טייק איט סלואו: ביקור בבר סלואו משה
איפה עוד תוכלו למצוא על הבר את הדוס השכונתי, השתיין האולטימטיבי וכמה בצלאלניקים בסיומו של עוד יום גדוש בהגשות? מבקרות הברים של ירושלים היו בסלואו משה וחגגו
סלואו משה צילום: חן ווקס
דמוגרפיה: באופן די מתבקש, זהו ביתם השני של סטלני נחלאות השונים. נוסף לכך, זהו אחד מהמקומות הבודדים בעולם שבו תוכלו למצוא על הבר את הדוס השכונתי, השתיין האולטימטיבי וכמה בצלאלניקים בסיומו של עוד יום גדוש בהגשות.
מוזיקה: בניגוד לפלייליסט הגלגלצי ששולט ביד רמה במיטב מקומות הבילוי באזור, הסלואו מגיש את האופציה הירושלמית השנייה - פלייליסט ממוחשב הנשלט בידי הברמן התורן ובדרך כלל מתאפיין ברוק קלאסי של גיל ההתבגרות.
מאנץ': כמו בהרבה מאוד מקומות אחרים, גם פה לא תוכלו למצוא הרבה יותר מבייגלה חנק מסורתי. אז נכון, הקהל שיושב שם הוא לא בדיוק זה שיזמין קרפצ'יו או פלטת גבינות, וגם אין שם יותר מדיי מקום לבנות מטבח, אבל האם זה יהיה כל כך נורא להביא גם זיתים או איזה טוסטר עלוב? בכל זאת, אין אף מקום קרוב שבו אפשר לנשנש בתום הבילוי.
עיצוב/שיק: מדובר בפאב אפלולי וטחוב בן שתי קומות, כשבימי הקיץ לחזית המקום מתוספים כמה שולחנות עץ. עיקר הקומה התחתונה מוקדש לבר ארוך עשוי עץ, מעט שולחנות, שירותים ומדרגות לקומה מעל; גם שם תוכלו למצוא כמה שולחנות ואף פינת התרגעות אינטימית בערבים שקטים. אין ספק שמינימליזם הוא הפרשנות שלהם לשיק, אבל אם נודה באמת - זה עובד.
מחירים: בגזרת זו, אין ספק שהסלואו הוא מהמקומות היותר זולים שבהם אתם יכולים להפקיד את הכבד המודלק שלכם. אולי זה באמת מכיוון שאין ממש אוכל להזמין שם, וגם פרימיום אלכוהול הוא לא בדיוק הצד החזק שלהם, אבל התוצאה הסופית היא שלא צריך למכור את גופך כדי להעביר שם לילה ארוך, ומבחינתנו זה מה שחשוב.
שירותים: התחום הבעייתי ביותר שלהם. מדובר בתא אחד שממוקם מאחורי הבר, כך שבערבים עמוסים (ובעצם גם בכאלה שלא ממש) תמצא את עצמך יושב על הבר כשמאחוריך גוהרים 20 שיכורים שמחכים לתורם להשתין. לא בדיוק כיף חיים וגם לא בדיוק הקהל שרצית
שיראה אותך במקרה שאתה מתכנן לחנוך את השירותים עם עוד מישהו. התא עצמו אמנם פרטי בהחלט ואפילו יש שם מקום לשני אנשים בעמידה, מה שכן הוא לא מצטיין בהיגיינה מופתית וכבר יצא לנו לא פעם להיתקע שם בלי נייר טואלט.
מדד הסליז: כפי שכתבנו לא פעם, סליז הוא עניין תלוי שעה וקהל. הבר כשלעצמו מתאים הרבה יותר למשבצת הפאב השכונתי מאשר לזו של הפיק~אפ, אבל גם שם הסליז קיים, במיוחד כשהברמן יודע לשתף פעולה ולעזור אם צריך.
צוות: החל ממשה, הבעלים, ועד אחרון הברמנים - כיף לשבת שם גם אם אתה לבד. כיאה למיקומו, מדובר בפאב נטול פוזה וכך גם הצוות; מצרך נדיר במחוזותינו. עם זאת, כשהמקום מלא, השירות מעט אטי ויהיה לך קשה להזמין שתייה אם אתה לא מכיר שם אף אחד. עצה מאיתנו - תתחברו איתם ומהר.
ציון: 8.
נא להמתין לטעינת התגובות
