סיפורי סבא: כשאיינגר פגש ג'ויס
השנה: 2005. שתי הצ'ילבות הגדולות של עולם היוגה, האגדות ב.ק.ס איינגר ופטאבי ג'ויס, יושבים על כוס קפה בתום 65 שנות נתק ומעלים זיכרונות. ג'ויס, שהלך השנה לעולמו, כבר בן 90. איינגר סוגר 87. על מה הם מרכלים?
איינגר (משמאל) וג'ויס. פגישה היסטורית
תרגום: סונאד ראגוראם
בשנת 1934 היו ק. פטאבי ג'ויס (שהלך השנה לעולמו) וב.ק.ס. איינגר הצעירים תלמידיו של היוגי ט. קרישנמצ'אריה (Krishnamacharia). באותה תקופה הודו היתה תחת הכיבוש הבריטי, אך למהראג'ות של הודו היה שמור תפקיד חשוב כראשי מדינות. המהראג'ות התנהלו בראוותנות ובגאווה, ודאגו לשמר את המסורות של המדינה תחת הכיבוש הזר.
המהראג'ה של מייסור, קרישנהראג'נדרה וודיאר (Krishnarajendra Wodeyar), שהיה אחראי לשימור ולארכיב של טקסטים עתיקים בסנסקריט, אהב במיוחד אמנות מסורתית הודית, מוסיקה ויוגה. תושבי מייסור חגגו את הפסטיבלים הדתיים החשובים כגון "דוסרה" dusserah , במלוא ההדר, וגם חיו בעיר מטופחת ונקייה ושימרו את אורח החיים והמסורת של הודו העתיקה. זו היתה האווירה בה למדו הנערים יוגה אצל המורה הדגול קרישנמצ'אריה, שהיה בן חסותו של המהראג'ה.
בעוד פטאבי ג'ויס עתיד היה להישאר במייסור, וקרישנמצ'אריה היגר למדראס ב-1954, סונדראג'ה איינגר הצעיר נשלח חסר כל לפונה שבמרכז הודו ב-1934. ההוראה היחידה שנתן לו קרישנמצ'אריה, הגורו שלו, היתה "לך ללמד!" ואיינגר נשאר שם, לימד ותרגל בעוד שבמייסור פטאבי ג'ויס למד ולימד באוניברסיטה סנסקריט, והמשיך לתרגל יוגה. השניים לא נפגשו עד שנת 1940.
חלפו שנים, ואחרי שהוצתה הלהבה הראשונית בשנות ה-60 וה-70, תרגול היוגה התפשט והחל לצבור תאוצה עולמית. במשך אלפי שנים היתה היוגה נחלתם של ההודים באופן כמעט מוחלט, כאשר רק אחדים מהמערב, כגון מדאם בלאבטסקי (Madame Blavatsky) ויויקנאנדה (Vivekananda) ואחרים חקרו והתעניינו ביוגה. אך משנות ה-70 ואילך נהפכו פטאבי ג'ויס וב.ק.ס איינגר לשמות שגורים בפיהם של אלפי מתרגלי יוגה, מבלי שהשניים חלקו כוס קפה מאז 1940.
65 שנה מאז מפגשם האחרון, פטאבי ג'ויס, שחגג את יום הולדתו ה-90, ואיינגר בן ה-87 הביטו לבסוף זה בפני רעהו. שני היוגים החשובים ביותר בזמננו ערכו שיחה קצרה לפני כן בטלפון הנייד:
"יארו יארו? (מי זה?)"
"פטאבי, זה סונדאראג'ה!"
קפה האלים
ב.ק.ס איינגר
איינגר נסע ארבע שעות דרומה מטומקור, שם היה אורח כבוד בפסטיבל יוגה. הוא לא יכול היה להשתתף בחגיגות יום ההולדת של פטאבי ג'ויס שכן הן נפלו על חג הגורו פורנימה - היום בו כל המורים הרוחניים בהודו נושאים דברים לתלמידיהם, אך הקרבה לטומקור אפשרה לו להגיע כמה ימים לאחר חגיגות ה-90 של ג'ויס. איינגר, בליווי שישה מתלמידיו ומזכירו האישי ראגו (Raghu) הגיע בשעה אחת בצהריים לגוקולם.
ג'ויס קיבל את איינגר בחיבוק חם, והשניים החלו לדבר בשפת הקנאדה. אחד מתלמידיו של איינגר העיר שמורהו תמיד אומר כי אינו בקיא בקנאדה, אך הנה הוא מדבר (עם ג'ויס) באופן שותף. קפה נמזג לכל הנוכחים, וכולם פרשו לחדר סמוך לאכול צהרים יחדיו. בתו של ג'ויס, סראסוואתי, דאגה לסעודה נהדרת ואחרי האוכל ערך נכדו של ג'ויס, שאראת, אחד ממנהלי המכון לחקר האשטנגה יוגה, סיור בבית הספר (שאלא) המקומי ליוגה. מאדהבה (Madhava) תלמידו של איינגר, החל לראיין את השניים:
מאדהבה: כשאתם התחלתם ללמוד יוגה תיארתם לעצמכם שהכול יגדל בצורה כזו?
פטאבי ג'ויס: לא, לא בכלל לא. כשהייתי צעיר ראיתי את קרישנמאצ'ריה עורך הדגמה של יוגה והוקסמתי מהתנוחות. למחרת הלכתי אליו והתחננתי שייקח אותי כתלמידו. הוא דיבר אליי ישירות, בחספוס, שאל אותי מי אני והיה די מפחיד. הוא שאל על אבי ומאיזה כפר אני מגיע. הסברתי שאני מהכפר קאושיקה, מרחק של חמישה ק"מ, וכי אבי היה אסטרולוג ואיש דת. הוא שאל אם אני מוכן להגיע לכל השיעורים ולדייק, ואני השבתי 'כן' בהתלהבות. למחרת הופעתי לשיעור בזמן ואז החלו המכות [כולם צוחקים].
מאדהבה: אז למה לא עזבת?
פטאבי ג'ויס: אלוהים, איך יכולתי לעזוב? היה בי צורך אדיר ללמוד.
מאדהבה: אם הייתי במקומך, הייתי מזמן בורח.
פטאבי
ג'ויס: אה, לא. כפי שאמרתי, מאוד רציתי ללמוד. אני זוכר שני חברים שלי לתרגול, גארודה ובחור אחר, האסן ראנג'סוואמי היינו לומדים כולנו יחד. [פונה לאיינגר] אתה זוכר את גארודה?
ב.ק.ס. איינגר: כן, אני זוכר אותו.
פטאבי ג'ויס: ב-1932 המהראג'ה של מייסור הזמין את קרישנמצ'אריה ללמד שם והוא פתח יוגה שאלא ליד הארמון ג'אגן מוהן. כולנו תרגלנו שם. היה שם מנהל, איך קראו לו?...נ.ס. סובאראו! זה האיש שארגן משכורת קבועה לקרישנמצ'אריה ושלח אותו לכל האזור על מנת שיפיץ וילמד יוגה.
כשקרישנמצ'אריה הגיע לפטשאלא ב-1932, נעמדתי מולו וחלקתי לו כבוד. הוא אמר: 'הי, זה אתה!'
עניתי: 'כן, גורוג'י, אני לומד כאן'. הוא נראה מאושר ואני שוב התחלתי לתרגל איתו. מידי פעם הוזמנו לארמון על מנת לתת הדגמות ביוגה - אני וחברי מאהדב בהט. פעם קיבלתי מתנה: חמישה רופי ותחתונים והיינו כה מאושרים. [לאיינגר] אתה זוכר את האישה האמריקנית הזו, אינדרה דווי? היא גם הייתה מגיעה לתרגל ביוגה שאלא של הארמון.
ב.ק.ס. איינגר:כן, כן, אני זוכר. היא החליפה את שמה ל אינדרה דווי מאוחר יותר, לא?
פטאבי ג'ויס: שמעתי שהיא נפטרה לא ממזמן.
ב.ק.ס. איינגר: בברזיל.
מאדהבה: הרווחת הרבה יותר מחמישה רופים בחייך עד עכשיו, אבל אני משער שיש ערך מיוחד לחמישה רופים שקיבלת מהמהראג'ה, הלא כן? מה אתה חושב שווה יותר, החמישה רופים או הכסף שהרווחת?
פטאבי ג'ויס: ובכן, החמישה רופים האלו היו מאוד יקרים לי, זה נכון. שמתי אותם במזוודה שלי מתחת לערימת בגדים והייתי פותח אותה מדי יום, מסתכל על השטר וסוגר אותה חזרה [כולם צוחקים]. אתה יודע מה, זו הייתה הפעם הראשונה בה ראיתי רופי אחד שלם! [שוב צחוק]. טוב, אלו היו החיים אז.
להזיע באינטלקט
פטהבי ג'ויס
פטאבי ג'ויס ואיינגר הצטלמו יחד, ולאחר מכן עלינו למעלה ללגום עוד קפה, ושיחה התפתחה אודות הקפה. היה מוסכם על כולם שהקפה הנו בהחלט ה"סומא ראסה" - הנקטר המשכר של האלמוות של הקאלי יוגה (העידן הנוכחי של החושך). פטאבי ג'ויס התבדח ואמר, "כן, וגם אפשר לקבל כל כך הרבה סוגים שונים של סומא בחנויות כיום!". אחר הצהריים השניים שוב חזרו לדבר על קרישנמצ'אריה.
ב.ק.ס. איינגר: לא משנה מה יגידו, הקרדיט שייך, ללא ספק, לגורו שלנו. הוא היה ים (של ידע), אך הוא לא נתן לנו את כל מה שידע. היה לו ידע רב, והוא רק נתן לנו קצת פה וקצת שם. כמו התרנגולת, כך היינו צריכים לנקר וללקט את הידע שלו. ואנחנו למדנו והצמחנו את הידע לדוגמאות ממשיות. אז העצה שלי לכולכם היא: תדאגו שהאור שנדלק עם תלמידיו הישירים של קרישנמאצ'ריה לא יידעך. יש להמשיך להבעיר את האור של תורתו - היוגה דיפה – שמשמעותה מנורה, אור. אז אנא מכם, המשיכו אל התרגול. תנו לזה לבעור, לבעור.
פטאבי ג'ויס: התחלנו להבין יוגה ברגע שהוא הכריח אותנו לעמוד בשמש הקופחת בחצר במשך שעות!
ב.ק.ס. איינגר: שאני אוסיף עוד דבר? חייבים להזיע 100%. לא רק פיזית, אלא אינטלקטואלית. אם אתה מזיע אינטלקטואלית במאת האחוזים, אז אתה יודע משהו על יוגה. אז ההזעה צריכה להגיע במאה אחוזים מהגוף ובמאה אחוזים מהאינטליגנציה. האינטיליגנציה חייבת להזיע.
בסופו של יום כה חשוב, נראו שנים של היסטוריה, פערים וביקורת הדדית בין מה שנקרא ה"מחנות" של היוגה, נראו כעננים חסרי תכלית, כערפל אינטלקטואלי שהוסר ברגע שהשניים ישבו לכוס קפה. מבחינתם של פטאבי ג'ויס וב.ק.ס. איינגר, הם היו פשוט שני אחים זקנים ליוגה שראו אחד את השני אחרי זמן רב מאוד. ב-1934 היינו ביחד. ב-2005 היינו ביחד, אני סבור שזה חשוב. זוהי הזדמנות נדירה", ציין מר איינגר.
תמיד יהיו הבדלים באופן התרגול, בסגנון, בפילוסופיות ובדעות - אך זוהי התעסקות שולית. המסר של כבוד הדדי ורעות נמצא בלב המסורות ההודיות הגדולות, ובלבם של שני האנשים הגדולים האלו.
המאמר פורסם לראשונה ב-Namarupa Issue. תודה לאדי שטרן ומגזין נאמארופה. תרגום לעברית: מיה קליין יוגה שאלא יפו . המאמר בחסות לוטוס - מתחם יוגה שכונתי, בניהולם של ענת צחור ואייל צ'חנובסקי.
נא להמתין לטעינת התגובות
