"רק אל תקראו לסרטן מתנה"
שתיהן חלו בסרטן, שתיהן אמהות, שתיהן פוחדות פחד מוות מחזרת המחלה ושתיהן עשו שינוי גדול בחייהן מרגע הגילוי. מהמפגש המשותף הן יצאו לא רק חברות טובות אלא גם עם ספר ילדים חדש
רק בלי קלישאות סרטן," מודיעות לי איילת הלר (40) ויפעת לביא (35) בתחילת הפגישה. "אנחנו שונאות קלישאות סרטן, בואי נדבר אמיתי," הן אומרות ומתחילות לצחוק, ואני תוהה מה מצחיק כל כך בסרטן. הן מרגיעות אותי: "פשוט מצחיק אותנו המבט הזה, המפוחד, החושש לפגוע. דברי חופשי, אל תפחדי, פשוט נמאס לנו שכשמדברים איתנו על סרטן, פתאום מתחילים לדבר עם קול שמלחשש קלישאות." הסיפור של הלר ולביא דומה: שתיהן עברו שבעה מדורי גיהינום עם הסרטן, שתיהן מפחדות שהוא יחזור, שתיהן שינו את החיים בעקבות "החוויה המפוקפקת," כמו שמגדירה הלר את הסרטן, ושתיהן חיות את הרגע. לביא חלתה במחלה בעודה בהיריון בחודש השישי, ואילו הלר מצאה עצמה נלחמת בסרטן בשיא הקריירה.
"הקלישאה שאנחנו הכי שונאות היא 'הסרטן היה עבורי מתנה,"' מסבירה לביא. "אנשים מספרים שזו מתנה מבחינת תפיסת החיים לאחר מכן. בעבורי המחלה נכלולית, תחמנית וערמומית. היא בשום אופן לא הייתה מתנה".
בעקבות ההיכרות האישית עם הסרטן, נפגשו השתיים. "חברה משותפת החליטה שבגלל ששתינו עברנו כימותרפיה בטח יהיה לנו על מה לדבר," מספרת הלר. "כשנפגשנו בפעם הראשונה, פשוט ישבנו וצחקנו שעות על הקלישאות
זה לא מסוכן לעובר?
"מתברר שיש כימותרפיה שמאושרת בהיריון, אבל עדיין עברתי גיהינום. כימותרפיה זה משהו שהורג תאים בגוף ולי היה ילד בבטן. זו הרגשה קשה מאוד שקשה לתארה. למזלי, הילד נולד בריא ושלם. הוא נבדק בכל הבדיקות האפשריות והכול בסדר, אבל בעצם הוא עבר את הטיפולים איתי."
איך התמודדת עם טיפול בתינוק שאך נולד?
"כשהילד נולד הייתי בעיצומם של הטיפולים. זה היה קשה, כי את רוצה להיות עם הילד שלך, להחזיק אותו ולהיניק אותו, אך הנקות אסורות בזמן כימותרפיה. כשהילד היה רק בן חודש שמו אותי בבידוד וחשבתי שאני משתגעת".
מי דאג לתינוק ולילדך השני?
"באותה תקופה עדיין לא הועבר החוק המאשר חופשת לידה לגברים, ובעלי ואני פתחנו במלחמה כדי שיאפשרו לו חופשת לידה. לפי החוק, בעל קיבל חופשת לידה רק אם האם נאלצה לחזור לעבודה אחרי הלידה. מאחר שהייתי בבית חולים לא יכולתי לעבוד. זה היה סיוט, אך בסופו של דבר ניצחנו במלחמה ואישרו לבעלי לקחת חופשת לידה."
חודש אחרי הבידוד הודיעו ללביא שהמחלה מוגרה והטיפול הצליח. המשפחה המאושרת החליטה לחגוג את המאורע בטיול לתאילנד, אלא שהשמחה הייתה מוקדמת. כמה חודשים לאחר מכן חזר הסרטן ובגדול. "היו לי שני ילדים בבית: ילד אחד בן עשרה חודשים והילד השני בן חמש, ושוב נאלצתי לחזור לבית החולים, לעבור טיפולים והקרנות. הפעם בעלי לא לקח חופש ונעזרנו במטפלת לילדים. הפעם השנייה הייתה קשה עוד יותר, בעיקר כי הציפייה הייתה שהנה נגמר הסרטן והחיים ישובו למסלולם. גם אני חשבתי כך, אבל בפעם השנייה כבר הבנתי שלעולם לא אחזור להיות מי שהייתי. המחלה שינתה אותי באופן מהותי. כיום לא ברור לי מה השפיע יותר על השינוי - המחלה או הקשר עם איילת."
מה השתנה מאז שנפגשתן?
"עד הסרטן והפגישה עם יפעת אף פעם לא העזתי, למשל, ללכת לים," מספרת הלר. "לא יכולתי לדמיין שיראו אותי בבגד ים, כמו הרבה נשים. עברתי ניתוח בחזה והרגשתי עוד יותר פגומה, ודווקא אז בא השחרור. היום אני שוחה כל יום בבריכה בלי בושה. כולם, כמובן, עוקפים אותי, אבל זה כבר סיפור אחר," היא מתבדחת.
"בסיבוב הראשון של הסרטן, כשעוד לא הכרתי את איילת, הלכתי עם פאה כדי שלא ירחמו עליי או ישאלו שאלות," מספרת לביא. "בפעם השנייה, אחרי ההיכרות עם איילת, הייתי שוב קירחת אבל לא הסתרתי את זה. אני חושבת שהחיבור בין שתינו אפשר לנו פתאום להעז לעשות דברים שלא חלמנו שנעשה."
בעקבות המחלה והמפגש בין השתיים החליטה לביא (מנהלת אבטחת איכות) להגשים חלום ולהתחיל ליצור תכשיטים. במקביל היא החליטה להירשם לדוקטורט, החלטה שמעולם לא האמינה שתעז לקבל. הלר (פסיכותרפיסטית ויועצת חינוכית) שפחדה לצייר כל השנים, התחילה לצייר על בדי קנבס ענקיים דמויות ענק, ופתחה בפעם הראשונה בחייה קליניקה פרטית אחרי שנים של עבודה כשכירה.
"היה לי חלום מוזר," מספרת הלר, "בחלום אני מנהלת דו־קרב חרבות עם השטן. אומנם נפצעתי, אבל ניצחתי את הממזר," היא מחייכת. "אחרי החלום הזה קמתי ותליתי שלטים של קליניקה פרטית בבית שלי."
אחרי כל המהפכים הללו, נדמה שהסרטן אכן היה סוג של מתנה?
"אל תבהילי אותנו," הן מזדרזות להגיד, "אנחנו יודעות שזה נשמע טוב בכתבה, אופטימי בנוסח 'ניצחו את הסרטן ושינו את החיים,' אבל אסור לשכוח שכל רגע המחלה עלולה לחזור." ולביא מוסיפה: "כל כאב קטן גורר עמו פחדים. לפעמים אני מתקשרת לאיילת בשלוש בבוקר לדווח על כאב מדומה שמפחיד אותי. זה לא סיפור על נסים. הסרטן הוא לא מתנה, רק שלא ישמע ויחליט לחזור".
נא להמתין לטעינת התגובות
