ראשי » סגנון » תיירות » תיירות בעולם

עזרה ראשונה לתייר: ארגון המתנדבים שיציל אותך בחו"ל

הלכתם לאיבוד בשדה התעופה? לא מבינים את השפה? חפשו את האיש בבלייזר הכחול. סיכוי לא רע שהוא אחד מהמתנדבים הרבים של ארגון "טרבלרס אייד". לא מצאתם? הוא כבר ימצא אתכם

וושינגטון – שלישיית הפלורידיאנים התקרבה מבולבלת לחלוטין אל הדוכן של Travelers Aid בשדה התעופה הבינלאומי וושינגטון דולס, מבואסים מעוד תקרית מיותרת אחת. במקהלה קצרת נשימה הם הסבירו שניסו לקנות כרטיסי טיסה לטמפה שעה אחת לפני ההמראה, אבל הסוכן סירב לקבל את אמצעי התשלום שלהם: מספר כרטיס אשראי של אח ששורבט על פיסת נייר. לאחר מכן הם ניסו להזמין כרטיס דרך הטלפון, אבל שמו אותם בהמתנה לזמן ארוך מדי, וכך הם הפסידו את ההזדמנות להזמין מקום. הטיסה לכיוון דרום-מערב יצאה בלעדיהם. כדי להוסיף עוד לדרמה, לא היו להם טלפונים ניידים, והאח שאותו ביקרו גר במרחק של 100 מייל משם.

"אתם יכולים לעזור לנו?" שאלה מישל אוואנס, ברונטית קטנת מידות שראשה בצבץ בקושי מעל לקצה הדלפק. "אנחנו צריכים להגיע הביתה."
 
טרבלרס אייד נחלצים לעזרה. שום שאלה אינה קטנה מדי ושום תהיה אינה מסובכת מדי עבור מתנדבי שדה התעופה, צוות של נותני טיפול בתעשייה שהפכה ליותר ויותר עוינת וחסרת סבלנות. המתחים שכרוכים בנסיעה – לתפוס טיסות, למצוא תיקים, להחליף כסף, ללכת לאיבוד בזרותם של מקומות ותרבויות – יכולים לשתק את הנוסעים בעולם משתנה, ולהפוך אפילו את העניין הפשוט ביותר לאתגר סיזיפי.

איפה המקום שבו מכרטסים, אוספים את הכבודה, מוצאים תחבורה קרקעית, איפה נמצא השער? תוכלו לעזור לי למצוא חדר במלון, את הטלפון הנייד שלי, סניף של סטארבקס, את אמא? אני חושב שאני בשדה התעופה הלא נכון.

האנשים בבלייזרים הכחולים מפגינים כישורים של סוכני נסיעות ושעות עבודה של בלשים בלילה, והם נכונים לענות לכל שאלה שתקרה בדרכם. הם צדים מקומות לינה זולים, שולחים הצהרות אבידה על גאדג'טים שנעלמו, מחפשים זמני טיסות ואפילו ניגנו את אוז לשלושת הפלורידיאנים הנטושים.

"אני יודעת בדיוק מה לעשות כי הייתי שם. אני יודעת מה להגיד להם," אמרה פיליס וולוטזקו, מתנדבת מזה שלוש שנים, ולשעבר סוכנת שער בחברת יונייטד. "הייתי נותנת הכל כדי שיהיה טרבלרס אייד בנמל התעופה שארל דה גול."

טרבלרס אייד עוזרים לאנשים מימיה המוקדמים של התחבורה, כאשר החלוצים של אמצע המאה ה-19 פנו אל המערב עם חלומות על עושר, וההרפתקה פעמים רבות נעצרה

בגלל עובדות המציאות, כמו כולרה ותקלות בכרכרות הנוסעים. הארגון הלא סקטוריאלי וללא מטרות רווח הוותיק ביותר במדינה נוסד בסיינט לואיס על ידי בריאן מולאנפי, ראש עיר רחב לב, שלא יכול היה להישאר אדיש למראה נוסעים שנזקקו למזון, שתייה, מקלט או חבר (לאחר מותו ב-1851, הוא הוריש חצי מיליון דולר למטרה זו).

כיום יש לקבוצה תחנות ב-24 מדינות בארה"ב, פורטו ריקו, קנדה ואוסטרליה. באזור וושינגטון דוכני טרבלרס אייד מופיעים בנמל התעופה דולס (חמישה דלפקים, כ-230 מתנדבים), שדה התעופה הלאומי ריגן ובמרכז יוניון סטיישן. בין ינואר לבין יולי, המתנדבים בדולס עזרו ל-477,994 נוסעים מתוך כמעט 13.5 מיליון שעברו בשדה התעופה.

למרות התרחבותה הניכרת של התוכנית במהלך העשורים, מטרתו המקורית של טרבלרס אייד נותרה טהורה: לעזור לחבר'ה תקועים. "ישנם הרבה אנשים מתוחים שפוחדים מהלא נודע," אמר פורד מוזלי, גמלאי של חיל האוויר שמתנדב כבר שנתיים. "התפקיד שלנו לחייך ולהמשיך לחייך."

מתנדבים חדשים עוברים הדרכה, התחייבות של חצי יום שכוללת סקירה יסודית של ה"תנ"ך", תיקייה מתפקעת מלאה במספרי חירום, קווי תעופה, מלונות סמוכים, שירותי תחבורה ומידע רב ערך נוסף. לאחר מכן הם מתלווים למתנדב מנוסה ועוברים בדיקת רקע, שמחייבת בידוק בטחוני. בסופו של התהליך, הם מקבלים בלייזר כחול בוהק שיש לו כוח פלאי להוציא שאלות מזרים.

80% מהמתנדבים הם גמלאים, ולרובם יש את הגן של תאוות הנסיעות. "רובנו כאן אוהבים נסיעות ושדות תעופה," אמרה הולי הריסון, לשעבר יועצת הדרכה בווירג'יניה. "ואני אוהבת בעיות של נסיעות."

מספר לא מבוטל של פניות היה יכול להיפתר בקלות אילו השואלים פשוט היו מסתכלים על השלטים או שואלים את חבריהם וקרוביהם שנוחתים מה מספר הטיסה שלהם. כמו שסיכם זאת דייב גינזנבורג, מתנדב מזה עשר שנים, "הם רוצים לדעת האם המטוס הגיע לכאן או האם ג'ו סמית' הגיע." (במקרה הראשון המתנדבים עוברים על פרטי הטיסות במסכי המחשב שלהם; במקרה השני, אין להם גישה להצהרות הנוסעים.) במקרים רבים יש דרמות: הורים פוגשים את בנם המאומץ בפעם הראשונה; פליטים פוליטיים מבקשים מקלט.
  

כאשר אתם עומדים מאחורי הדלפק, הנזקקים מגיעים אליכם. אבל בדולס טרבלרס אייד מפעילים גם מדריכים ניידים שסורקים את האזור ומחפשים את המבולבלים וחסרי הכיוון. אנדי ומאק קאסלס הם צוות של סבא ונכד שמבלה את אחר הצהריים של ימי שבת בשוטטות ברחבה B, מאחורי האבטחה, היכן שמבקרים מרחבי העולם תועים ללא כיוון ומחפשים תיקים, שערים ופינות עישון.

סבא קאסלס, לשעבר ראש לשכת התקשורת הימית בוושינגטון, החל להביא את מאק לשדה התעופה מאז שתלמיד השנה השנייה בתיכון היה בן שמונה. "אני חושב שזה טוב מאוד בשבילו כי הוא למד להתייחס לאנשים מבוגרים ממנו והוא לא נרתע לשאול אנשים מה הם צריכים," אמר אנדי. "וזאת הזדמנות מצוינת בשבילי לבלות איתו."

לאישה ששאלה על מס ערך מוסף, אנדי מודיע שאין כזה בווירג'יניה. "רוב האנשים שאתה עוזר להם הולכים לדרכם בשמחה," הוא אמר. "גם אם רק מוצאים עבורם חדר שירותים."

בקשר לשלושת הפלורידיאנים, שתי אחיות ובעלה של אחת מהן, המתנדבים חיפשו עבורם טיסה לטמפה. אין מזל. אוואנס ביררה לגבי שכירת מכונית לנסיעה דרומה, אבל קיבלה טיפ בקשר למחיר הגבוה של החזרת המכונית במקום שונה מזה שבו נאספה. הרעיון הבא: הם ישכרו מכונית וייסעו בחזרה אל ביתו של האח, יזמינו טיסה דרך האינטרנט ויטוסו למחרת. הם הלכו לדרכם הם תוכנית ותקווה מחודשת.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...