כמה ענוג הוא: ביקור במסעדת אמיצ'י
השף ערן שרויטמן כבר קיבל שבחים מממבחר מגזינים, שפים וסועדים ברחבי העולם, כשיצר את המטבח של 'אורקה'. אלון צרפתי הלך לבדוק איך הוא עושה את זה עכשיו במסעדת אמיצ'י
כאילו נרקח רק בשבילך צילום: רענן כהן
וכך סיפר שרויטמן לכתבת ענת אור ב"הארץ" (זה אמנם טיפה ארוך, אבל התענגתי כל כך מהטקסט שהחלטתי להביא אותו בקיצור מינימליסטי): "הוא הביא לי חולצה אפורה, כמו חולצה צבאית. מדדתי אותה והרגשתי שסוף-סוף מישהו מבין את הפרופורציות המוזרות שלי. יש לי גוף קטן ורגליים ארוכות, צוואר ארוך, כפות ידיים גדולות וידיים ארוכות, אף פעם שום דבר לא מתאים לי. זה היה כאילו ז'יל סנדר מדדה אותי כשנכנסתי, ועד שהגעתי לקומה למעלה היא תפרה את זה. זו הייתה הפעם הראשונה שמשהו ישב עליי בול, וזה גרם לי להרגיש נוח. מאוד אהבתי את העיצוב: פעם זה קינקי, פעם פרוורטי ופעם אוונגרדי, אבל בעדינות, שלא מנקרת עיניים, מאוד סולידי.
"זו הייתה אהבה ממבט ראשון, וזה קרה לי בפעם הראשונה בחיים. זה הדהים אותי, ואחר כך זה המשיך עם הכול: מכנסיים, סוודרים. לא הייתי צריך לשלוח שום דבר לתיקון, להצר או להאריך. הבגדים אצל סנדר מאוד מושקעים בחשיבה שבאה לידי ביטוי במינימליות. אני פריק של מינימליזם... אני יודע שאני אוהב בגד אם כשאני לובש אותו הוא קצת משנה אותי: המעצבת בכלל לא נמצאת שם, אבל היא אומרת לי משהו על עצמי. בדיוק כמו באוכל: אני לא עומד ליד הסועד, אבל אני אומר לו משהו - מחדד לו משהו בתודעה. . . גם באוכל, כמו באופנה, ישנו העניין של אנינות שהופכת לפלצנות. אני מסתייג מאנשים שאומרים לאדם שמנה מסוימת לא מצאה חן בעיניו שהוא לא מבין. אני רואה על הפנים של בן אדם אם הוא נהנה או לא, הוא לא צריך להגיד לי. באופנה אפשר להתרגל לנעל עם הזמן, אבל באוכל אין אפס - זה מידי. אם זה לא טעים, אי-אפשר להתעלם מזה".
החיבור לאוכל חייב להיות מיידי צילום: רענן כהן
אם גאון נחשב מי שיש לו 145 איי-קיו, הסירים במטבח שלו כנראה מתפוצצים. גם חשובי המגזינים בעולם חושבים כך: ה"טרוולר" בחר ב"אורקה", המסעדה האחרונה שכיהן בה כשף, כאחד מ-66 המקומות הקולינריים הטובים ביותר בעולם, ה"ניו יורק טיימס" שיבח את רביולי החלמון שיצר (ומובא פה שוב, בגרסה משודרגת), Gaultmillau הצרפתי בחר בו כשף השנה (2000) וכתבי ה"אקונומיסט" התרגשו עד דמעות מהמנות שהוגשו בפניהם.
יצירות מופת על הצלחת צילום: רענן כהן
אחת המנות העיקריות הייתה לא פחות מיצירת מופת: פפרדלה זנב שור (84 שקלים) היא פסטה רחבה המבושלת בציר בקר מצומצם בבישול אטי. מנה אנינה, וכמו שהתבטא שרויטמן - כל כך לא פלצנית. מנת הפוזילי עם דג על הגריל (92 שקלים) הייתה מעניינת: החיבור בין הדג לפסטה אמנם מלאכותי כשנתח הדג מונח ביראת כבוד מעל לפוזילי, וטוב היה לו היו חלקי הבשר מעורבבים עם הפסטה, אולם כל אחד מהטעמים - באכילה בנפרד או ביחד - טעים ומענג.
מוני פנאן היה גם כאן צילום: יחסי ציבור
בר היין העצום, גובהו כארבעה מטרים, מציג מבחר עצום של יותר מ-3,000 בקבוקיי יין המייצגים את כל אזורי איטליה, מהצפון עד הדרום. מחירי היין נעים בין תשעים שקלים הזול ל-5,000 שקלים היקר. האמת היא שגם היין היקר ביותר יתקשה להתמודד עם המנות של שרויטמן, שמזכות את המקום, לדעת המדור, בתואר אחת מחמש המסעדות הטובות ביותר בישראל.
אמיצ'י, מונטיפיורי 31, תל אביב, טלפון 03-5666188.
נא להמתין לטעינת התגובות
