השקט שלפני החגים: טיול חורפי בלונדון
לונדון משרה אווירה מיוחדת בימי טרום חג המולד. בזמן שהבריטים מתכוננים לקדחת הקניות, תוכלו לצעוד בנחת לאורך 23 הק"מ של "ג'ובילי ווקוויי", ולהגיע לאתריה המעניינים של הבירה המלכותית
כבר בדרך מנמל התעופה לבית המלון התוודענו שוב לכך שמדובר בתקוות שווא. לונדון הפכה זה לא מכבר לבבל של לשונות. די אם נציין שההודעות במערכת הכריזה בנמל התעופה של לוטון מושמעות בשתי שפות: אנגלית ו... פולנית. הסיבה לכך פשוטה: מאז הפכה ארצם לחברה בקהילה האירופית, עשו מאות אלפים בני פולין את דרכם לבריטניה כדי לצבור ליש"ט. תפגשו אותם משרתים אתכם בבתי המלון, אך הם גם מרכיב חשוב בענפי הבנייה והתחזוקה. לצד הפולנים הגיעו ללונדון יוצאי מדינות נוספות במזרח אירופה, וכמובן שגם הערבית נשמעת מכל עבר.
העובדה שזוהי עונת החורף לא צריכה להפריע. אם מדובר בשנה ממוזלת שבה העיר מושלגת, יש בכך אפילו כדי לתרום. בלונדון לא קר ממש, ולבוש טוב יבטיח לכם שהות נעימה - שבצידה רק בעיה אחת: תחת קורת גג, בחנות ובמוזיאון למשל, חם מאוד וצריך לקלף את שכבות הבגדים. אך כאמור, הקור תחת השמים הפתוחים הוא נסבל. רוצים הוכחה? ליגות הכדורגל בבריטניה, ובראשן הפרימייר־ליג, מקיימות מחזורים אחדים דווקא בימים שבהם הליגות במדינות אירופה האחרות שובתות. אמנם גם המסורת והשיקולים הכספיים משחקים תפקיד, אך אם היה בלונדון קר כמו במוסקבה - גם המסורת היתה מתכופפת.
הבריטים לא ממתינים לסיילים ומוציאים ממון רב גם לפני החג. בלונדון, בעיקר ברחובות הקניות ובראשם אוקספורד וריג'נט, שוררת כבר עכשיו אווירה מיוחדת. מדהים לראות כמה המקומיים משקיעים בקניות לקראת החג: החנויות מפנות שטח נרחב למוצרי החג וגם משקיעות מאמץ ניכר בקישוטן. השמש שוקעת שם בסביבות השעה 16:00, כך שהתאורה שהוכנה במיוחד מציפה את הרחובות במשך שעות רבות - עד לסגירת החנויות ב־21:00־22:00. המראות יפים, אך אם חשקה נפשכם בקניות - אינכם חייבים לעשותן דווקא ברחובות שהוזכרו. בחלקיה האחרים של העיר, בקנסינגטון למשל, תמצאו את מיטב הסחורה.
אנחנו עזבנו את לונדון עם סלים ריקים - אבל טעמנו רבות מגניה, מוזיאוניה ופאביה. ללונדון היצע תרבותי נרחב, ויש כאלה שיגידו שצריך לראות הצגה או מחזמר. ואכן, הלהיטים המזמרים בווסט־אנד רצים שנים על גבי שנים, ואנו מוכנים לחתום כאן שבדיקת הדרכונים של הנוכחים באולמות (לבריטים אין תעודת זהות) תחשוף כי אין שם בנמצא ולו לונדוני אחד.
אם בתרבות עסקינן, עדיף לשוטט במוזיאונים. הבריטיש מיוזיאום והנשיונל גלרי הם המפורסמים שבהם, אך כדאי לפקוד גם את הנשיונל פורטרט גלרי, הנושקת גם היא לכיכר טרפלגר. בימים אלה מוצגת שם התערוכה "מהביטלס ועד בואי: שנות ה־60 נחשפות". הכניסה תעלה לכם כ־10 ליש"ט, אך מבקרי תצוגת הקבע יכולים לשוטט בחינם. שיטה זאת עובדת גם בשאר המוזיאונים.
מוזיאון טייט־מודרן החדש יחסית, שהוצב בתוך תחנת כוח לשעבר על הגדה הדרומית של התמזה, הוא הצלחה
מן המרפסת של טייט־מודרן ניתן להבחין בכנסיית סנט־פול, שמעבר לתמזה. בשנת המילניום הוקם גשר להולכי רגל, שלאחר מחלות ילדות הפך סואן, והוא מחבר את שני האתרים הפופולריים. זה המקום לציין ששיפוצה של כנסיית סנט־פול המרשימה הסתיים - ואפשר לראות אותה בתפארתה. מסנט־פול מזרחה נפרש אזור הסיטי, שבתחומו מצויים שרידיה הרומיים של לונדיניום - שעל בסיסה נבנתה לימים הבירה האנגלית. האזור הזה מצוי בעיצומו של מרוץ בנייה מתמיד, למרות כל המשברים. הסיטי אמנם בת אלפיים, אך היא מציעה למשוטט בה מבנים שבנייתם החלה רק אחרי 1666, עת כילתה את העיר השריפה הגדולה. עם זאת, השילוב של מבנים ויקטוריאניים עתירי שיש עם מבני זכוכית ופלדה מודרניים, כשביניהם מפרידות סימטאות צרות, הופך את הטיול בסיטי למרתק.
מסלול הליכה אפשרי מתחיל בקתדרלת סנט־פול. לכו לכיוון מזרח, בצ'יפסייד, וכך תגיעו לכיכר בנק, שם ממוקם הבנק של אנגליה וסביבו מבנים נוספים של מוסדות פיננסיים כמו הבורסה לניירות ערך, בית נשיונל ווסטמינסטר בנק, בית לוידס, שפע של כנסיות, מבני ציבור כמו מניסון האוס (בית ראש העירייה), הגילדהול ומבנה הבורסה המלכותית. כל אלה מצוינים במפות - אולם מומלץ לשוטט בשיטה העיוורת של הליכה אקראית בסימטאות, שם מגלים מדי פעם חנות מעניינת, פאב מסורתי או סתם שעון מזדקר.
הסיטי של לונדון, ככלל, מכבה אורות בשעות הערב. זה הזמן לעבור מערבה לאזורי קובנט־גרדן, סוהו ווסט־אנד. מומלץ שלא להתקרב לקמדן־לוק, לפחות לא בשעות הערב. לפני 2־3 עשורים היו השוק והגלריות שוקקי היוצרים הצעירים אתר מהנה - אך כיום התרחב השוק והתמסחר עד זרא, ובכל פינה יש דוכני מזון.
הסיטי, רובע קמדן והגדה הדרומית של התמזה הם חלק מ"ג'ובילי ווקוויי" (Jubilee Walkway) - מסלול טיול והליכה שאורכו 23 ק"מ ולו 3 זרועות: מארמון באקינגהם לטאואר ולתחנת קינגס קרוס. החלק הפופולרי שלו משתרך לאורך הגדה הדרומית של התמזה ונמתח מקאונטי־הול, ליד גשר וסטמינסטר והגלגל הענק ("לונדון איי") ועד טאואר ברידג'. המסלול הזה מאפשר בילוי של יום.
גשר ווטרלו, שממזרח לגלגל הענק, מציע את התצפית הקרקעית הטובה ביותר על לונדון - הסיטי מצד אחד, וסטמינסטר והביג־בן מצד שני. לגדתו הצפונית של הגשר תמצאו את סומרסט האוס, המארח בימים אלה בחצרו הפנימית משטח החלקה על הקרח. גדתו הדרומית מוקפת מבנים המארחים את התיאטרון הלאומי, את ה"רויאל פסטיבל הול", את מוזיאון הקולנוע והנשיונל פילם ת'יאטר וגם את גלריית היווארד. הזמן עשה את שלו וכרסם בתשתית (השלוליות על טיילת הנהר הן עדות לכך), אך בתוך המוסדות תמצאו אפשרויות פעילות תרבותית לרוב. על הטיילת מחקים את פריז ומציבים בסופי השבוע דוכני ספרים.
המשכו של המסלול לכיוון מזרח נוטש את מבני התרבות ועובר למה שהיה בעבר מחסנים. הללו שופצו והפכו לבנייני מגורים ומשרדים, ובקומות התחתונות תמצאו מסעדות, חנויות מעוצבות וגלריות. לאחר שעוברים תחת גשר בלקפריירס ועוקפים את עבודות הבנייה של גשר הרכבת, מגיעים לטייט־מודרן שהוזכר קודם. גם אם אינכם חובבי אמנות מודרנית, כדאי לכם להציץ לתוך המבנה כדי לראות מה אפשר לעשות מתחנת כוח. בשובכם לטיילת תפגשו את תיאטרון גלוב השיקספירי.
הגעתם לרובע סאות'וורק. לא בטוח שאתם מוכנים לבקר בשתי כנסיות באותו יום, אבל גם אם הייתם בסנט־פול - אל תחמיצו את כנסיית סאות'וורק המרשימה. הכנסייה, שאבן היסוד שלה הונחה בשנת 606, היא העתיקה ביותר בלונדון וניצבת היכן שניצב בעבר שער הכניסה לעיר. אם יתמזל מזלכם, תיקלעו לחזרה של מקהלה כנסייתית. אמנם זה לא נשמע כמו הארלם ולא נראה כמו ניו־יורק, אך אתנחתא עם קולות הרמוניים במזמורים כנסייתיים היא בגדר זכייה. הכנסייה מצהירה שהיא בית לכל אדם באשר הוא אדם - וכאשר סצינת חיי הלילה של לונדון התמקדה במאה ה־16 ברובע סאות'וורק, משוררים והולכי בטל, נסיכים וגם זונות וגנבים מצאו בה מחסה וקורת גג.
ספינת המלחמה "בלפסט", העוגנת בין גשרי לונדון וטאואר, נראית למרחוק. היא מהווה חלק ממוזיאון המלחמה האימפריאלי, ועל סיפונה מציינים השנה 70 שנה לפרוץ מלחמת העולם השנייה. היא היחידה בין ספינות המלחמה מסוגה ששרדה במלחמה. על הגדה הדרומית, מול הספינה, ממוקם המוזיאון "וינסטון צ'רצ'יל: בריטניה בשנות המלחמה". כאן אפשר ללמוד כיצד חיו בני לונדון בשנות הבליץ וההתקפות האוויריות של הלופטוואפה.
בין גני העיר, בחרנו לשוטט בהייד־פארק ועשינו זאת ביום שבת שהבטיח גשם ורוח סוחפת. הגשם ירד, הרוח נשבה ואלפי לונדונים פקדו את הפארק ואת בריכת הסרפנטין - רצים, רוכבי אופנים וסתם זוגות שיצאו לטיול בוקר. יד הזיכרון שהקימה המלכה ויקטוריה לאהובה הנסיך אלברט בפאה הדרומית של הפארק היא נקודת ציון בולטת, ולשמחתנו גם עבודות השיפוץ שלה הסתיימו. מעבר לכביש ניצב אלברט הול, אחד המבנים היפים בעיר, ובקרבתו שלישיית המוזיאונים: הטבע, המדע ו"אלברט וויקטוריה". הכניסה ללא תשלום.
לונדון אינה זולה, גם לאחר ששער הליש"ט הידרדר. שהות של ימים אחדים בעיר מחייבת נסיעות לאתרי התיירות השונים - ולכן לא הכרחי ללון דווקא ליד כיכר פיקדילי או מרבל ארץ'. התחבורה הציבורית תשרת אתכם היטב גם אם תלונו בנוטינג היל או בסוויס קוטג' - וכבונוס תשלמו פחות עבור הלינה. מומלץ בחום לנצל את רשת האוטובוסים. בקשו מפה של קווי האוטובוסים אצל הקופאי בתחנת התחתית ורכשו כרטיס יומי ב־3.80 ליש"ט - זאת העיסקה הזולה בעיר. האוטובוסים זמינים, אין צורך לשוטט במנהרות התחתית - ובאותו מחיר מקבלים גם נוף עירוני ואנושי.
נא להמתין לטעינת התגובות
