך. החגיגה שלנו, למעשה, לא מציינת את ההתקצרות של שעות החושך שתחל מעתה והלאה, אלא את החושך הכי גדול שיש בשנה. החושך מבחינתנו חשוב בדיוק כמו האור", אומרת לב-נאור.
מבוכים, מחזות, מדורות, מערות, שירים ותופים – נשמעים יותר כמו עולם טולקיני מאשר ישראל 2009. אז אפשר גם להיכנס עמוק מתחת לפוך, לכבות את האור וליהנות מהלילה הארוך ביותר בשנה בשינה חורפית עמוקה.
נא להמתין לטעינת התגובות
