קונג פו יהודית: סידיקמן שוברת קירות
מאז שהייתה בת 12 ובמשך שש שנים, חזן בית הכנסת שבו התפללה יהודית סידיקמן ניצל אותה מינית. עכשיו היא עומדת בראש "אל הלב," עמותה שעוזרת לנשים למצוא את הכוח של עצמן - גם באמצעות אומנויות לחימה
"היום תשברי בלוק,"! מודיעה יהודית סידיקמן. "את מתכוונת במובן המטאפורי,"? שואלת בבעתה הכתבת הענוגה ששמה שמור במערכת. "אני מתכוונת לשבורררר לשבורררר,"! ממשיכה סידיקמן בשלה עם הרי"ש האמריקאית המתגלגלת. "כל מה שאדם צררריך, זה להאמין." הכתבת, אדם מעשי במיוחד, מודיעה לסידיקמן שצר לה. היום זה לא יקרה. היום היא צריכה לחמם את האצבעות לקראת שיעור כינור והיא צריכה את כולן במקום. את מקומה תופסת תמר, עובדת עמותת "אל הלב." בפעם הראשונה היא ספקנית. בהנחייתה של סידיקמן היא מנחיתה יד על בלוק .10 זה לא עובד. "תאמיני,"! אומרת סידיקמן. תמר מנחיתה יד פעם נוספת. הבלוק נשבר.
סידיקמן, עם חגורה שחורה בג'ודו, יודעת על מה היא מדברת. 45 שנים זימנו לה הספק מרשים בתחום שבירת קירות: הקשים ביניהם היו הקירות הנוכחים־נפקדים. היום, 12 שנה לאחר שהקימה את עמותת "אל הלב," שפועלת למען העצמת נשים וליצירת שינוי חברתי בכל הנוגע לצמצום האלימות, היא יודעת שהכול אפשרי.
סמינר אחד באמנויות לחימה צמח לכדי מרכז נרחב המתפרס על פני 1,200 מטר בירושלים, ובו פעילים זה לצד זה שלושה ארגונים: "אל הלב" - מרכז אמנויות לחימה; "חזון פתיה" - מרכז סיוע למבוגרים עם בעיות פסיכולוגיות; ו"מרכז עדנה" לבריאות הגוף והנפש. "אנחנו מציעות אסרטיביות מגובה ביכולות פיזיות ובאמונה," אומרת סידיקמן. "אני מאמינה שאם אלמד אישה לצעוק 'אמרתי לך לעוף מפה עכשיו,' ביום אחר היא תעז להגיד 'קח את הרגליים שלך ולך מפה."'
יהודית סידיקמן נולדה לפני 45 שנה בניו ג'רזי, בבית יהודי פילנתרופי עשיר. פעמיים בשבוע למדה עם חברי כיתתה יהדות בבית הכנסת המקומי, זימרה במקהלה, תקעה בשופר ונשפה בחצוצרה. הסיפורים על החיים בקיבוץ כבשו אותה, ובסוף לימודי התיכון נשלחה לארץ במסגרת חילופי סטודנטים. היא שבה לארצות הברית, אבל הגעגועים הכריעו אותה. "חזרתי לתמיד," מספרת סידיקמן תוך סידור הבנדנה על ראשה.
כשחזרה לארץ השתלבה בסמינר לנשים חוזרות בתשובה. את תעודת ההצטיינות שלה קיבלה בתום הסמינר בדמות כתובה. סידיקמן נישאה לתלמיד כולל וילדה חמישה ילדים, אבל הנישואים עלו על שרטון. כבר שנים ארוכות שהיא חיה על הציר שבין הבית ברובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים, הבית ביישוב אפרת ומרכז "אל הלב."
כשהייתה בת 28 הרגישה שמשהו חסר לה. "שכנה שלי למדה ג'ודו ופשוט הצטרפתי. זו הייתה הפעם הראשונה מאז שחזרתי בתשובה שהרגשתי מחוברת לגוף שלי. התאהבתי. הג'ודו הציל את החיים שלי. לפני כן רציתי להתאבד. חשבתי שאני אמא לא ראויה, שלעולם לא אתפקד כמו שצריך. הייתי על גבול משבר נפשי."
אחרי שמונה שנים בעולם הג'ודו, הצטרפה לקורס מדריכי אמנויות לחימה לנערות. הלימודים נחלקו לשלושה: פסיכולוגי, אינפורמטיבי ופיזי.
"זה לא היה בכפייה, זה לא היה מפחיד או שהוא שכנע אותי לעשות משהו שלא הרגשתי איתו בנוח. זרמתי עם זה כמעט שש שנים. הוא היה חתיך. כולן רצו אותו. הוא היה הכוכב של המקום, והוא רצה אותי. מבחינתי, זו הייתה מחמאה. חשבתי שאני בקושי אישה והוא חשב שאני האישה הכי מדליקה והכי סקסית בעולם, למרות החולצות הענקיות והג'ינסים המסריחים. שמרתי על הסוד כעל היהלום שלי. לא כעל דבר מפחיד ודוחה. כשהתחלתי לחזור בתשובה, עצרתי את זה ורציתי לתת צ'אנס לשמירת נגיעה. מגיל 12 לא היה לי צ'אנס לעשות את זה בכלל, הרי לא הייתי בתולה, והייתי שוכבת עם כל אחד ואחד."
תיאורטית, השאלה המתבקשת היא למה לא. אין פה יחסים בכפייה. "אבל יש פה יחסים עם קטינה! רק באותו קורס נפלו האסימונים והבנתי שלא הייתה לי ילדות. הוא גנב ממני את הילדות שלי ואת התהליך ההתפתחותי הנורמטיבי."
תשכחו מלוליטה ונאבוקוב, שספק אם היה עובר היום בלי משפט על אינוס קטינה. "זה פתח אלף ואחת דלתות שאולי לא הייתי עוברת דרכן. הוא היה מגלגל איתי סיגריות וכל התיכון לא הייתי בפוקוס כי הייתי מסוממת או שיכורה מהמצוקה. לא ברור גם היום מה הייתה המצוקה - שמירת הסוד או משהו אחר. אחרי שניתחתי את מה שקרה, הבנתי שהייתי פשוט שקופה. לא ראו אותי."
בזה לא תמו תלאותיה. נקפוץ כמה שנים קדימה, לתקופת שהותה בקיבוץ. בזמן שחבריה יצאו לטיול משותף, סידיקמן העדיפה לשתות עד אובדן שליטה. שניים מהקיבוצניקים הבחינו בטרף הקל. לסידיקמן זה עלה באונס נוסף. "אני יודעת מספיק על החוק. אי אפשר לקרוא לזה אונס, כי שוב, לא התנגדתי. לא הייתי במצב של התנגדות. הייתי בתחתית התחתית של הבור. התנהגתי עם עצמי כמזרון, והם הבינו שיצליחו איתי."
מערכת היחסים הראשונה שחווית עם החזן השפיעה על יתר מערכות היחסים שלך?
"כשהגעתי לגיל שרציתי להתחתן כדי להינצל מהמקום שבו אני שוכבת עם כל אחד ואבא שלו, התנתקתי מהעולם המיני כדי לטהר את עצמי. באותה תקופה התייחסתי אל עצמי כאל סחורה פגומה ואמרתי כן למי שרצה להתחתן איתי." מערכת הנישואים לא הייתה קלה. "אם הייתי מקבלת מכה אחת, אני חושבת שהייתי מעזה לברוח. חייתי כל הזמן מתחת לאיום. אחרי חמישה ילדים קמתי ואמרתי שאני לא מוכנה לגדל את הילדים שלי תחת התעללות נפשית."
יש בך תאוות נקם?
"ממש לא. הנקמה שלי היא לתת לבנות את הכלים שאני מקווה שיום אחד יצילו אותן ממצבים כאלה."
את לא מוכנה לספור את האנסים. את לוקחת אחריות מלאה על עצמך.
"אני חושבת שהאשמה של החזן הייתה בניצול הסמכות מול ילדה צעירה שלא הייתה בעלת דעת. אדם מבוגר צריך להיות מספיק אחראי כדי להבין שלא משנה כמה חמודה או יפה, היא ילדה קטנה." החזן, אגב, הוטבל לנצרות, וכל עוונותיו נמחלו.
למעלה מעשרת אלפים נשים עברו בקורסים שמועברים באמצעות עמותת "אל הלב," ביניהן גם קשישות, נכות ונערות בסיכון. סידיקמן נטלה את עמדת בעלת הסמכות ומתקנת את מה שהכירה בעצמה.
איך אפשר להביא ילדה שעברה תקיפה מינית למצב שאת מתקנת את הדימוי העצמי שלה ואת החוויה שהיא עברה?
"יש יותר מדרך אחת. יש הרבה ארגונים שפועלים בזוויות שונות. מה שמיוחד אצלנו, זה שאנחנו נשים שמלמדות נשים. אני דמות של אישה חזקה ומאוזנת. הן רואות שאני חיה את מה שאני אומרת. הדרך להגיע לשלום היא להשיג שוויון במחשבה ובתפיסה ששני הצדדים, נשים וגברים, חזקים ואפשר להגיע למשא ומתן מאוד מאוזן."
אבל אנחנו לא חיים בשלום. מדובר במלחמה יומיומית, ועל זה מעידה הסטטיסטיקה.
"אנחנו מגדלות בנות להאמין בעצמן. אנחנו לא אומרים להן: לכו תרביצו לכל מי שמסתכל עליכן. להפך. אנחנו אומרים: יש לך גוף, הוא חזק, ואם חלילה תצטרכי להשתמש בכוח כדי לגונן עליו - את מסוגלת."
עמותות נאבקות על קיומן או נסגרות. איך את מחזיקה את הכול?
"לא פשוט. כיוון שאנחנו עמותה שרוצה לשמוע על רמת המקצועיות, העבודה שלנו היא לעשות את כל מה שאפשר כדי לתת לארגונים ולאוכלוסיות כמה שיותר בפחות כסף. אני התורמת הראשית. אני מממנת את 'אל הלב' בסדר גודל של חצי מיליון דולר בשנה. עד כמה שההורים שלי מרגישים שעזבתי את הערכים שלהם משום שהפכתי להיות דתייה - המציאות הפוכה. היום אני מציירת את עצמי כחוזרת אל האמצע. בשיטת הרמב"ם, הלכתי לקיצוניות כדי למצוא את דרך המלך."
מה מקום הדת בבחירות שעשית?
"אילו מישהו היה רוצה לשכנע אותי היום להיות לא דתייה, הוא היה צריך להראות לי איך הדור מתפתח ליותר שלום והדדיות. אני לא רואה את זה. מבחינתי אנחנו גרועים כמו שהיינו לפני כמה דורות. יש שינויים קוסמטיים, אבל האלימות קיימת."
כשילדיה של סידיקמן הגיעו למצוות, נהגו המוזמנים להביא מתנות, בעוד המשימה שהוטלה על הילדים הייתה לבחור חסד ולתרום הכול. "לכבוד בת המצווה שלנו, אנחנו יוצאות למסע תרומות של סדנאות חינם," אומרת סידיקמן. "נשים ירגישו מה זה להיות אישה חזקה."
השבוע (8-18 לדצמבר) תקיים עמותת אל הלב את האירוע השנתי "מעגל העוצמה" במתכונת מקורית: 30 מדריכות בכירות להגנה עצמית מהארץ ומהעולם ייצאו למסע חוצה ישראל למאבק באלימות. במהלך "מעגל העוצמה" יתקיימו סדנאות הפתוחות (בתשלום) לקהל הרחב, לצד סדנאות בהתנדבות לאוכלוסיות בסיכון.
סדנאות לקהל הרחב יתקיימו בירושלים ביום שלישי, ובצפון ביום ראשון. הסדנאות יכללו התנסויות והכשרה ראשונית בהתמודדות עם מצבים לא רצויים, התגוננות ברחוב, שמירת מרחב אישי ואפילו ביטחון בדייטים. לצד אלה יתקיימו שיעורים באמנויות לחימה. לפרטים: 6781764־ 02 ובאתר
נא להמתין לטעינת התגובות
