שיק של ערפד
סטייל ודם תמיד היו הקטע של הערפדים. עכשיו מתברר שיש ערפדים אמיתיים שבמקום דם שואבים אנרגיות, וערפדי לייף סטייל שנשארו רק עם הסטייל. דוקטורט של חוקר ערפדים מודרניים
ג'וזף לייקוק הוא מומחה לערפדים שנהפך בימים האחרונים רלוונטי במיוחד, עם יציאתו לאקרנים של הסרט New Moon, החדש בסדרת Twilight, ב-20 בנובמבר.
אם ציפיתם לאיש חיוור, שחור שיער ובעל ניבים בולטים, אתם עלולים להתאכזב. לייקוק, חוקר ערפדים ודוקטורנט ללימודי דתות וחברה באוניברסיטת בוסטון, אוחז במראה הילד הטוב של אמא, ואם הוא משוטט בבתי קברות בלילה, אז הוא בטח עושה את זה מצויד בפנס ובמחברת. בבאפי ציידת הערפדים, אגב, הוא לא צפה מעולם.
הערפדים שלייקוק חוקר מצויים בין דפי ספרים ובמיתוסים עתיקים, אבל לא רק. יש בינינו ערפדים בשר ודם. אלה לא בדיוק טיפוסים שדומים לדרקולה, אלא צעירים, בדרך כלל בגילים 18 ועד שנות ה-20 המוקדמות, שמגדירים את עצמם כמוצצי דם או אנרגיה. הערפדונים בני זמננו, שמעריצים את הדמויות ב- Twilight, "דם אמיתי" ושאר הסרטים וסדרות הטלוויזיה מהז'אנר המדמם שנהפך פופולרי בשנים האחרונות, מזדהים עם ערפדים שונים מאוד מאלה שהיו חלוצי הז'אנר.
בראיון לאתר theo fantastique לייקוק הסביר מה מושך אותו בערפדים: "כמו רוב האנשים התחלתי עם מודעות עמומה לכך שאיפשהו בעולם יש אנשים שרואים את עצמם כערפדים. ב-2006 התחלתי להקשיב לפודקאסט (סרטונים להורדה חינמית ברשת) שנקרא Shadowdance (מחול צללים). אני מתעניין בדת פופולרית, כולל אזוטריקה ותנועות דתיות חדשות.
הפודקאסט דן בתחומים האלה מנקודת מבטו של מתרגל, והוא מאוד מעורר מחשבה. אחרי שהקשבתי לו מספר חודשים, אחת המארחות (מישל בלנגר) עשתה תוכנית על הזהות שלה כערפדה. היא גם הזכירה מחקר שבוצע על ידי "ברית הערפדים של אטלנטה". גרתי אז באטלנטה, והחלטתי ליצור קשר עם הארגון. הם היו ידידותיים אך זהירים, והתחלתי ללמוד יותר על העבודה שלהם."
ברית הערפדים של אטלנטה (AVA) שהוקמה ב-2005 היא דוגמה לקהילת ערפדים מודרנית. היא שמה לה למטרה לאחד בין ערפדי אטלנטה, ג'ורג'יה, לעודד מודעות עצמית ומחקר בתחום, לארגן התכנסויות של ערפדים ולקדם מעורבות של הערפדים בקהילה הערפדית ובקהילה בכלל. הערפדים מאטלנטה אינם עסוקים במשחקי תפקידים ולא יצרו מערכת היררכית, מה שמאפיין קבוצות ערפדיות "אפלות" יותר.
לייקוק מתאר שני סוגים עיקריים של ערפדים מודרניים:
את הסוג השני הוא מגדיר כ"ערפדים אמיתיים". הם מאמינים שבריאותם הגופנית, המנטלית והרגשית תידרדר אם לא יזינו את עצמם – בדם או באנרגיה. ישנם שלושה טיפוסים של ערפדים אמיתיים: סנגינריים, ששמם נלקח משמו של הצמח sanguinaria (שורש הדם), השייך למשפחת הפרגים ויש לו שורש אדום ומוהל אדום; ערפדים על-טבעיים; וערפדים כלאיים.
הסנגינריים מסתפקים בכמות קטנה מאוד של דם. בדרך כלל אינם נושכים, אלא משתמשים במזרק לשאיבת הדם מסיבות של היגיינה וכאב. הערפדים העל טבעיים מאמינים שהם שואבים את אנרגיית החיים מתוך ההילה שמקיפה את בני האדם ומגנה על האנרגיה או הצ'קרות שלהם. ערפדים מהסוג הזה נזכרים בספרות המאה ה-19, והם פשוט גונבים את כוח החיות מהקורבנות שלהם.
ערפדים אתיים לא ישאבו מאדם את כל האנרגיה שלו, אלא ייקחו מעט אנרגיה מהרבה אנשים. משום כך, מקומות ההזנה המועדפים עליהם יהיו כינוסים טעונים באנרגיה, כמו מופעי רוק או טקסי דת. לדברי לייקוק הערפדים העל טבעיים אומרים שיש אנשים שטעונים בכמות גדולה במיוחד של אנרגיה, וכי הם מסכימים לתרום ממנה לערפדים. סקס מהסוג שמוגדר "טנטרי" גם הוא מקור לשאיבת אנרגיה מהזולת.
האם הערפדים שלייקוק חוקר גנבו ממנו אנרגיה? הוא מעריך שלא. ערפדים רבים אומרים שאנשים רגילים לא מספקים אותם, ושמנת אנרגיה טובה מגיעה מאנשים יצירתיים או יצריים, כמו אמנים או אנשי דת.
נא להמתין לטעינת התגובות
