ראשי » סגנון » ניו אייג' » בין גוף לנפש

העסקים המדממים של רפי

רפי הוא איש עסקים מצליח שמרבה להסתבך עם שותפיו לעסקים ועם בני משפחתו. כולם, לדבריו "מוצצים לו את הדם". אבל רפי הוא גם מנהיג שבט שנלכד בידי קניבלים. איך זה קשור? סיפורים מגלגולים אחרים

 

חלק מאמנות הקשב בגישת התרפיה בהזכרות עמוקה הוא ההאזנה למלים בהן בוחר המטופל להשתמש כדי להמחיש את מצוקתו. כזה הוא הסיפור של רפי, איש עסקים מצליח בארץ ובחו"ל, שידע כבר עליות ומורדות בחייו העסקיים.

מצב עסקיו, שתובע חלק נכבד מסדר היום שלו, הולך ומשתפר, אך היסטוריית השותפויות שלו חוזרת על עצמה בעקביות: הוא יוצר שותפות בונה על בסיס אינטרס הדדי ויצירת יתרון ברור מן המיזוג, ולאחר מכן השותף שסמך עליו מרמה אותו, מסבך אותו במשפטים של הליכי פירוק-שיתוף, ובסופו של דבר הוא יוצא מן השותפות בהסדר שבו הוא נאלץ לשלם כספים רבים של פיצוי והחזרים תמורת השחרור. זה תסריט שחזר על עצמו מספר פעמים, וגרם לו להתבטא כלפי שותפיו לשעבר: "הם יונקים לי את הדם!" "מוצצים את דמי ישר מהווריד!"

בראיון הראשוני מתחוור שמדובר לא רק בעסקים, אלא גם בחייו הפרטיים. גרושיו מאשתו הראשונה, אם שלושת ילדיו החיה עמם בארץ, "עלו לו בדם", ואף היא חלק מ"מוצצי דמו". אפילו אביו מולידו קשר אותו בהסכם בו הוא חייב להפריש לו מהכנסתו בחייו הבוגרים.

כיום רפי נשוי מחדש ומאושר עם אישה שהכיר בעסקיו והוליד עמה בת נוספת וחי לסירוגין בארץ ובחו"ל. "אז מה לא בסדר?", אני שואל אותו בהיתממות מתגרה."סך ההכנסות שלך גדול מהוצאותיך ואתה יכול להרשות לעצמך ליהנות מחייך". – "לא!" הוא עונה. "משהו כאן לא בסדר! אני חייב להבין מה העניין הזה, שתמיד אלו שחוברים אליי בדרך בסוף מוצצים את דמי!" ובעוד הוא אומר זאת הוא מגרד באובססיביות את מפרקי כפות ידיו.

במסע ההיזכרות העמוקה חווה עצמו רפי כגבר צעיר, בשיא אונו, מנהיג של שבט קדום החי במתחם משלו במעבה היער. השבט הוא אסופה של משפחות רבות החיות יחד, צעירים זקנים וטף. אחד מתפקידי הצעירים גם להגן על השבט, ורפי הוא מנהיגם. גם לו עצמו משפחה משלו: אישה צעירה שהוא אוהב מאוד וילדה קטנה.

אלו זמנים קדומים מאוד, והשבט המנהל חייו במעבה היער אינו מרחיק לכת משם וגם אינו מכיר את הגיאוגרפיה שסביבו, פרט לידע כללי על קיומם של הרים גבוהים במרחק הליכה, שהיער משתרע למרגלותיהם. לאחרונה פוקדת את השבט תופעה מדאיגה: אנשים פשוט "נעלמים" מבלי להותיר עקבות ביער, וללא הסבר מתקבל על הדעת.

אחרי בדיקות מסביב, הגיעו אנשי השבט למסקנה שהסיבה אינה חיות טרף, ולא הליכה לאיבוד. אולי חטיפה? אבל אין שום שבט או אנשים מסביב, במרחק רב. השבט אובד עצות, התופעה מדאיגה וכולם מצפים ממנהיג השבט למצוא תשובות ופתרונות. מנהיג השבט עצמו מבוהל מן התופעה, וליתר בטחון דואג לשכן את אשתו וילדתו הקטנה במערה מוסווית מחוץ לתחום השבט, אבל במרחק הליכה

ממנו. יוצא אפוא שלפחות פעמיים ביום הוא עושה את דרכו ממתחם השבט למערה בה מתגוררת משפחתו. לפעמים כדי לשמוע שאדם נוסף מהשבט נעדר ולא נמצא.

באחת מן ההליכות בדרך, שקוע במחשבות על הבעיה וכישלונו לפתור אותה, הוא נכרך לפתע כולו בחבלים שהוטלו עליו מן העצים שמעליו, ונלכד ברשת שמתהדקת סביבו בכוח רב עד אבדן יכולתו להניע את ידיו ורגליו. תוך שניות מופיעים סביבו מספר אנשים קטני קומה, שונים ממנו בצבע עורם, ומדברים שפה שאינה מובנת לו.

נראה שההלם היה גדול עד כדי שלא הצליח להתעשת ולהתנגד בזמן. הוא מוצא עצמו קשור ללא יכולת להשתחרר, ומיד לאחר מכן נכפת לסולם עץ המשמש כעין אלונקת נשיאה. לאחר שוך תדהמתו, הוא מתבונן היטב באנשים המוזרים, ומה רב כעסו על עצמו: הרי הוא חזק מהם ומאומן היטב. לו רק היה ערני ומרוכז בשנייה בה הוטלה עליו הרשת, היה מצליח בקלות לגבור עליהם. וחשוב יותר - להגיע לשבט ולהתריע מפני הסכנה.

עתה אין לו ברירה אלא להיות מובל, כפות, לאשר יוליכוהו. האנשים הקטנים שמים פניהם להרים. משם הם באו.

תמיד היו שמועות בשבט, סיפורים שעברו מדור לדור, על אנשים ששייכים לזמנים עתיקים יותר, שעדיין חיים בהרים, ומקריבים קרבנות אדם כחלק מטקסי ריצוי האלים. אך אלו היו סיפורים מצמררים שסופרו סביב המדורה, ומעולם לא נחוו במציאות. עתה הדברים מתחילים להתקשר במוחו של המנהיג, ודאגתו הולכת וגדלה. לא רק לביטחונו האישי ולשלום משפחתו, אלא לשלום השבט כולו.

בינתיים, שוביו של המנהיג מגיעים עם האלונקה ליעדם - מקום גבוה בהרים. מעין כפר שתושביו מועטים, ובמרכזו רחבה ומקדש מוזר. האנשים מביאים אותו ללא עיכוב אל המקדש, שם מניחים את אלונקת העץ, אליה הוא קשור על מעין שולחן אבן. הוא כבר יודע מה הגורל המצפה לו, אך לא את פרטי הטקס. האנשים שצדו אותו קוראים לאחרים, ואלו סובבים אותו סביב מזבח האבן תוך מלמול מילים שאינן מובנות לו וסוג של שירה.

עכשיו המחוללים קרבים אל מזבח האבן ומניחים כלי קיבול מוזרים תחת ידיו הקשורות. זה הרגע בו הוא חש צער עמוק על איטיות תגובתו ברגע לכידתו. אם היה מגיב מהר לא היה נקלע לחוסר האונים בו הוא נתון עכשיו, שיוביל למוות שאין ממנו חזרה. הם דוחפים לפיו משהו שנועד כנראה לטשטשו, ולאחר מכן מנקבים את העורקים בשתי זרועותיו.

דם פורץ מהן ונוזל אל הכדים שמתחת להן. הוא הולך ומטשטש וחש איך כוחו הולך ועוזב אותו. מחשבתו האחרונה, לפני שהוא מאבד את הכרתו, היא:"איך נתתי להם לעשות לי את זה", וכעס גדול על חוסר אחריותו כלפי אשתו ובתו, וכלפי השבט שהיה אמור להגן עליו, ושימשיך להיות קרבן לחטיפות מבלי לדעת מה קרה.

לאחר שיצא מן הטרנס ותודעתו חזרה לחיים האלה, מתבונן רפי בפליאה בחייו ואומר: "את אשתי וילדתי מאז קיבלתי חזרה. הן באמת מאוד יקרות לי ואני מוכן לתת את חיי עבורן."כבר נתת", אני מזכיר לו. "אפשר לאהוב אותן בלי לתת את החיים. ומה עם השותפים שלך?" - "הם מקיזים את הכסף שלי", הוא צוחק, "אבל לא ממש מצליחים להחליש אותי, כי אני כל פעם מייצר אותו מחדש. אני יודע שאני תמיד חזק מהם. איזה מזל שכסף זה לא דם".

כיום רוב הליכיו המשפטיים של רפי נסתיימו, ורוב הסדרי התשלומים הם נחלת העבר, כך שגם כספו חדל "מלהתנקז" לאן שאינו רוצה. עיקר גאוותו על יכולת עשיית העסקים שלו, והסיפור ממשיך להצחיק אותו.

דני שגב, אדריכל ומתכנן ערים במקצועו, עוסק בחקר, לימוד והוראת חכמת הקבלה. כחלק מיישומי ידע הקבלה התמחה בעשר השנים האחרונות בגישות טיפוליות מתחום הפסיכולוגיה הרוחנית, שהעיקריות בהן: "התרפיה ההולוגרפית בגלגולים" ו"התרפיה ברגרסיה לתקופות שבין חיים לחיים".­ליצירת קשר

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...