לפעמים חלומות מפליגים
ג'סיקה ווטסון, רק בת 16, יצאה בגפה למסע בלב ים מצוידת במטרה אחת: לשוט לבד מסביב לעולם. מה אומרים על זה ההורים שלה? הם דווקא ישנים טוב מאוד בלילה בשעה שמסביבם גועשת סערה ציבורית
רוג'ר ווטסון, אביה של ג'סיקה, עורר מחלוקת סוערת כשהצהיר שמבחינתו "יהיה זה גרוע יותר לסרב לבתו מאשר לאבד אותה בתאונה." על רקע אמירה קיצונית זו, עיצרו לרגע וחישבו מה אתם הייתם עושים במקומו? האם הייתם מוכנים לסייע לילדיכם להגשים את חלומם בכל מחיר, או שהייתם נותנים קדימות לשכל הישר ולחששות לביטחון הילד ומטילים וטו מוחלט?
כששאלנו את ג'ולי, אמה של ג'סיקה, על הסכנות עימן היא צפויה להתמודד, סיפרה האם בתכתובת דואר אלקטרוני שג'סיקה גילתה מסירות גדולה לתכנון המסע, שקלה אותו בכובד ראש ועשתה כל שדרוש כדי להכין את עצמה. "זאת לא גחמה," מבהירה ווטסון, ומוסיפה שלמרות שהיא ובעלה הסתייגו בהתחלה מהתוכנית וניסו להניא את ג'סיקה ממנה, כשראו עד כמה בתם רצינית, החליטו לבטוח בה. "אורבות לה הרבה סכנות. כולנו יודעים זאת, אבל עבדנו קשה כדי להקטין את הסיכון למינימום," כותבת ווטסון.
כדי לבסס את טענתה שהמסע של בתה אינו משובת נעורים, סיפרה האם שג'סיקה עבדה כשוטפת כלים במסעדה על מנת לממן את כרטיסי הטיסה שלה במהלך תוכנית האימונים, שבמסגרתה טסה ופגשה סקיפרים מנוסים במעברים ימיים כדי ללמוד מהם את מלאכת השיוט. "כל הציוד על היאכטה הוחלף וכלי השיט קיבל טיפול יסודי כדי להקטין את הסיכויים שמשהו ישתבש. אני חושבת, ורבים אחרים מסכימים איתי, שאף כלי שיט לא עזב את חופי אוסטרליה במצב טוב יותר," מסכמת האם את יחסה לסיכונים הכרוכים בהגשמת החלום.
ג'סיקה, שיצאה למסע ב-18 באוקטובר על סיפונה של ה"פינק ליידי," איננה הצעירה הראשונה שהעמידה עצמה בפני האתגר. לפניה עשו זאת מייק פרהאם, נער בריטי בן 17 שהשלים באוגוסט האחרון מסע שיט מסביב לעולם שארך תשעה חודשים, וזאק סאנדרלנד, נער אמריקאי, גם הוא בן .17 לפני שהפליגה קיבלה ג'סיקה את תמיכתו של פרהאם, שצייד אותה בעצות וטיפים לדרך והצהיר כי ישמח אם תשבור את השיא שקבע ותהפוך לאדם הצעיר ביותר ששט סביב העולם.
הגושפנקה וברכת הדרך שקיבלה ג'סיקה מהוריה עוררו דיון ציבורי סוער והעלו לא מעט סימני שאלה בנוגע לסוגיות כמו סמכות ואחריות הורית. מטרידה במיוחד הייתה הצהרתו של אביה של ג'סיקה, המוזכרת בתחילת הכתבה. בעקבות דברי האב, עולה שאלה נוקבת ורלוונטית מאוד בנוגע ליחסי הורים וילדים; האם הורים צריכים לתת יד למימוש העצמי של
חלי ברשטיין, פסיכולוגית חינוכית מומחית, העוסקת רבות במשמעת ובהצבת גבולות, מציינת שבעידן המודרני שבו אנו חיים כיום אין זה פשוט להציב גבולות בפני הילדים. "מצד אחד יש רצון לתת לילדים לממש את הפוטנציאל שלהם, כולל פוטנציאל הרצונות שלהם, ומצד שני צריך ואף חובה במקומות מסוימים להפעיל סמכות הורית חד-כיוונית שמבוססת על דיסטנס ויראה." ברקשטיין מדגישה שהגישה התרבותית כיום, המעודדת מימוש עצמי, מקשה על הורים להפעיל סמכות.
"אני מוצאת שהורים רבים מפנטזים על מצב שבו להורה יש סמכות קובעת, אך זו תפיסה מיושנת שפחות מקובלת תרבותית היום. בפועל הורים מתקשים להפעיל סמכות משום שהם רוצים שילדיהם יהיו מרוצים ויאהבו אותם."
אם כך, איך בכל זאת אפשר להגיד לילד לא ועדיין לשמור על יחסים טובים איתו? לדעת ברקשטיין, יש לנקוט "סמכות חברית," כלומר להבהיר לילדים שיש תחומים שבהם ההורים קובעים, בשילוב הפעלת משמעת: תמיד לזכור להיות אמפתי וקשוב לצורכי הילד ומשאלות לבו ולא להשפיל אותו על ידי אמירת "לאו" מוחלט. "הרעיון הוא שבתחומים מסוימים ההורה קובע ומחליט והילד צריך לציית, אבל אפשר ומומלץ לעשות זאת באופן נחמד ולא נוקשה תוך כדי דיאלוג והקשבה," מסבירה ברקשטיין.
כשמדובר בילדים בגיל ההתבגרות, כשההורמונים משתוללים, המצב מורכב יותר. "בגיל הזה ההורים מאבדים את תוקף הסמכות שלהם. אצל מתבגרים זהו חלק מתהליך ההתבגרות ובניית הזהות העצמית שלהם ואת המבוגרים זה מאוד מבלבל. הורים למתבגרים צריכים להרפות קצת ולא לשלוט בכל תחום, אבל עדיין להיות מסוגלים להפעיל סמכות בתחומי סיכון, אפילו בנושאים כמו שעות שינה, לימודים וכמובן בריאות," מדגישה ברקשטיין. לדבריה, פעמים רבות הבעיה נובעת מכך שההורים בעצמם לא יודעים מה הם רוצים.
"ברור שהוריה של ג'סיקה רוצים בביטחונה האישי, אבל מצד שני הם לא רוצים 'להרוס לה' ומעוניינים שהיא תהיה מאושרת. הקונפליקט שלהם ניכר באמירה המטרידה של האב, וברור ממנה שהוא ער לסיכון שבתו לוקחת והוא התחבט רבות בסוגיה."
שרידי הקונפליקט ניכרים גם בתשובותיה של האם: "ג’סיקה עבדה קשה מאוד כדי לצבור ידע, מיומנות וביטחון. כל הסקיפרים שעימם היא שטה ציינו שהיא מתמודדת עם דברים בקור רוח, שהחלטותיה מדויקות ושבטיחות היא תמיד במעלה סדר עדיפויותיה. היא הוכיחה שהיא יודעת להשתמש בידע שצברה, ואלה דברים שחשובים יותר מכוח פיזי או להיות מעל גיל מסוים, והם גורמים לנו להרגיש בנוח עם העובדה שהיא אי שם בים."
את טענותינו שכהורים הם לא מציבים גבולות לבתם הדפה ג'ולי ווטסון בתוקף: "אנחנו בהחלט מציבים לבתנו גבולות והיא מכבדת אותם. היה עליה ללכת רחוק כדי להוכיח לנו שהיא מסוגלת לצאת למסע הזה. היא יודעת טוב מאוד מה הגבולות בלב ים ושהיא תיקלע לצרה גדולה אם תחליט לעבור אותם".
למרות דבריה הברורים של ברקשטיין בנוגע לתחומים שבהם על ההורים להפעיל סמכות, היא ממהרת לסייג עצמה במקרה של ג'סיקה ווטסון וקוראת להיזהר משיפוטיות. "ברור שהאחריות לשלומה של ג'סיקה מוטלת על הוריה, אבל מהכותרות בתקשורת נראה שהם ליוו את ההכנה שלה לאורך זמן ועברו תהליך קבלת החלטות מסודר, במהלכו הביאו בחשבון את כל האפשרויות והגיעו להחלטה שלמה. אם החוק לא אוסר זאת, צריך להיזהר משיפוטיות. מעבר לכך, יש כאן מדדים סובייקטיביים משום שכל אחד מפרש סיכון אחרת. הרי יש שיגידו שמי שנותן לילדיו לעסוק בספורט מסוים הוא משוגע."
אמה של הסקיפרית הצעירה מתייחסת לאותו מדד סובייקטיבי: "אנשים רבים חושבים שאנחנו משוגעים שאפשרנו לג'סיקה את המסע הזה, אבל לכל אחד יש רעיונות משלו לגבי מה הוא מרשה ולא מרשה לילדיו. באופן אישי לא הייתי נותנת לילדיי לעשות דברים רבים שהורים אחרים מרגישים עימם בנוח." ברקשטיין רומזת לכך שייתכן שהמעשה אינו כל כך חסר אחריות כפי שהוא מוצג. "אני מקווה שייתנו לה לבדוק את הגבולות, אבל לא לעבור אותם".
החוק, לפחות בהולנד, אכן מנע השנה מנערה בת 13 לצאת להרפתקה דומה אחרי שהוריה תמכו בה. כמו ג'סיקה, לאורה דקר חלמה גם היא להיות האדם הצעיר ביותר שישלים בגפו מסע ימי סביב העולם, אך בשל תמיכת הוריה בתוכנית החליט בית המשפט להעבירה לחזקת הרשויות המקומיות ולשלוח אותה לבדיקה אצל פסיכולוג. התמיכה של ההורים עוררה דיון ציבורי בהולנד לגבי תפקידם של הורים בהרפתקאות המסוכנות של ילדים, ופסיכולוגים ציינו שפעמים רבות ילדים שנדחפים למעשים כאלה הם בין השאר תולדה של הורים שאפתנים מדי.
נכון לכתיבת שורות אלה ג'סיקה נמצאת בים לבדה כבר מעל 20 יום, בריאה ושלמה, אבל בעידן של תקשורת לוויינית היא למעשה אף פעם לא לבד. היא בקשר יומיומי עם משפחתה והעולם באמצעות רדיו ודואר אלקטרוני, ואמה מספרת שהיא מתקשרת הביתה לפחות פעמיים ביום לברר איפה החביאו לה ביאכטה חטיפים אהובים.
"בעזרת מערכת האיתור אנחנו עוקבים אחריה כל הזמן מקרוב ויודעים שהכול מתנהל כשורה. ג'סיקה נהנית מאמצעי תקשורת מתקדמים ואנחנו שמחים מאוד שהיא יצאה למסע הזה עכשיו ולא לפני עשור," מסכמת האם. כל אחד יכול לעקוב אחר ג'סיקה בבלוג, שאותו היא מעדכנת, והקשר ההדוק עימה מבטיח שאם תיקלע לקשיים, תקבל עזרה, בדיוק כמו מייק פרהאם הבריטי, שיצא למסע סולו אך השלים אותו עם סיוע. לעת עתה, ג'ולי ווטסון מעידה על עצמה כי "היא ישנה טוב מאוד בלילות למרות הדאגה".
לבלוגשל ג'סיקה.
* חלי ברקשטיין היא פסיכולוגית חינוכית מומחית ומחברת הספרים: "בגובה העיניים - לדבר עם ילדים," "תקשיבו לי רגע"! ו"כשהילדים יוצאים מהבית."
נא להמתין לטעינת התגובות
