ראשי » סגנון » ניו אייג' » בין גוף לנפש

רוצה, יהיה? רק אם הנשמה רוצה גם

כדי להיות בזוגיות טובה עלינו להפוך לזוגיים בחוויה הפנימית שלנו, וכדי להתעשר עלינו לחוש שהממון הוא חלק לגיטימי מחיינו. שלי ברעם מסבירה שמשחקי ההתכווננות החביבים עלינו עובדים רק כשהם באים מהנשמה

שלי ברעם | 10/11/2009 15:23

שלי ברעם. לא מזמנת אירועים צילום: עדי זיו אב

כשאני אומרת לאנשים שאני לא עוסקת ב"זימון" של אירועים אל חיי ולא מתפללת להגשמת רצונותיי העמוקים הם מאד כועסים עליי. בדרך כלל אני נתקלת בהבעה של פליאה מעורבת בתוכחה: "מה זאת אומרת את לא מזמנת ולא מתפללת? את לא רוצה שמשאלות הלב שלך יתגשמו?" ואז, בדרך כלל, מגיעה גם האזהרה המאיימת: "תדעי לך שדברים לא קורים מבלי שמתכווננים אליהם. אלוהים לא עוזר למי שלא עוזר לעצמו!".

אני כבר רגילה לחטוף על הראש בעניין הזה, ולכך שאנשים מיד מתפתים לחשוב שהסיבה שבגינה אני לא מתפללת ולא מזמנת אירועים אל חיי היא משום שאני חסרת אמונה. אבל זה ממש לא כך, ואפילו להיפך: למרות שאני אמנם מכבדת מאוד את רצונותיי ומשאלות לבי ומייחלת להתגשמותם, אני רואה ב"זימונים" ובצורך הנפשי שלנו לרצות ליצור את המציאות שלנו על ידי תפילה והזמנה מידה מסוימת של חוסר הבנה למציאות הרוחנית הגבוהה.

אני חושבת שבכל אחד מאיתנו שתי רמות של התכוונות למימוש הרצונות שלנו: התכוונות מרמת הנפש והתכוונות מרמת הנשמה.

השתנות פנימית

התכוונות מתוך רמת הנפש פועלת במידה רבה על בסיס של חוזה עם אלוהות חיצונית, אשר הנפש רואה בה אחראית למילוי רצונותינו והגשמת מאוויינו. הנפש מאמינה שכוונה מלאה יוצרת מציאות, ולכן אם נבקש ונתחנן אל האל מתוך התכוונות מלאה - נקבל את הדברים שאנו חפצים בהם באמת. סלחו לי על הנימה הביקורתית, אולם בעיני הדבר דומה לילד הנאחז בשולי בגדו של הורה ומושך בו בהתמדה עד שזה נעתר לו ומספק את מבוקשו. אני סבורה שחיים מתוך תפיסת עולם כזאת גורמים לנו, שלא באופן מודע, לחיות את חיינו מתוך חוויית תלות וקורבנות.

הנשמה שלנו, מאידך, פועלת מסוג התכוונות שונה לחלוטין. הנשמה, שהיא החלק הרוחני הגבוה שבנו, מזהה את עצמה כחלק מן האלוהות ולא רואה עצמה נפרדת ממנה. בנשמה מתקיימת תפיסה של אחדות ולא תפיסה של נפרדות. מתוך כך, הנשמה מבינה שעל מנת להגשים את משאלותינו עלינו, ראשית, להפוך להיות אותו הדבר שאנו מבקשים: כדי להיות בזוגיות יציבה, קרובה ואינטימית עלינו "להפוך לזוגיים" בחוויה הפנימית שלנו, כדי לקבל עבודה טובה עלינו להפוך להיות במהותנו עובדים טובים וראויים האוחזים בתכונות

של יציבות, אחריות, יסודיות ומסירות. כדי להיות לבעלי אמצעים עלינו להפוך לאנשים המסוגלים להחזיק בממון, לראות בו חלק לגיטימי מחיינו ולהרגיש שהוא נמצא ברשותנו בזכות ולא בחסד.

רצון המוגשם שלא מתוך הווייתנו, שלא מתוך האלוהי שבנו, לעולם לא יוכל להיות נוכח בתוכנו לאורך זמן ובמלוא מהותו. כך למשל נוכל להתנסות בזוגיות, לעבוד ולהיות בעלי אמצעים, אבל החוויה הפנימית שלנו תמיד תהיה חסרה ולא שלמה: הזוגיות שלנו תהיה קצרה או לא מספקת, עבודתנו תהפוך עד מהרה להיות לעול עלינו, וכל הכסף שיהיה ברשותנו לא יסייע בידינו לממש את כיסופינו ולספק את כמיהתנו לביטחון. ולמרות שהגשמנו לכאורה את כל משאלות לבנו עדיין נרגיש חסרים, ולא נדע מדוע.

ודאי חלקכם יאמר: "אצלי זה עובד! מדי פעם קרה שזימנתי אל חיי אירועים מסוימים והם אכן התרחשו!". וזה נכון. ישנם מקרים שבהם, משעשינו את עבודת הנשמה וחשנו את השינוי המגיע אל פתחנו – יכולנו לציין בפני עצמנו כי אנחנו מרגישים אותו קרב, והוא אכן התגשם במציאות. אבל הסיבה לכך בעיני היא ההשתנות הפנימית שלנו, ולא התפילה או התחנונים.

לנחם את נפשנו החרדה

ניתן לטעון בהמשך לכך, כי תפילה וזימון מקרבים אותנו אל המהות העמוקה שלנו, אולם בעיני זהו רובד חיצוני אשר ללא עבודה פנימית עמוקה וממושכת לא יישא פרי המחובר למהותנו.

כאן המקום לומר, בחמלה ובאהדה, כי הצורך האנושי האדיר להתחבר אל תפילה ואל זימון הוא טבעי וברור: יש בו משום היכולת לנחם את נפשנו החרדה, שדרכה אנו חיים את חיינו בחוסר ודאות ומתוך תחושת חוסר שליטה על אירועי חיינו. ללא ספק, החיבור הנפשי הרגשי אל תפילה וזימון גורם לאדם להרגיש מחובר אל האלוהות, ולהרגיש מידה של ביטחון ויציבות בחייו.

יחד עם זאת, לדעתי, כל עוד אדם מחובר אל אלוהות הנמצאת מחוצה לו הוא אמנם שרוי בתחושה שהוא מוגן, אבל מגדיר את עצמו באופן מובנה כישות בלתי עצמאית, שעליה לתת בכל זמן דין וחשבון לאלוהות הנפרדת ממנו. מתוך מקום זה צומחות במקביל לתחושת הביטחון גם תחושות היראה, הנטישה וההזנחה של האלוהות אותנו - כשמשאלותינו לא נענות באופן לו קיווינו. אז אנחנו חווים תחושת בדידות קיומית עזה וחרדה קשה לגורלנו.

לדעתי, הבנה מהותית כי האלוהות שוכנת בתוכנו ואינה נפרדת מאיתנו, מנכסת אל תוכנו את הביטחון בעצמנו ובאלוהות שאינה נוטשת אותנו לעולם ומעגנת בתוכנו את ההכרה כי ביכולתנו להשיג ולממש את רצונותינו הגבוהים. וחשוב שנבין שהרצונות העמוקים שלנו הם אנחנו. זוהי מהותנו הרוחנית הגבוהה. הנשמה שלנו. וכשאנו הופכים להיות חלק בלתי נפרד מהם אנחנו מתחברים אל עצמנו ואל האלוהות שבתוכנו, והתשוקה העמוקה להגשימם היא מורת הדרך הפנימית שלנו.

אלא שההתחברות אל רמת הנשמה עוברת דרך היכרות בלתי מתפשרת עם רמת הנפש שלנו, זו המתעתעת בנו ורוצה להשאיר אותנו כ"ילדים טובים" בפני האל הגדול. הנחישות והעיקשות שבעבודת היכרות הנפש וההתוודעות אל התעתוע שהיא מביאה אל חיינו - אל הנרפות, התלות בגורם חיצוני וברצונות שטחיים וחולפים - תסייע לנו שלא להישבות בקסמיה ובפיתוייה הזמניים, ותעזור לנו
לנהוג את חיינו מתוך אמת גבוהה ויציבה.

אם נעבוד קשה, לא ניבהל מנפילות, נשקיע בעצמנו ונשתנה אל מה שברצוננו להשיג – נהפוך להיות אנחנו. נהפוך לאלוהי שבנו ונממש את מהותנו ואת חלומותינו. אין באמת תחליף להתפתחות רוחנית יסודית ועמוקה, ולא סתם כתבו חכמינו "יגעת ומצאת – תאמין".

שלי ברעם היא מטפלת קלינית מוסמכת (M.A), מורה רוחנית, סופרת, מרצה ומנחת סדנאות.לאתר הבית