טעם של כנרת: קפיצה לעמק הירדן

על רקע פכפוך המים של הירדן קיבלה יעל פז–מלמד שיעור מרתק בהיסטוריה - מקיבוץ אפיקים, דרך שדות העמק ועד לאגם הנעלם. וכמובן, אי אפשר בלי איזה משהו טעים בדרך

יעל פז-מלמד | 13/12/2009 9:28 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
עזבו הכל, ארגנו כמה חברים שאתם אוהבים ותודיעו למי שצריך שקפצתם לכמה שעות לגן עדן. ושלא יחפשו אתכם. אנחנו עשינו את זה ביום שישי שעבר, ולכן אני יכולה לקבוע שאכן מדובר בגן עדן. אפילו כמה שעות מספיקות כדי להעלים לכם את הקמטים, ליישר את הגב, להכניס לריאותיכם חמצן בכמויות מסחריות, ובעיקר לתת לנשמה שלכם את כל מה שהיא צריכה בשביל להיות מאושרת.

את כל זה אפשר להשיג כאן, במרחק נסיעה של שעה ו־45 דקות מתל אביב, במרחבי השדות הירוקים של עמק הירדן. דמיינו את פכפוך המים של הירדן, את הנרקיסים שמפיצים ריח משכר ואת הסיפורים על האנשים יחידי הסגולה שהתעקשו להגשים את חלומותיהם כנגד כל הסיכויים, ותגידו שלא בא לכם לנסוע.

התחנה הראשונה שלנו הייתה בקיבוץ אפיקים. אנחנו, קבוצה של 14 חברים, הגענו אחרי שקראנו את ספרו המקסים והמרתק של אסף ענברי, "הביתה".  הספר מגולל את סיפורו של הקיבוץ הזה, ובעיקר את סיפורם של האנשים שהקימו אותו, והוא עשה לנו חשק לראות במו עינינו את המקום החשוב והמעניין הזה.

קפה נעים בקיבוץ, וכל מה שצריך בשביל בוקר. אפיפית

וכך בבוקר אחד הגענו כולנו, חבורה עליזה, לאפיקים. לפני הכל התחלנו בארוחת בוקר נחמדה באפיפית, בית קפה נעים בתוך הקיבוץ שתמורת 35 שקלים מעניק לסועדים את מה שצריך בארוחת בוקר: סלט, חביתה, גבינות, בורקס, קפה, דג מלוח, שקשוקה וכמובן לחמניות וחמאה.

התייצבנו שבעים ומרוצים בחצר הקיבוץ, מסביב לאמוץ ברונטמן ורינה כץ שלקחו אותנו למסע בזמן שאורכו כמעט שעתיים אל האנשים ההם, ואל ילדותם שלהם. אמוץ הוא מוזיקאי וזמר, ורינה מדריכת טיולים. היא מספרת והוא שר משירי התקופה ההיא, מוליך אחריו עמדת תווים שהוסיף לה גלגלים, ויחד הם מובילים אותנו בין האתרים השונים באפיקים.

אנחנו

עוברים במחסן הבגדים הישן, וחולפים ליד בית הקירור שהיה מחלק לילדי הקיבוץ קרח כדי להקל קצת על חום הקיץ הקשה בעמק. במהלך הסיור טעמנו גם פיתות עם בצל מטוגן, שמזכירות במשהו את הלחם עם הבצל שאפו בזמנו במאפייה של קיבוץ, וכך נכנסנו לאווירת הימים ההם והתמוגגנו מנחת. לרבים מאיתנו עבר קיבוצי, אבל גם אלה שלא גדלו על ברכי התנועה הזאת נהנו מכל רגע. ואיך לא? הקיבוץ נשאר יפה כשהיה - עשיר במרחבי דשא, עצים ותיקים, וילדים משחקים בחצרות של גנים. אם תוסיפו לכל אלה גם את אמוץ, רינה, יום שמש חורפי ואת סיפורם של אנשים שחלמו והגשימו, תקבלו חוויה שאסור לפספס.

חיוך של אושר

התחלנו באפיקים וירדנו מיד לשדות של קיבוצי האזור. נסענו בתוך יופי שרק משוררים בקנה מידה של רחל או נעמי שמר יכולים להביע במילים. מכל פינה הציצו אלינו פינות הקסם של הירדן, השדות רוויי הגשם נראו פוריים מתמיד, דרכי עפר צרות התפתלו בין עצים וסלעים וצמחים, וישי הסביר והסביר, סיפר, והאיר את עינינו, כשחיוך של אושר מרוח על פניו. בהמשך טיפסנו לעבר השלוחה שמצפון לנחל מנחמיה, עצרנו לתצפית מדהימה על האגם הנעלם - מקווה מים ענק, תכול, שמתחבא בין שני הרים. התקשנו להאמין שמה שרואות עינינו הוא אמיתי.
פית מדהימה על האגם הנעלם - מקווה מים ענק, תכול, שמתחבא בין שני הרים. התקשנו להאמין שמה שרואות עינינו הוא אמיתי.

משם המשכנו בטיפוס לעבר יער אשכול, שם עמדנו נפעמים לנוכח כל העמק שהיה פרוש לרגלינו, ואז התיישבנו על השטיח הגדול שפרשה אשתו של ישי, ועליו היא הניחה גם בננות, תמרים ואגוזים שנקטפו מהעץ. על מדורה שהקמנו רתח קומקום עם תה מתוק וטעים שנמזג במהרה לכוסות, ואנחנו ישבנו מסביב למדורה, המומים מהיופי, צוחקים, שמחים ומודים. אחר כך גלשנו דרך מקום שמכונה "האחו" אל עבר נחל יבנאל, ומשם, דרך מורד הירדן, חזרנו אל הרכבים שחיכו לנו באפיקים. כל מה שנותר מאוצר המילים שלי היה וואו.

 ועוד מילה לסיום. פסטיבל טעם כנרת, שהתחיל ביום שישי ומסתיים בשבת הבאה, ב־19 בדצמבר, מתקיים כבר חמש שנים, והשנה הוא מתמקד באתרים קולינריים בעמק. מתברר שיש לא מעט מהם. בדיוק בגלל זה כדאי להגיע עכשיו לעמק הירדן ולקחת גם את הילדים שנמצאים בחופשת החנוכה. המסעדות, בתי הקפה והאתרים השונים מציעים מנות מיוחדות לרגל הפסטיבל, ושוק איכרים יפתח את שעריו בקיבוץ עין גב. בנוסף תוכלו ליהנות גם מסדנאות ומביקורים באתרים בכל רחבי העמק, מטיולי ג'יפים, ומה לא? תעשו לעצכם טובה ותגיעו בשבוע הזה. תברכו כל רגע.
  

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

עוד ב''תיירות בארץ''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים