רווח נקי: אודטה ממרקת אבנית
השבוע אודטה נלחמת בכל הכוח באבנית: איך מסירים את השכבה המעצבנת על הכוסות מהמדיח, איך מנקים מימיות של חיילים, אסלות וגם מקלחונים. הטיפים שאפילו לא ידעתם שאתם צריכים
שאלתי את מיקי מאלקטרו גל וזו תשובתו: "זה קורה כשחסר מלח במדיח. ובהחלט אפשר להשתמש במלח הבישול הפשוט והזול, ולא בזה היקר. וזה קורה גם כששמים יותר מדי מלח. תמיד כדאי למלא את המכל בשני סנטימטרים פחות מתכולתו המרבית, כך שאפשר לראות את המים. אם זו מכונה חדשה, שופכים שני ספלי מים למכל לפני מילויו במלח. זה קורה גם בגלל ששמנו חומר הברקה מיוחד בתוך התא הייעודי, והשתמשנו בטבלייה שכבר יש בתוכה חומר הברקה - ואז זה יותר מדי חומר.
"וזה לא הכל: צריך לטעום את הכלים העכורים", אומר מיקי. "אם הם מלוחים, יש מצב שברז תא המלח המקולקל משחרר יותר מדי מלח, וצריך להחליף אותו בעזרת טכנאי. ואם הכל בסדר ובכל זאת זה קרה ייתכן שהשתמשנו בחומר ניקוי גרוע ביותר, שממש קשר והדביק את האבנית שבמים על כוסות הזכוכית. הבעיה היא שאחרי שזה קורה, קשה מאוד להסיר את שכבת האבנית הדקיקה הזו בעזרת הדחה רגילה במדיח. אז עוטים כפפות ושופכים לתוך כוס (שיושבת בתוך הכיור) חומר מסיר אבנית נוזלי (להשיג בסופר). גם חומץ עושה את הפעולה הזו, אבל הרבה יותר לאט. טובלים את הליפה/סקוטש בחומר, ומתחילים לשפשף ולהבריק את הכוסות באופן ידני, חזק וממוקד. אם ה"אובך" ירד - זו הייתה אבנית. אם לא - סימן שהכוסות נשרטו האחת בשנייה בגלל הנחה צפופה וטלטולים חוזרים ונשנים בזמן ההדחה.
"באשר לניקוי המדיח עצמו, אומר מיקי, מפעילים אותו למחזור פעולה אחד ללא כלים או כל חומר אחר. כשהוא מגיע לשעה 12:20 (שזה ה"מיין ווש" - השטיפה העיקרית), פותחים אותו, שמים בתוכו כוס אחת של חומץ, או כף אחת גדושה מלח לימון, או כף אחת גדושה אבקת סודה לשתייה, סוגרים את הדלת ונותנים לו לסיים את ההדחה".
"לאחרונה הרכבתי בבית מקלחונים עם זכוכית 8 מ"מ. כשכולם מתקלחים, הזכוכית מתמלאת אבנית ואין לי כוח לשעבוד הזה", כותבת ר.ח. "האם יש חומר מונע אבנית כדי שלא אעמוד כל היום ואקרצף?
רוצה שהמקלחונים ייראו כמו בבית המלון? אין בעיה, יקירתי. תעסיקי חדרנית שתנקה אותם יום יום, כי זה בדיוק מה שהם עושים בבתי המלון - מנקים על בסיס יומיומי, לפני שהאבנית תופסת תחת ומתקבעת בשכבות רבות על הזכוכית. אז במקרה שבפעם
"בני משרת כחייל קרבי" כותבת ח .ה, "וכמו למרבית חבריו יש לו מימייה (שקית שתייה המכונה שנורקל. מחירו של השנורקל נע בין 150 ל-200 שקל, כך שלא ניתן להחליף אותו חדשות לבקרים. מטבע הדברים, שקית שכזו היא מקור לא אכזב לחיידקים ובקטריות, שלא לדבר על ריח העיפוש הנודף ממנה. מאמציי החוזרים ונשנים לנקות אותה בעזרת תכשירי סבון, ייבוש בשמש וכו' לא נושאים פרי. האם יש לך איזה רעיון?"
כן , יקירה, כי ריח זה בקטריות - ובקטריות מדבירים עם אקונומיקה או עם אבקת סודה לשתייה. ברור שכדאי להעדיף פה את אבקת הסודה לשתייה, משום שאינה רעילה. מכינים תמיסה ביחס של כף אבקת סודה לשתייה בכוס מי ברז בכמות הדרושה למילוי המימייה. ממלאים את המימייה בתמיסה הזו, נותנים לה לשכב ככה לילה שלם (עם פתק אזהרה שאיש לא ישתה ממנה- זה לא רעיל, אבל זה מאוד לא טעים) מרוקנים , שוטפים, ועושים ככה שוב ושוב עד שנעלם כל הריח. אגב, לא כדאי לחכות עד בוא הסירחון כדי לבצע את הטיפול הזה. הוא סבבה לגמרי גם בתור פטנט מניעה חד שבועי. ושהילד יחזור בשלום.
"באסלה תמיד נוצר פס קו מים שאני לא מצליחה להסיר עם אף חומר לאסלות" כותבת ג. ב. "יש לך רעיון בנדון?"
כן , יקירה. הפס הזה הוא כולו אבנית, שעליה מתיישבים עוד אבנית ועוד לכלוך. אז הפטנט הוא לעטות כפפות גומי, להוציא את המים מהאסלה (הנקייה) בעזרת סמרטוט רצפה סופג, ולהתחיל לשפשף שם את הזר הזה באופן נקודתי, עם סקוטש וחומר מסיר אבנית. את ממש תרגישי את החספוס. כל פטנט הניקוי פה הוא הרחקת המים תחילה, כי הם מוהלים מדי את החומר המסיר אבנית, וגורעים בכך מיעילותו. ואם את מתכוונת לפס החלודה הצהבהב המאונך על הדופן האחורית של האסלה, ראשית, מתקנים את הנזילה. ואת הכתם מורידים בשפשוף עם 00 לאסלות של "סנו". מקפידים לשפשף את החומר אך ורק על הפס הצהבהב שכן הוא מוריד את הברק מהחרסינות.
"יש לנו שאלה קצת מביכה", כותבים בני הזוג א. "איך מנקים את המקל לניקוי השירותים? לפעמים נשארות עליו פיסות לכלוך דוחות ואנחנו אובדי עצות. האם צריך לזרוק אותו לפח ולקנות חדש בכל פעם?"
אז זהו, יקיריי, שלא. פשוט עושים שימוש מחודש למברשת ניקוי בקבוקי תינוקות בלתי רגילה שמוכרים ברשתות למוצרי תינוקות. קוראים לה איזי קלין של חברת היי סנס והיא גדולה ועשויה כולה פטמיות חזקות וארוכות של גומי רך. מצד אחד יש לפטמיות הגומי האלה כוח ניגוב אימתני, ומצד שני הן מתנהגות כמו טפלון. לדעתי, היצרן הולך עכשיו ותולה את עצמו, אבל זה היישום הכי מדהים שמצאתי למברשות האלה שלו. הן באות בכל הצבעים, עולות 30 שקל בלבד ומחזיקות לנצח. ולא אין סכנת התבלבלות, כי משאירים אותה בשירותים, בתוך המתקן הקיים. אני ממש לא מבינה את הטיפשות הזו שהשתרשה במקומותינו, שמקל האסלה עשוי סיבי ניילון דקים, חלשים ואוגרי לכלוך, אבל הנה, יש פתרון.
הצעות, רעיונות, בקשות, פטנטים, טיפים? שלחו מייל עבור אודטה: odetta@maariv.co.il
אנא ציינו את מספר הטלפון שלכם
נא להמתין לטעינת התגובות
