עושים שכונה: ביקור ב-3 מסעדות ביתיות
אם גם אתם מתגעגעים למסעדות השכונתיות, אבל כבר מתקשים למצוא אותן, חפשו במקומות שלא נראים, אבל מרגישים כמו בית. יעל פז-מלמד מצאה שלוש כאלה וחתמה חברות

חלק נכבד מגיל ההתבגרות של חבריי מהצפון הישן של תל אביב עבר עליהם במסעדה שכונתית קטנה, שפעם נקראה "חיים". אחרי שנפטר חיים התחיל בנו, קובי, לנהל את המקום שנקרא היום על שמו. כאז כן עתה, עומדת במטבח אשתו של חיים - אמא של קובי - ומבשלת את האוכל כאילו היא מבשלת רק לבני משפחתה.
במסעדה קיים כבר אותו התפריט עשרות שנים - וטוב שכך. למאכלים יש אותו טעם ביתי נפלא שהיה להם מאז נפתח המקום. ההוכחות להצלחה של התפריט המסורתי נראות בשטח: המסעדה הזו לא נסגרה - נהפוך הוא - היא עולה ופורחת, והיום אוכלים בה כבר הנינים של אלה שזללו בה פעם. אבל זאת רק דוגמה אחת למוסד נפלא, שמסייע לייצר זיכרונות טובים ודורות של סועדים.
כמו שכבר אמרתי, תופעת המסעדות השכונתיות הולכת ונעלמת. אולם לאחרונה התמזל מזלנו וברמת השרון, בלב שכונת נווה רסקו, הצלחנו למצוא פנינה אמיתית. אל תיתנו לשם הסוציאליסטי משהו להטעות אתכם - נווה רסקו אינה שכונת פועלים - בתיה חדי הקומה מהווים מוקד משיכה למי שיכול להרשות לעצמו לגור בווילה על קרקע יקרה ביותר.
בין הבתים היפים של השכונה הזאת נמצא בית הקפה של רביבה אפל ובנה עמוס, שכבר מזמן אינו רק בית קפה, אלא מוסד חברתי שאינו נח לרגע. אף על פי שבכל שעה נתונה קשה להשיג שם מקום - או אולי דווקא בגלל זה - פוקדים תושבי האזור את המקום ללא הרף. הוא מדיף את הניחוח הנפלא של מקום ביתי בלב
נדמה שבנווה רסקו יש שפע של שכונתיות מוצלחות. בשבוע שעבר ביקשנו להיפגש עם חברים קרובים שגרים בשכונה הזאת, מבלי שאיש מאיתנו יצטרך לטרוח על האירוח. מיד שלפו החברים שם של מסעדה קרובה לביתם, מקום שלא הכרנו, והודיעו לנו בחגיגיות שכבר כמה שבועות מהווה המסעדה הזאת את התחליף שלהם לבישול הביתי. "הפכנו אותה למסעדת הבית", הסבירו וסיפרו שמדובר בסוג המקומות שכל אחד יכול למצוא בהם את מבוקשו. "נוץ'" (NOOCH), קוראים למסעדה הזאת - שם מוזר קצת, אבל הוא ישר מבהיר את הכיוון. "אסייתית ביתית", קוראים לה בעלי המקום. כל אחד והבית שלו.

בשעת ערב מוקדמת הגענו למרכז מסחרי קטן בלב השכונה, ומיד אפפה אותנו חמימות נעימה. לא ההמולה של מסעדות במתחמים גדולים כמו רמת החייל, ולא הפקקים וחיפוש החנייה שכרוכים בנסיעה לתל אביב. בדיוק המקום להעביר בו ערב נחמד עם חברים.
התיישבנו ונתנו לחברינו הבקיאים בתפריט להזמין. כשהתחילו להגיע המנות ההפתעה הייתה גדולה. רוב המנות היו טעימות מאוד, מותאמות לחיך הישראלי, מושקעות - חלקן אפילו מרשימות ביותר. בדיוק כמו שאמרו החברים שלנו, כל אחד יכול היה למצוא שם את מבוקשו, כיאה למסעדה שמיועדת למשפחות שבהן כל אחד רוצה משהו אחר. אילו היינו אניני טעם באופן מוגזם, אולי לא היינו מרוצים מכך שהמקום מגיש אוכל תאילנדי ויפני וגם אוכל ביתי כמו פסטות, שניצלים וסטייקים. כלומר, אין סגנון אחיד - אבל מה זה חשוב. העיקר הטעם.
כבר על ההתחלה הזמנו שלל סגנונות: מנה גיוזה (כיס סוני בצק) במילוי עוף וירקות, סלט של עוף קר עם אצות ומלפפונים (39 שקל למנה ענקית), וגם סלט קיסר שאין לו ולא כלום עם המטבח התאילנדי (46 שקל למנה שמספיקה בקלות לשני סועדים). אחר כך טעמנו כולנו את מרק הטום יאם של המקום (26 שקל ), שהיה עשוי מצוין. אמנם המנות הראשונות היו מוצלחות מאוד, אבל ההפתעות האמיתיות חיכו לנו במנות העיקריות: פילה הדניס בגריל ברוטב חלב קוקוס היה מצוין (79 שקל ), כך גם הביף סטרוגנוף, שהיה אחד הטובים שאכלנו (72 שקל ). גם הספייריבס בגריל ברוטב מתקתק חריף לא בייש את הפירמה (85 שקל ). כל המנות היו נדיבות בצורה מוגזמת כמעט, והגיעו עם תוספות שגרמו לנו הנאה גדולה.
לא יכולנו להתאפק ושאלנו מי השף. אל השולחן ניגש לאון, שנולד ברוסיה, עלה לארץ, נסע לארצות המזרח הרחוק לתקופה ארוכה, למד את סודות הבישול, נבחר על ידי אחד הבנים של משפחת ודש - ההיא מהמאפייה - והחליט שהוא פותח מסעדה שכונתית. ניכר בכל מה שקורה שם שהוא יודע איך לנהל מקום מצליח. הבנו בהחלט מה מביא את חברינו לקפוץ לשם פעם בכמה זמן, לקחת אוכל הביתה או לשבת עם חברים לבילוי שקט במקום המושקע הזה.
נוץ', הסייפן 31 רמת השרון, טלפון: 5403333-03