פחות זה יותר: ביקור בית אצל הלה ודרור
הוא (55), פיזיותרפיסט ובעליה של רשת פילאטיס. היא (28), מעצבת אופנה בגולף. הבית: מלון הדירות התל אביבי מנדרין. למה? בגלל חוף הים. כאן גרים: דרור רז, הלה שלמוביץ', הכלב זיזו והתינוק שבדרך
מלון הדירות המיתולוגי מנדרין שוכן על רצועת החוף בגבולה הצפוני של תל אביב. הוא נבנה לפני כ-40 שנה, ובשנות ה-70 היה לאבן שואבת של תרבות הבילוי ולאחד ממוקדי חיי הלילה של העיר התוססת.
תסיסה זו לוותה בפעילות לילית ענפה ומפוקפקת בדיונות הסובבות את המלון, פעילות שהפכה לתווית הזיהוי של האזור עד היום. בשנתיים האחרונות עבר המתחם שינוי תדמיתי ודיירים חדשים, שחיפשו פתרונות דיור מפנקים על הים בהשקעה סבירה, עברו לאזור. עם אותם דיירים נמנים דרור רז (55), פיזיותרפיסט, מומחה לשיקום פציעות ספורט וריקוד, והלה שלמוביץ' (28), מעצבת אופנה במחלקת הנשים של גולף.
מערכת היחסים בין רז לשלמוביץ' הייתה בתחילה מקצועית גרידא. "לפני שנתיים הלה הגיעה אליי לטיפול בברך. עבר זמן עד שהעזתי לשאול אותה אם תסכים לשתות איתי קפה. אפילו אמרתי לה שהיא יכולה לתת לי סטירה אם ההצעה לא במקום," מספר רז. הקשר נתקל בקשיים כבר בשלב הראשון על רקע נסיעות חופפות לחו"ל של השניים.
"למרות שהחלפנו מסרים בקצב מסחרר, החברות שלי הזהירו
רז מתפרץ: "סליחה על הקלישאה, אבל כשזה זה - זה זה. אני כבר ילד גדול, עתיר מערכות יחסים, ומערכת היחסים הזאת התנהלה באופן טבעי ובלי שום מאמץ מהרגע הראשון."
ומה בדבר פער הגילים הגדול?
"לא מדובר במקרה הקלישאתי הקלאסי של הצעירה המפונקת שמוצאת לה איזה גבר מבוגר לחיות על חשבונו," מתלוצצת שלמוביץ,' הנמצאת בחודש השביעי להריונה. "דרור היה במינוס."
בקצה המסדרון, בקומה השביעית של בית המלון, מתגוררים רז ושלמוביץ.' הדירה היא דירת שני חדרים עם חלונות שפונים לרצועת החוף, ובה מטבח קטן (מאובזר במכונת כביסה ומייבש ובשולחן בר עם שני כיסאות עץ גבוהים), סלון די גדול, חדר שינה רחב ידיים וזיזו בן השנה, כלב מגזע קבלייר קינג צ'ארלס ספנייל. ההחלטה לעבור לאזור המרוחק-משהו מלב העיר לא הייתה דבר של מה בכך.
"אני מודה שבהתחלה המיקום והסטריאוטיפ של המקום לא קסמו לי," מתוודה שלמוביץ,' "אבל ברגע שהגעתי לכאן הבנתי כמה זה מדהים לגור על הים. הים הוא חלק בלתי נפרד מהחיים של דרור. הוא מזל דגים, שירת בחיל הים ותמיד התגורר ליד הים.
"עם זאת, מהרגע הראשון היה ברור לי שאעצב את הדירה מחדש, ודרור נתן לי יד חופשית, למרות שיש לנו טעם קצת שונה. אני מאוד אוהבת וינטג' ולפני שעברתי לכאן גרתי במשך שבע שנים בדירה של סבתא שלי, על כל המשתמע מכך, אבל הרגשתי שהמעבר לדירה הזאת צריך לגרום לשינוי ושאני צריכה ללמוד לזרוק כדי לאוורר את החלל שבו אנחנו חיים. השינוי לימד אותנו שאפשר לחיות עם שישית ממה שיש לך בדרך כלל," היא מוסיפה.
שלמוביץ' התקשתה לשמור בדירה הקטנה על כל הביגוד והנעליים שצברה לאורך השנים, והגיעה לכדי החלטה נועזת וקשה במיוחד. "הפריטים שאני לא לובשת או נועלת, אני זורקת. נפטרתי מ־70 זוגות נעליים. 50 מסרתי לעמותת 'פתחון לב' ועוד 20 נתתי לחברות או זרקתי. בדירה אנחנו מחזיקים רק בגדים שאנחנו משתמשים בהם. אנחנו מחליפים את תכולת הארון בין חורף לקיץ ומה שלא בשימוש מאוחסן במחסן."
דרור מסכים: "אני מאוד אוהב אמנות ואוסף אמנות במשך שנים. כשעברתי לכאן, ממש זמן קצר לפני שהכרתי את הלה, הבאתי כמעט את כל העבודות שיש לי. חלקן היו תלויות על הקיר וחלקן פשוט עמדו כאן, שעונות על הקירות בשני החדרים. לא היה לי קל לוותר כמעט על הכול ולהשאיר רק שתי עבודות גדולות (של לי ינור בחדר השינה מעל המיטה ויהודה פורבוכראי בסלון, ס"ה) ועוד כמה קטנות (לי ינור ואורי קצנשטיין במטבח, ס"ה.( אך כשהתמונה המרכזית של הבית היא קודם כול הנוף של הים, הוויתור קל יותר."
לשינויים בדירה תרמו רז ושלמוביץ' יחדיו. "השינוי היחידי שדרור הספיק לעשות לפני שהגעתי היה החלפת השטיח של המלון בפרקט והווילון הכחול הכבד בווילון לבן," מספרת שלמוביץ.' "את הפרקט אנחנו רוצים להחליף לפרקט לבן, כי הוא יצא כתום מדי. את התקציב שהיה לי לשנות את עיצוב הבית השקעתי בשולחן סלון עגול לבן ובספריית סולם לבנה מ'אלמנטו' של יוסי גולדברג.
על הספרייה מונח אוסף ספרי האמנות והעיצוב שלי. בבית התאורה 'אקסקלוסיב' רכשתי את האהיל הכסוף היקר והמפורסם של המעצב קסטיליוני, שהוא אהיל תקרה שיוצא בעצם מקובייה על הרצפה." רז בחר את המנורה בחדר השינה בעיצובו של עופר ברזובסקי בגלל הלוק שלה - טייק-אוף על מראה סטנדרטי של מנורת בית מלון, שלה סטנד ממתכת אבל אהיל מקלף. הפריטים המקוריים היחידים שנותרו בדירה הם מספר החדר על הדלת, שטיח ניקוי הרגליים בכניסה ושני כיסאות במרפסת, שעדיין מרופדים בריפוד הטיפוסי המקושקש של בתי מלון.
למרות האהבה המשותפת לאמנות, רז ושלמוביץ' לא תמיד מסכימים ביניהם על חפצי האמנות בבית. "לפסל של קצנשטיין אני קוראת 'פסל המריבה,"' אומרת שלמוביץ,' "דרור התעקש שנשאיר אותו."
הוא, מצדו, לא מוותר: "אני אוהב אותו. יש בו קשר הדוק לאנטומיה, לגוף המפורק, עם הזרוע התלושה והסנפיר." לדבריו, בסופו של דבר שלמוביץ' היא זו שנאלצה לעשות את הוויתור הגדול. "הלה נאלצה למסור את החתולים שלה כשעברנו להתגורר יחד מכיוון שאני אלרגי לחתולים, אבל היא קיבלה את זיזו הכלב כפיצוי."
פרחים הם קישוט שהשניים התפשרו עליו. "אני מוכנה לקבל את הפרחים הצבעוניים שהוא קונה. זרים גדולים בצהוב ובכתום." מספרת שלמוביץ.' "דרור אוהב גדול וצבעוני, אני קונה זרים קטנים ולבנים."
השניים קמים מוקדם. הלה נמצאת כבר ב-7:00-7:30 במשרדי החברה בהדר יוסף. דרור מתעורר בסביבות .8:00 "הסתיימו סיבובי הברים והאלכוהול הליליים. זה השינוי הגדול. כיף לנו להיות יחד בבית, לבד או עם חברים," אומר רז. "הימים שלי די מגוונים. אני עובר בין הסניפים של הרשת, מטפל בלקוחות, מנהל פגישות שונות, יושב עם צוות ההנהלה.
אני חייב לציין שמאז שבני שחר מונה למנכ"ל הרשת, אני מאוד מרוצה מהמצב. אני יכול להשקיע יותר זמן בפיזיותרפיה ובהתפתחות בתוך תחום הטיפול, מה שייקח את הרשת בשנים הקרובות עוד כמה צעדים קדימה."
למרות סדר היום העמוס, השניים מוצאים זמן לצאת יחד. בימים בהם רז עסוק במתן טיפולים פיזיותרפיים, שלמוביץ' משתתפת בשיעורי הפילאטיס - ברשת שבבעלותו של רז.
לקראת בואו של התינוק החדש, השניים מתכננים להכניס שינויים בדירה. "במקום שולחן העבודה הגדול בחדר השינה תעמוד עריסה ושולחן עבודה קטן יותר ימוקם מתחת לחלון המטבח.
"בשנה הראשונה אנחנו לא מתכננים לעבור דירה," אומרת שלמוביץ,' ורז מסכם: "אין דבר מקסים יותר מלטייל עם תינוק על חוף הים המדהים".
נא להמתין לטעינת התגובות
