חושך לא מגרשים עם מקל: הסודות של חנוכה
העולם כפי שאנחנו מכירים אותו מכסה על אור גדול שמתחבא ממש מתחת לאף, בנשמת אפינו. זה מה שמסמלים נרות חנוכה, המודלקים בימים החשוכים ביותר בשנה
בקבלה מוסבר שיש שני סוגים של רזין דאורייתא – סודות התורה: הראשון הוא היין: "נכנס יין יצא סוד" (עירובין כה ע"א). השני קשור לנר החנוכה, לשמן, ונקרא "רזין דרזין דאורייתא" - סודי סודות. ההבדל ביניהם הוא שהיין מחלחל מייד ומתערבב עם נוזלים אחרים, בעוד השמן צף על פני המים ולכן מחובר למקום גבוה יותר, אבל מצד שני משתלב היטב בחומר, כלומר הוא נספג בסוגי מזונות שונים. איך קשורים אותם סודי סודות להארת העולם ולתיקונו?
למעשה, סודות השמן של חנוכה לאין ערוך יותר עמוקים מסודות היין (שגם הם עמוקים מאוד בפני עצמם). על דרך משל, סוג אחד של סוד הוא אישי – משהו שהתרחש בחיי ואני לא מספר אותו לאף אחד, אולי בגלל שאני מתבייש בו או חושש לאבד משהו. יש גם סודות חיוביים – כמו אהבה או רגשות פנימיים כלפי משהו או מישהו, שאולי הייתי שמח לגלות אבל פשוט אין זה אפשרי, משום שאלו דברים מופשטים שאפשר רק לחוות. ישנם גם סודות אישיים שאינני מודע להם, דברים שהדחקתי מהילדות, ואולי אפילו מגלגול קודם – כל אלו סודות מהסוג הראשון, בבחינת "סודות התורה".
"סודי הסודות", "רזין דרזין", דומים יותר לסוד צבאי. כדי להבין את ההבדל הגדול בין סוד אישי לצבאי אפשר לספר על המצאת פצצת האטום בארה"ב בימי מלחה"ע השנייה. מבין המדענים המרכזיים שהשתתפו בהמצאה היו גם שני יהודים – אלברט איינשטיין, והמתמטיקאי ג'ון פון-ניומן, שהמציא את תורת המשחקים ואת המחשב האלקטרוני ויש הטוענים שהוא המתמטיקאי הגדול האחרון שקם בעולם עד כה. הוא נפטר צעיר יחסית, בגיל 54, ממחלה קשה שהסבה לו ייסורים גדולים.
בעודו שוכב על ערש דווי בבית החולים הוא גם קצת יצא מדעתו, ומשרד ההגנה האמריקאי החל לחשוש שמא ידליף סודות צבאיים ברגעיו האחרונים. משום כך הוחלט להעמיד שמירה קבועה על חדרו - מה ששיגע אותו עוד יותר, כמובן. אילו היו חוששים שיספר זוטות מילדותו, כלומר סודות אישיים, סביר להניח שלא היו מתעללים בו כך. אבל מהרגע שאתה חשוף לסודות צבאיים השמירה עליהם מצדיקה כמעט כל מהלך, שכן הדבר קשור לביטחונם של המונים ולא אליך אישית.
הסוד הצבאי של חנוכה הוא סוד ניצחון המכבים על היוונים, מעטים מול רבים. בשביל זה צריך הרבה משחק, עם הרבה כללי משחק והרבה למעלה-מכללי-המשחק, כאשר הכללים והלא-כללים כולם סודות צבאיים. בחסידות, המלחמה הזו מוסברת בהקשרה הרחב ביותר: "המשחק הגדול" הוא בעצם בריאת העולם והיוצא לקרב הוא ה' עצמו. מבחינתו, בריאת העולם היא יציאה למלחמה מכיוון שהוא יוצר ביודעין מציאות שיש בה כוחות נוגדים שעתידים להימצא בעימות מתמיד – יצר טוב ויצר רע, או חושך ואור בהקשר של חנוכה.
זה היה, כביכול, השיקול של ה': האם כדאי לי להיכנס לעימות הזה, והאם אצא מנצח לפי כללי המשחק שאקבע? הרי מרגע שהיה הצמצום נוצרה מציאות בה ה' מסתתר, ולעומת זאת מסתובבים בתוכה יצורים מסוכנים, ערמומיים, אלימים והגרוע מכל – בעלי בחירה חופשית. אלו הם בני האדם. אך מצד שני יש בהם גם המון אהבה, חמלה ורגישות לבריאה. אך איזה כוח יגבר, בסופו של דבר?
כביכול, ה' לא בטוח שינצח במלחמה להארת העולם, ובחסידות מוסבר שבכדי להבטיח את נצחונו המלך מחליט לבזבז את כל אוצרותיו, פשוט כדי לחזק את החיילים שבמערכה. הסודות הללו, בזבוז האוצרות, הם תורת החסידות שמייסדה, הבעל-שם-טוב, אמר עליה שחושך לא מגרשים במקל. חושך מגרשים על-ידי
יש הסבורים שתורת החסידות היא אוסף סודות אישיים, כל מיני גילויים אישיים של צדיקים שבחרו לשתפנו בצפונות לבם ובתובנותיהם העמוקות. אבל "בזבוז האוצרות" אינו אלא סוג אחר של סודות - סודות צבאיים. הסיפור של כל צדיק, השמן שלו, הוא הסוד הצבאי שטמון אצלו. לכל צדיק יש סודות בדבר הדרך לתיקון האדם והעולם. העניין של הצדיק איננו העבודה הרוחנית האישית שלו, זה אמנם שייך לשורש נשמתו, אבל עדיין לא בגדר "תיקון עולם במלכות שדי".
צדיק אמת לא חושב על התיקון העצמי שלו, אלא מוכן לוותר מייד על כל העולם הבא בשביל לעשות טובה למישהו אחר. והטובה הגדולה ביותר שאפשר לעשות למישהו אחר, ולציבור כולו, היא להביא לימות המשיח. באופן פשוט אלו שני תחומים שונים – מצד אחד עיסוק בסודות התורה המאירים ומצד שני כאב על חושך הגלות ועל העובדה שהעולם עודנו רחוק מתיקונו. אך זה בדיוק העניין של הסוד – לא רק העובדה שהוא לא ידוע, אלא גם העובדה שקשה להבין אותו אחרי שהתרגלנו לחשיבה לפי קטגוריות ברורות.
כלומר, צדיקים מקומם בבית המדרש ואילו מלאכת תיקון העולם שייכת למהפכנים חובשי קאסקט במקרה הטוב, ולפוליטיקאים במקרה הפחות טוב.
ניומן, איינשטיין, נאש ועוד – פעלו בתקופת ביניים היסטורית מרתקת. עד אז העולם התחלק לכמה אידיאולוגיות גדולות בסגנון ה"איזם": סוציאליזם, ליברליזם, פאשיזם וכו'. מלחה"ע ה-II היתה התנגשות האימים של כל אלו. הטלת פצצת האטום, שהיתה כנראה הסוד הצבאי השמור ביותר במלחמה, לא יועדה רק לסיים אותה, אלא בעיקר לקבוע מה יהיה אחריה (הרי כבר ידוע למדי שיפן היתה נכנעת ממילא, גם בלי הפצצה). היא באה לאותת לעולם שעם כל הכבוד לאידיאולוגיות, לאף אחד לא כדאי לצאת לעוד מלחמה שכזו בגללן, כי בפעם הבאה זה הנשק שישמש במערכה.
והתוצאות אכן לא איחרו לבוא: במקום מלחמת עולם שלישית בין הקומוניזם לקפיטליזם קיבלנו מלחמה קרה, ומהר מאוד (יחסית) קרסו בזו אחר זו כל האידיאולוגיות הגדולות. עבור דברים שלפני 60 שנה אנשים היו מוכנים למות למענם, בעידן הפוסט מודרני קשה למצוא אפילו מי שיבוא לשמוע הרצאה. התברר שאותם "איזמים" אינם הכלי המתאים לתיקון העולם.
החסידות מנסה להציע משהו אחר. לא כאידיאולוגיית על נוספת שתיקרא "חסידיזם", אלא כמערכת עמוקה ומורכבת של עבודה פנימית שאורכה כאורך החיים – מרמת הפרט ועד הכלל, מן הארץ ועד השמיים. אך עם זאת, ממד הסוד חייב להישאר נוכח, ולכן נקראות החסידות והקבלה גם "תורת הסוד".
תיקון האדם, החברה והעולם איננו עניין לתכנית מסודרת עם שלבי ביצוע ונקודות הערכה. אי אפשר לפתור את בעיות העולם באמצעות הנדסה חברתית, מה גם שהחסידות לא רואה בעולם בעיה שצריך לפתור, אלא חידה שצריך לגלות מתוך תהליך והתמודדות מתמשכים. העולם הוא העלמה של אור יקר ונפלא שנמצא ממש מתחת לאפינו, בנשמת אפינו, ובאמצעות נר ועוד נר ניתן לגלותה, שכן "נר ה' נשמת אדם" – במקום בו התיקון הפרטי והתיקון הכללי מתלכדים.
מבוסס על דברי הרב יצחק גינזבורג.לאתר גל עיני
נא להמתין לטעינת התגובות
