ראשי » סגנון » ניו אייג' » מסביב לקוסמוס

הזויות: מה הקשר בין מכשפות לפסיכדליה?

האם מטאטא התעופה של המכשפות לא היה אלא מקל המרוח במשחה פסיכדלית הנמרחת באיבר המין? ואולי המכשפות של ימי הביניים היו, פשוט, ג'אנקיות של חומרים מתמירי תודעה? ספר חדש טוען כך ממש

 

טרנס מק'נה, האיש שנביא הל.ס.ד טימות'י לירי כינה "טימות'י לירי האמיתי", טען בלהט שלחומרים מתמירי תודעה היה תפקיד עליון בחשיבותו באבולוציה של האדם. על פי מק'נה, עוד בשלב ההתפתחותי הרחוק ההוא, כשירדנו מהעצים והתחלנו להזדקף וללכת על שתיים, צרכנו סמי הזיה.

זה התחיל בפטריות פסילוסיבין שצמחו בין גללי החיות שרעו בערבות העשב, ולא נפסק מעולם. פול דברו, מחבר הספר The Long Trip (המסע הארוך) מחרה-מחזיק אחרי מק'נה ומראה ב"מסע הארוך" שלו שצריכת סמי ההזיה בימינו היא רק חוליה נוספת בשרשרת הארוכה של שימוש בחומרים האלה כחלק מהתרבות האנושית.

אחד הפרקים בספרו של דברו מוקדש למכשפות של ימי הביניים. רבות נכתב ונאמר על הנושא ועל התקופה, ובעיקר על הפרנויה שאותן נשים, שהכירו היטב את טבע הצומח וטבע האדם, ואולי גם היו חכמות מדי באופן כללי - עוררו בקרב אנשי הכנסייה ולכן נרדפו על ידה. דברו אומר שלידע של אותן "נשים חכמות" (וגם "גברים חכמים") מאירופה של ימי-הביניים ועד לתקופה המודרנית המוקדמת אי אפשר לקרוא פרהיסטוריה, אלא ידע חוץ-היסטורי. זו הייתה חוכמה חיה שהועברה בעל פה וזכתה להתעלמות מצד החוגים השולטים והכנסייה. כך, הפכו ההוצאות הפומביות להורג של מכשפות מסורת כפרית עתיקה למעשה שטן.

לפי דברו, היו המטאטאים שעליהם "רכבו" המכשפות אל עבר כינוסי הפולחן הסודיים שלהן ביערות היו למעשה "משחות תעופה" שנמרחו על גבי הגוף. המכשפות של צפון אירופה כונו בשמות כמו "רוכבת הלילה" (qveldriga), או "רוכבת באפלה" (myrkrida). דברו ממשיך ומסביר, כי האלה הסקנדינבית פרייה הייתה פטרוניתן של נביאות שסבבו בכפרים וערכו סשנים של טרנסים נבואיים. פרייה, על פי המיתולוגיה הנורדית, לימדה את האל אודין את תעופת הקסם הסודית. במקומות מסוימים באירופה נאמר שלמכשפות נלווית האלה דיאנה או אלת העולם התחתון הֶלה, שהעוף הקדוש שלה הוא אווז נודד. כששלג ירד, אנשי הצפון נהגו לומר שהפתיתים הם נוצותיו הלבנות של האווז של הלה.

המכשפות של ימי הביניים נהגו למרוח את עצמן בשומן אווז שכנראה הועשר בעשבים מעוררי הזיות, כמחווה לתעופה העל-טבעית של האלה. במקומות רבים בעולם העתיק סמלו אווזים תעופה רוחנית – הם חלק מהסמלים בשמאניזם הסיברי, נזכרים כמובן ב"אמא אווזה", וצלמיות שלהם נמצאו בקבריהם של שמאנים אנשי אינואיט ("אסקימואים").

הידיעה הרווחת בימי הביניים בדבר חצייתן של "רוכבות האפלה", שמאוחר יותר כונו מכשפות, את הגבול שמפריד בין העיר או הכפר המתורבתים אל היער הפראי קיבלה באותה תקופה משמעות מעוררת אימה. חציית הגבול בין היישוב לטבע הוקבלה לחציית הקווים שבין החיים למתים, ולכן אותן נשים שיצאו לרכיבת לילה הוזכרו בנשימה אחת עם שדים. אנשים שהאמינו שצמח הערער מרחיק מכשפות, השתמשו בענפיו כדי לגדר את בתיהם.

אבל התעופה חוצת הגבולות שכה הפחידה את האירופאים של ימי הביניים לא הייתה אלא מסע טראנס אל עבר חלקיה הלא מודעים של התודעה, שהתאפשר בעזרתם של צמחים מעוררי הזיות שנמרחו כמשחה על העור. לעתים, המכשפות עצמן האמינו שאכן עפו. דברו מצטט מקרה שתועד ב-1616 באיטליה, ובו מכשפה מרחה על עצמה "משחת תעופה" ונכנסה לטראנס שממנו כמעט לא הצליחה לחזור. כשסופסוף התעוררה, היא הכריזה שעפה מעל ימים והרים. איש לא הצליח לשכנע אותה שכל הזמן הזה היא שכבה במקומה.

אך בווידוייהן של מכשפות שנשפטו על ידי הכנסייה אין כמעט אזכורים לשימוש בצמחי ההזיה. ההשערה היא שהכנסייה לא הייתה מעוניינת לחשוף את כוחם מתמיר התודעה של הצמחים, כי אז יעבור אליהם חלק חשוב מהכוח שיוחס לשטן, מה שבעצם יפגע במעמדה של הכנסייה כמרחיקת השטן.

יש, בכל זאת, עדויות מעטות לשימוש ב"משחות תעופה". מכשפה בלגית בשם קלייר גוסן הודתה ב-1603 שהיא עפה לכינוס מכשפות מספר פעמים בעזרת שימוש במשחה. ב-1640 הודו חמש נשים צרפתיות שקיבלו משחה מהשטן עצמו. לפי תיאוריהן, הן מרחו אותה על ידיהן ועל מקל עץ קטן שאותו הניחו בין רגליהן ועפו עליו "מעל ערים טובות, יערות ומים". מכשפות שוודיות מסרו ב-1669 וידוי דומה, ולפיו רכבו על גב חיה שמסר להן השטן יחד עם קרן מלאה במשחה. עם זאת, ייתכן שהנשים התוודו על שימוש במשחה רק בשל לחצים שהופעלו עליהן.

בכל מקרה, כתבים שחוברו באירופה במאות ה-16 וה-17 מתארים שימוש במשחות שהוכנו מחומרים מהחי ומצמחים. המתכונים כללו לעתים חומרים מצמררים, כמו דם עטלפים וקרפדות, אך צמחים, שרבים מהם ידועים כיום כצמחי מרפא, חזרו והופיעו ברבים מהם: חונק הדוב, רוש, אטרופה רפואית, שיכרון, פרג ודודא. שיכרון ופרג (אופיום) גורמים לתחושת תעופה. חונק הדוב ורוש רעילים וגם הם יכולים לעורר תחושת ריחוף.

במסורת הגרמנית נחשב הרוש לצמח שתחתיו חיות קרפדות ויונקות ממנו את הרעל, מה שמתחבר לעובדה שאכן יש קרפדות עם חומרים מעוררי הזיות על עורן. דודא ידוע כצמח פסיכואקטיבי, ובשל תכונה זאת והודות לצורה דמוית האדם של שורשיו, הוא חלק חשוב מחוכמת העשבים של תרבויות שונות. האטרופה הרפואית היא צמח מכשפות קלאסי וקרובת משפחה של הדטורה ההזייתית.

חוקר הפולקלור הגרמני וויל-אריך פוקרט הכין משחה מאטרופה רפואית, שיכרון ודטורה, על פי מרשם מהמאה ה-17. הוא מרח את התכשיר על מצחו ובבתי השחי שלו, ושכנע את עמיתיו להצטרף. הם נפלו לשינה בת יממה.

כשפוקרט התעורר הוא סיפר: "היו לנו חלומות פרועים. פנים רקדו מול עיניי ובהתחלה הם היו איומים. אז, פתאום, נתקפתי בתחושה של תעופה לאורכם של מיילים מבעד לאוויר. התעופה הופרעה פעם אחר פעם בנפילות גדולות. לבסוף, בשלב האחרון, הופיעה תמונה של חגיגת אורגיה עם תחושה גרוטסקית מופרזת". אחת ההערכות היא שמטאטא המכשפות הוא בעצם מקל ששימש למריחת המשחה באזור איבר המין הרגיש, יתרון שנהנו ממנו מכשפות נשים בלבד.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...