זיכרון חוזר: סיפורים מגלגולים אחרים
בחיים אחרים הואשם אבנר בשוד ונידון לגיליוטינה. שיחזור הזיכרון ריפא אותו מתסמינים נוירולוגיים שהופיעו אצלו לאחרונה. מהי תרפיה בהיזכרות עמוקה ולמה זה עובד? דני שגב משחזר גלגולים בסדרת כתבות חדשה
גיליוטינה אחת לשניים jon rubin cc-by כרזת הסרט
אנשים העוברים התנסות של תרפיה בהיזכרות עמוקה, הקרויה גם תרפיה בגלגולים, חווים זאת כמסע של חוויות דרך סיטואציות לא מוכרות, המורגשות כאמיתיות או כמו-אמיתיות. זוהי חוויה המזכירה חלום או צפייה בסרט, בהם המעורבות הרגשית וההזדהות גדולות. מדובר בחוויה אישית חזקה, ולעתים שואלים היוצאים ממנה: "המצאתי את זה, חלמתי, או שזהו זיכרון?"
התשובה, כמובן, אינה חשובה באמת. בין אם זהו זיכרון אמיתי או סיפור שהומצא במוחו של החווה - אחת היא למטפל, ובלבד שיושג אפקט של ריפוי והקלה. באופן מוזר, החווים את החוויה הם "מספרי הסיפורים" המוצלחים ביותר. גם המוכשרים מבין בוגרי קורסים של מספרי סיפורים לא יוכלו להמציא סיפורים מפתיעים, מוזרים ומחוברים כל כך למה שתחילה הוגדר כקושי, תקלה או הפרעה בחיים.
ובכן, זו סיבה אחת לפרסם סיפורים אלו ברבים (בשינוי שמות והעלמת פרטים מזהים, כמובן). אך מאחורי סיפורים אלו חבוי רובד נוסף, שאף הוא סיבה חשובה לפרסומם: היותם אוניברסליים ונוגעים בבעיות של כולנו כבני אנוש: חוויית חיינו, הכאבים שלנו, יכולותינו ואי יכולותינו, געגועינו לטוב יותר, התקווה והייאוש. יש בסיפורים אלו מקור השראה ותקווה של ריפוי כאבינו, על מנת שנוכל להמשיך ולזרום הלאה בטבעיות, בשמחה ובסקרנות בנהר חיינו.
בסיפורים שיתפרסמו כאן מעתה ומדי שבוע, תמצאו מגוון רחב של תופעות מטרידות בתחומים שונים ברצף חיינו, שתחילתן בתלונה כלשהי וסופן בפתרון החידה. הן טמונות בסיטואציה הלקוחה הרחק מן הזמן והמרחב הזה - אולי בחיים אחרים שכבר נחוו אך לא הושלמו, ואולי במצבי תודעה אחרים לא צפויים.
חשמל זורם בכפות ידיך
כזה הוא אבנר, גבר בגיל העמידה ובעל משפחה, פנה לעזרה בעניין שנראה על פניו כתופעה נוירולוגית: מזה כמה חדשים הוא חווה זרמים חשמליים חולפים בכפות ידיו, ובעוצמה פחותה גם בכפות רגליו. זוהי תופעה מטרידה ולא נעימה כלל, המורגשת כמעין "התחשמלות". נקבע לו תור לניתוח אורתופדי, שנועד לנקות תעלות עצביות כדי שהתופעה תיעלם, אך הוא העדיף קודם לנסות טיפול שאינו כרוך בניתוח.
בראיון המוקדם החלה להתברר מצוקה נפשית שהוא נתון בה מזה כמה חדשים, שהחלה, למעשה, בסמוך להופעת התסמינים בכפות ידיו: במקום עבודתו כשכיר החלה להתנהל חקירה בעניין העלמות מלאי מן המחסנים. מדובר בנזק של מיליוני שקלים המיוחס למעשה מרמה מכוון. אמנם אבנר אינו בעל תפקיד משמעותי או אחראי בחברה, אך הוא מחסנאי המבצע הוראות ומפרנס את משפחתו זה שנים בעבודה בחברה זו.
אבנר משוכנע, על אף היותו "בורג קטן" בחברה, שהחקירה תתמקד בו וכי הוא זה שימצא אשם בלעדי וייתן את הדין. מחשבה זו גורמת לו חרדה רבה, גם אם אינה הגיונית, ולדבריו יתכן שיש קשר בין חרדתו ובין התסמינים המטרידים. "אולי זה מרוב מתח ועצבים", הוא מסביר.
במסע ההיזכרות העמוקה שהוא עובר, עולה תמונה של קבוצת שודדי דרכים מזדמנת בת חמישה משתתפים, השודדת כרכרה של בעל אחוזה עשיר. אבנר הוא אחד מהם. רכובים על סוסים, הם מפתיעים את הכרכרה בעיקול דרך ומרוקנים את תכולת ארגז מטבעות הזהב וחפצי הערך הנמצא בירכתיה. שוד מזדמן כזה, לאחר חלוקת השלל ביניהם, מקיים אותם מספר ימים. וכך הם מתקיימים, מן היד אל הפה, משוד אחד למשנהו, וביניהם הם מתפזרים ונהנים מבטלה בנהר ובמסבאה המקומיים.
לרוע מזלם, באחת מפשיטותיהם מזהה אותם נהג הכרכרה של
אותו בעל אחוזה שכבר נשדד בעבר.
כולם מצליחים להימלט ולהתפזר, אך אבנר נתפס ומובא למשפט באחוזת בעל הבית. על פי חוקי אותם ימים, רשאי בעל האחוזה לעשות כרצונו במי שנתפס בעבר בשטח אחוזתו. ואכן, נערך לשודד מעין משפט שדה מהיר, ונגזר דינו לכריתת ראשו בגיליוטינה הניצבת באחת מפינות האחוזה.
כשראשו מונח על הסדן ועיניו מכוסות, מחכה השודד לאבחת להב הגיליוטינה שתסיים את חייו. אך המוות תמיד מפתיע, והוא לא שיער את החוויה הבאה שמצפה לו: להב הגיליוטינה, שביתק באחת את ראשו מגופו, יצר נתק פתאומי במשזר סיבי העצבים היורדים מגזע המוח דרך הצוואר שנחתך אל הגוף, והוא חווה זאת כזרמים מחשמלים חזקים החולפים בכל גופו ובעיקר בכפות הידיים והרגליים. זהו הזיכרון האחרון מן הגוף הזה, שאליו נלווה הפחד הגדול מפני מה שעומד להתרחש בעוד שנייה והמחשבה האחרונה: "אני הוא זה שנתפסתי ושילמתי את המחיר הגבוה ביותר", יחד עם תחושת אי הצדק הנלווית.
כל אלו נותרו לא פתורים ולא מובנים. המאורעות התרחשו מהר עד כדי שלא היה זמן לעכלם. הם עברו איתו אל הגוף הנוכחי, ואירוע שיזכיר אותם - דוגמת חקירה שיכולה להוביל למשפט למרות שאחרים מעורבים יותר ממנו -"תקפיץ" באחת את כל הסימפטומים הקשורים בזיכרון: "חשמל" בכפות הידיים והרגליים, חרדה גדולה, לב מנבא רעות ותחושות אי-צדק.
אבנר, שחווה כל זאת בגופו הנוכחי על מיטת הטיפול, לרבות תחושת ה"התחשמלות", עיבד הפעם הזאת את הזיכרון עד סופו, הבין כל מה שהתרחש ויכול היה להניח את הזיכרונות במקום אליו הם שייכים: גוף שכבר מת ונקבר בחיים אחרים.
ואמנם, התופעה נרגעה ונעלמה, ואיתה הפחדים הבלתי מוסברים. גם לא היה צורך בהתערבות כירורגית.
כיצד שולפת התודעה זכרונות?
דני שגב. מעבר לממדים המוכרים לנו צילום פרטי
תרפיה בהיזכרות עמוקה היא יישום של תפיסת יקום רב-ממדית, זו שמעבר לשלושת ממדי המרחב וממד הזמן המוכרים לנו. תפישה זו מדברת על רצף קיום התודעה והזיכרון, החווים בעיקר שני מצבים. הראשון הוא אזור היש, בו אנחנו בתוך הגוף, והשני הוא אזור האין - בו אנחנו מחוצה לו.
באזור ה"יש" הגוף משמש כמעין מעטפת וירטואלית לקליטת המציאות דרך חמשת החושים, ולאגירת זיכרון החוויות. באזור ה"אין" נמצא מאגר רצף הזיכרונות מכל ההתנסויות בגוף וזיכרון המקור הייחודי ממנו באנו בטרם היינו גוף, כדי לממש את עצמנו באזור ה"יש" בתוך גוף. אזור ה"יש" והגוף משמשים כשדה הניסויים הגדול של התודעה, המבקשת להתנסות שוב ושוב.
כיצד התודעה "שולפת" זיכרונות? אחת התיאוריות מדברת על "זרקור תודעה", המסיט קשב ממקום למקום ומעורר זיכרון. אך מה עם הזיכרונות שאינם מתעוררים? עדיין איננו יודעים מספיק, אך נראה כי התפיסה המקובלת כיום בפיזיקה מקרבת אותנו מאוד לתפיסות עולם עתיקות העוסקות בגלגולי נשמות, דוגמת "ספריית זיכרון קוסמית"; טראנסים ומצבי "התגלות" והיזכרות; חזרה לעולם הזה לצורך "תיקונים" (בשפת הקבלה) או בשל חוקי הקארמה (בשפת הבודהיזם).
יהיה אשר יהיה השם שניתן לתופעה, בין אם זה "מסורת", "אמונה" או "מדע" - מכל מקום מדובר בגישה למאגרי זיכרון המודחקים בדרך כלל במוחנו, ובאבחנה בין מצבי הכרה שונים המאפשרים זמינות למאגרים אלו.
על בסיס מה שתואר קודם, נבנה "המודל ההולוגרפי לתרפיה בהיזכרות עמוקה", הקיים ומתפתח כבר למעלה מ-30 שנה על ידי פסיכולוגים ופכיכותרפיסטים במערב. הוא משתייך לגישות המכונות "פסיכולוגיה טראנספרסונלית" ו"פסיכולוגיה רוחנית".
לפי המודל, ההתנסות בגוף כוללת ארבעה רובדי חוויה בסיסיים: החוויה הפיסית, הרגשית, השכלית (דפוסי חשיבה) והתובנתית-רוחנית. כאשר התנסות כלשהי אינה נעימה או מאיימת, אנו נוטים להדחיק חלק מהחוויות הכרוכות בה או את כולן, כדי להימנע מן האיום.
כאשר חוויה נותרת בלתי פתורה, שואף חלק גבוה של תודעתנו להחזיר אותנו להתנסות בה כדי לעבד, להשלים "ולגמור עם זה". גם אם הסתיימו אותם חיים אך הזיכרון נותר לא מעובד, הוא יופיע שוב בהתממשות הבאה: בגוף, ברגש או בדפוסי החשיבה. חוויות לא מעובדות צפות מדי פעם באירועי חיים בגוף הנוכחי, ה"מפעילים" את הזיכרון.
טכניקות קשב, שיקוף והפעלה יכולות "לצוד" את שרידי החוויה הלא גמורה דרך השפה הוורבלית, שפת הגוף והרגשות. טכניקות "שיגור תודעה" יכולות להעביר מטופל למצב תודעה בו יחווה את הזיכרונות המודחקים בזמן, בגוף ובמקום שבו נחוו. יש כמה מצבים אפשריים בהם יכולה התודעה למצוא עצמה לאחר "שיגור", דוגמת מוות בחיים קודמים, הפריה, שהות ברחם ולידה.
אפשר להסיע בזמן את התודעה גם למצב של שהות "בין חיים לחיים" - ללא גוף. זהו מצב בו התודעה שוהה בין התממשות בגוף אחד (לאחר המוות), לבין הגוף השני שטרם נולד. יכול גם להופיע זיכרון של חיים שלא בגוף אנוש: שרידי זיכרון אבולוציוני כדומם, צומח או בעל חיים, או חווית "צל" – כלומר התנסות של אדם שהפך אחרים לקרבנות, ומשום שאינו מסוגל להתמודד עם התנסות זו, הוא מעדיף לכפר בכך שיחזור כקרבן שוב ושוב. גם אנרגיה זרה (ישות) ש"נטפלה" לגוף קיים לאחר אבדן הגוף שלה עצמה יכולה להופיע במהלך השחזור. זוהי אנרגיית נשמה שחוותה טראומה בגוף האחרון שהיתה בו, ובמקום לחזור שוב בגוף מעדיפה להיטפל לגוף קיים החווה חוויה דומה לשלה.
עם סילוק הזיכרונות הטראומטיים נפתחת ההזדמנות להיזכר מי אנו, מה ייעודנו ומדוע הגענו לכאן שוב בגוף. אפשר גם להשתמש בזיכרונות של חיים מלאים ומנוצלים בהם היינו במיטבנו, כמקור של כוח ודחף למימוש פוטנציאליים.
דני שגב, אדריכל ומתכנן ערים במקצועו המקורי, עוסק בחקר, לימוד והוראת חכמת הקבלה. כחלק מיישומי ידע הקבלה התמחה בעשר השנים האחרונות בגישות טיפוליות מתחום הפסיכולוגיה הרוחנית, שהעיקריות בהן: "התרפיה ההולוגרפית בגלגולים" ו"התרפיה ברגרסיה לתקופות שבין חיים לחיים". ליצירת קשר
נא להמתין לטעינת התגובות
