קובה זה ביחיד: מזמינים ממסעדת בטי פורד

עגבניית שרי מפוצלחת, מרק מתקתק ומגעיל ושליח רך וחששן. אפילו הלובסטר של יואש פלדש נרתע מהאוכל שהוזמן מבטי פורד, למרות שקיבל את החלק היחיד שהיה טוב בו. ביקורת טייק-אווי

יואש פלדש | 25/11/2009 15:01 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
זה היה יום אפור. עמדתי בחלון וראיתי את עץ האזדרכת שגובהו שלוש קומות. משב רוח פתאומי בא, והעיף ממנו ענן צהוב של עלים זעירים ישר על הכביש. לא יכולתי יותר. התקשרתי למסעדת בטי פורד.

קובה זה ביחיד
קובה זה ביחיד צילום: יואש פלדש
היה משהו מפוכח ומואר בקול האשה שבקע מן השפופרת. משהו שגרם לי לרצות מרק. היא חשבה שיש להם מרק אפונה, אבל לא היתה בטוחה. היא שמה אותי על הולד והלכה לבדוק. חיכיתי. יש משהו מוזר בלהזמין ארוחה מבר, ועוד בר שבכל פעם שאני מגיח אליו עומד ריק. כנראה שאני בא בשעות הלא נכונות.

כשהיא חזרה אלי בעניין המרק, התעניינתי פתאום בקובה. זכרתי שפעם אכלתי אותו שם.
"מה הנושא של הקובה?" שאלתי.
"מזתומרת?" השיבה בשאלה.
"מה יש בתוך הקובה?" התעקשתי.
"מה יש בו? יש בו בשר!" ענתה.
"את לא נשמעת משוכנעת", אמרתי.
הבהלתי אותה. חשבה שאני מתקיף. "למה לא?" נלחצה, "חס וחלילה! אני מאוד משוכנעת!"


השליח מוריד את הקסדה

יוני קרא ספר נורא על הספה. אני נשארתי בחלון. סדום הלובסטר שכב במאורתו, מוציא רק את צבתותיו החוצה. הן כל כך גדולות וכל כך חסרות תועלת. היה אמצע היום, והאורות בבניין ממול דלקו. אנחנו נשארנו באפלולית. פתאום מוזיקה מן הרחוב. קטנוע ישן עם טייפ תלוי על הכידון עצר מתחת לבית. זה היה השליח.

הטייפ נכבה

כשהוא סובב את המפתח. לא הצלחתי לזהות את המוזיקה. הוא היה נמוך, שמן, מבוגר. ראיתי אותו מוציא את המשלוח מהארגז, מניח אותו על גדר הבניין, מסיר את קסדתו החבוטה, וחובש על שיערו הדליל, המסורק אל מרכז הקודקוד המקריח (ראיתי אותו מלמעלה) כובע מצחיה שחור. רצתי אל האינטרקום ופתחתי לו לפני שהספיק לצלצל.
 
חזה עוף לואיזיאנה
חזה עוף לואיזיאנה צילום: יואש פלדש
פתחתי מיד גם את הדלת של הבית והמתנתי לו כשעלה במדרגות. הוא היה רך וחששני. עיניו חומקות. רציתי ליטול ממנו באותו הרגע את השקית החומה, המהודקת, אבל הוא התעקש – בכוח פנימי רב - שקודם אחתום. חתמתי. קיבלתי את השקית, ושמתי בכפו העבה, העדינה באופן מפתיע, כמה מטבעות. הוא מילמל תודה רפה. שהה רגע כאילו אינו יודע מה לעשות. שהיתי גם אני. ואז הוא הסתובב, ירד במתינות במדרגות.

כשפרסתי את הכבודה על השולחן שמעתי פתאום מבעד לחלון שוב את המוזיקה. נדרכתי אבל לפני שהצלחתי לפענח, היא נעלמה ברעש האגזוז הדועך.


מנת פתיחה: גברים בחרמוניות

פתחנו בקובה. בעוד שבמסעדה המנה כוללת לפחות ארבע יחידות, כאן הופיעה רק אחת, נחה על מצע של רצועות חסה ועגבניית שרי מפוצלחת. הקובה לא איכזב. הוא היה פריך, חמים וטעים.

למנת פתיחה שנייה בחרתי מרק דלעת עם חומוס שבא בתוך קופסת פלסטיק שקופה. המרק היה כתום מאוד, עשיר וסמיך. טעמו מתוק ודוחה. גרגרי החומוס, אני חושד, הגיעו מקופסת שימורים אבל איני יכול להוכיח זאת. ליוני המרק הזכיר את הצבא. הזכרונות שלי מהצבא לא כוללים מרקים, רק גברים בחרמוניות, אז איני יודע אם הוא צודק. המרק נותר בשלמותו.

עברנו לעיקריות. אני הזמנתי חזה עוף לואיזיאנה. הגיעו שלוש פיסות גדולות של עוף, ששהו במרינדה מתקתקה קודם שהושחמו היטב על הגריל, שצרב בבשרן פסים-פסים, ונזרה עליהן פלפל שחור בנדיבות. חזה העוף היה עסיסי ונהדר, אך נח על מצע של אורז לבן מאודה חסר טעם, פשר וערך תזונתי.

יוני קיבל בטי-בורגר: המבורגר בן 250 גרם, שנארז בנפרד בקופסת פלסטיק, מתבוסס במיציו. הקציצה היתה מוצלחת, אבל הלחמניה שליוותה אותה ידעה ימים יפים יותר, ונשארה יבשה גם אחרי שנמרחו עליה שתי שקיות של מיונז. הצ'יפס שליווה את המנה היה עייף מן המסע, וגם אותו לא גמרנו.

תחושה של תפלות נפלה עלינו. ניגשנו להאכיל את סדום, הלובסטר המאושר. בחרתי עבורו חתיכת עוף מן המנה שלי. אף על פי שהיה מוכן לסעודה, כאשר המנה הוחדרה אל האקווריום, כפי שניתן לראות בסרטון, העדיף הלובסטר לברוח ממנה. אולי ידע משהו שאנו לא ידענו. נדרשו תמרונים לא מעטים עד שהתרצה ואכל את פיסת העוף בביסים זעירים, חשדניים, לא מסופקים.

התבוננתי סביבי ומיאנתי להינחם.

החשבון

בטיבורגר + צ'יפס – 49 שקלים
חזה עוף לואיזיאנה + אורז – 39 שקלים
קובה אחד ויחיד - 8 שקלים
מרק דלעת וחומוס – 8 שקלים
משלוח – 8 שקלים

סה"כ 112

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

אוכל מהצד

צילום: SXC

יואש פלדש מזמין טייק אווי ומדווח בהרחבה

לכל הכתבות של אוכל מהצד

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים