הכלבה הקדושה: הטנטרה מפענחת את סודות הנשיות
אנחנו, הגברים, נוטים להתחתן עם מריה הזונה שנהפכת למריה האם אחרי שני ילדים ומשכנתא, או להתייגע ביחד עם המדע, השירה והחברים בבאר בשאלה "איך זה שהיא שוב הפכה את עורה". לטנטרה יש הסבר מצוין לתופעה

הבטתי לחברתי בעיניים והיא חייכה אליי ברכות. היא קרנה באור עדין שהגיח כמו מעולם הפיות. התקרבתי אליה, נשמתי את צווארה, וזה היה בשבילי קסם החיים. פתאום עיניה השתנו. ניצוץ פראי נדלק בעומק אישוניה, היא הניפה את ידה בתנועה מאיימת ונראתה כאלה קאלי המחזיקה חרב בידה ושרשרת גולגולות על צווארה. פניה השתנו והחיוך הפך לכיווץ מאיים, ומבין שיניה סיננה: "אתה דורך לי על הרגל!"
המדע, השירה, הדת והחברים בבאר, כולם עדיין מתייגעים בשאלה "מדוע היא עשתה זאת שוב?" האם קרה לך שבת זוגך, ידידתך או אשתך שוב הפכה עורה, ופתאום, לאחר שעות, ימים או שנים של קשר יציב והגיוני פעלה באופן בלתי צפוי לחלוטין - שפשוט שמט את הקרקע מתחת הרגליים שלך? האם קרה לךְ שפתאום כל מה שאת מכירה בעצמך השתנה ונהפכת להיות אדם אחר?
לטנטרה יש הסבר מצוין לתופעה.
I’m a bitch I’m a lover
I’m a child I’m a mother
I’m a sinner I’m a saint
I do not feel ashamed
I’m your hell I’m your dream
אני כלבה אני מאהבת
אני ילדה אני אם
אני חוטאת אני קדושה
אין לי בושה
אני הגהנום שלך אני החלום שלך
[מרדית' ברוקס]
הטנטרה מחלקת את הכוחות בעולם לשניים: גברי ונשי. הכוח הגברי יציב, דומם וקווי, ואילו הכוח הנשי דינמי, משתנה וזורם. שני הכוחות פועלים גם בגבר וגם באישה, ומתבטאים באינסוף צורות וגוונים. לרוב, לנשים חיבור חזק יותר לכוח הנשי ולגברים לכוח הגברי. על פי הטנטרה הטבע הנשי הוא גיוון, מהסוג שמבוטא בשיר של מרדית' ברוקס. קשה לחשוב על שיר כזה יוצא מפיו של גבר.
על פי הטנטרה, בתוך כל אישה מתקיים באופן פוטנציאלי הרמון שלם של נשים, שבתנאים הנכונים יכולות להשתחרר ולבוא לידי ביטוי עשיר. הקוטביות הנשית מופיעה כבר מבראשית. לאדם היו שתי נשים: חווה ולילית. לילית מופיעה כעצמאית וכמכשפת: היא אישה מפתה, חושנית ופראית. לעומת זאת, חווה כמעט שאינה קיימת בזכות עצמה, ומוגדרת כ"עזר כנגדו". בעולם הנוצרי הקוטביות הזאת מופיעה במערכת יחסיו של ישו עם מריה, האם "הבתולה", לעומת מריה מגדלנה הזונה ה"מופקרת".
ומה איתנו? קארל

הטנטרה הבינה את הבעיה ויצרה תרגולים מיוחדים שמטרתם הארת הצדדים השונים בכל אישה. כך, מייצגות האלות הטנטריות למעשה ארכיטיפים שונים של נשיות. דרך הזדהות עם האלות השונות יכולה האישה לעורר את הצדדים השונים בהווייתה. בטנטרה קיימים עשרה ארכיטיפים של נשיות, שהם למעשה עשרת הפנים של השינוי והאנרגיה בעולם.
האלה קאלי, למשל, היא דמות שחורה, לוחמנית, חושנית ומאיימת המסמלת את "קאלה" - הזמן. על פי עקרונות הטנטרה הזמן הוא כמובן הבסיס לכל שינוי: אין כוח בעולם שיכול להתנגד לו, ולכן קאלי היא "לוחמת בלתי מנוצחת". מצד שני, ניתן לראות בזמן כוח שמאפשר התפתחות וצמיחה. אלה אחרת היא טארה - אלת החמלה והחוכמה. צורתה לבנה, עדינה ונשית. היא מסמלת את הרכות הנשית ואת הרצון לחלץ אותנו מחולי, בורות וצרה. אלה נוספת מסמלת את ההרמוניה והיופי בעולם, ואחרת את האימה והחושך.
דרך הזדהות והתקשרות עם כל אחת מהאלות יכולה כל אישה לעורר ולפתח את הצדדים שאותה אלה מסמלת בתוכה; דרך מיזוג וכמיהה לאלות יכול כל גבר להשלים את החלק הנשי החסר אצלו.
ידוע שאחת הבעיות המרכזיות של גברים בזוגיות היא "שפשוט אין שם מספיק נשים". אנחנו, הגברים, מחפשים כל כך הרבה באישה ונוטים להתמקד במה שחסר לנו. לעיתים אנו מתחתנים עם מריה הזונה שנהפכת למריה האם לאחר שני ילדים ומשכנתא, ואיננו מבינים לאן הלכה האישה הבלונדינית המפתה איתה התחתנו.
דרך עבודה עם הארכיטיפים הנשיים, נשים יכולות לעורר באופן רצוני את "מריה מגדלנה" מיד אחרי שהילדים נרדמים, והגבר יכול לאפשר לאלה קאלי לרקוד עליו את ריקוד החיים דרך גופה של חברתו.
החשיבה הטנטרית אומרת שלכל אישה יש מערכת יחסים עיקרית עם אחת הדמויות הללו, וכי יתכן שהיא צריכה להוציא מעצמה את הנשים האחרות.
נקודה נוספת היא שלא רק האישה צריכה למצוא בתוכה את הרבדים השונים בנשיות שלה: הגבר צריך להיות מסוגל, גם אחרי שנים, להוציא מהאישה את האלות השונות בתוכה. תהליך כזה מכונה בטנטרה "טרנספיגורציה" (שינוי צורה).
בסרט הטנטרי הנפלא "דון חואן דה מרקו" מציג ג'וני דפ את רעיון הטרנספיגורציה בדרך גאונית. הוא מבקר את הפסיכיאטר שלו, שמשחק מרלון ברנדו, ואומר לו: "אתם מסתכלים על נשים ואומרים, 'זאתי שמנה מדי, זאת נמוכה, לזאת יש חזה קטן'. אני רואה בכל אחת מהן את היופי הקורן הקיים בתוכה. בשבילי כל אחת מהן היא אלה שמחכה לצאת החוצה ולהתבטא".
טרנספיגורציה היא תהליך אקטיבי. דון חואן מעורר את הנשים באמצעות מה שהוא רואה בהן, בדרך בה הוא מתייחס אליהן, באופן שבו הוא מתאר אותן באוזניהן. הנשים נהפכות לאלות מול עיניו, כי זה מה שהוא רואה באמת. אנו מגלים בסרט שהזרקור שהוא מאיר על האישה שמולו משנה אותה בפועל. לנו, הגברים, חשוב לזכור שמה שחסר בנשים שאיתנו קשור במגבלה שלנו להאיר את הנשיות המתאימה באישה שלנו.
השיר של מרדית' ברוקס ממשיך:
So take me as I am..
This may mean you’ll have to be a stronger man
..אז קח אותי כמו שאני
יכול להיות שתצטרך להיות גבר חזק יותר בשביל זה
שורות אלו קולעות בול: העבודה שלנו, כגברים, היא לדעת להכיל את הניגודים. הפלא הקוסמי שמכונה "אישה" יכול להשתחרר רק כאשר הגבר מסוגל להכיל אותו. לגברים יש את האחריות להיות נוכחים ויציבים כמו העין בלב הסערה.
והשיר ממשיך:
You wouldn't want it any other way
לא תרצה את זה בשום דרך אחרת
כל גבר שמתלונן לחבריו על התכסיס המניפולטיבי החדש שחברתו שלפה מהכובע, על הקריזה המחזורית או על חוסר ההיגיון שבתגובתה לאיזושהי מילה "תמימה" שאמר, צריך לבדוק אם באמת הוא היה רוצה שחברתו תהיה יציבה וצפויה בדיוק כמוהו. אני שואל את עצמי את השאלה הזו ובדרך כלל התשובה היא, "לא"!
רן דרן, מורה טנטרה ויוגה טנטרית, מאמן רוחני, אסטרולוג , מטפל אנרגטי ומרצה.לאתר הבית