הממד הרביעי: כשהמוח זז לאט
דיוויד איגלמן נפל מגג כשהיה בן 8, וחש שהוא בהילוך איטי – כמו בסרט. כדי להבין מה התרחש נהפך למדען מערכת העצבים. התשובה המשוערת: הזמן הוא סובייקטיבי לגמרי, ובעתות דחק הוא זז לאט
במצבים מעוררי פחד, והכוונה לפחד הישרדותי ולא לחשש שמא יצאתם מהבית לבושים לא חם מספיק, נוצרת תחושה כאילו הזמן זז לאט יותר. דיוויד איגלמן, מדען מערכת העצבים וסופר שחוקר נושאים כמו תפישת הזמן, סינסתזיה (שילוב קוגניטיבי בין החושים) והאופן בו משפיע חקר מערכת העצבים על מערכת החוק, רצה לבדוק אם הסיבה לתחושת ההילוך האיטי היא שבמצבי חירום המוח "מאיץ" את עצמו. כתוצאה מכך נוצרת התחושה שהדברים שקורים מסביב מתרחשים בקצב איטי מהרגיל. איגלמן ניסה להבין את השעון של המוח ולגלות אם, וכיצד, הוא משנה את מהירותו כדי לשפר את זמן התגובה של עצמו.
לפי אחת ההשערות לגבי האופן שבו אנו קולטים את העולם, המוח קולט תמונות נפרדות, כמו בסרט צילום. אחת ההוכחות לכך היא תופעת הסיבוב המהופך (או אשליית גלגל הכרכרה), אשליה אופטית שמוכרת מצפייה בסרטים שבהם נראה כאילו גלגלי המכונית או מדחף הסירה עומדים או מסתובבים לאחור. זה קורה מפני שהם מסתובבים באותה מהירות או לאט יותר מקצב סגירת צמצם המצלמה (24 פריימים בשנייה).
אנשים מדווחים על התופעה גם מעבר לסרטים, ובניסוי מעבדה שערך ב-2006 מדען מערכת העצבים הצרפתי רופין ואן-רולן, הוכח שאם מסובבים גלגל במהירויות מסוימות ניתן ליצור את האפקט המתעתע. ואן-רולן הסיק מכך שהתפיסה הרציפה היא אשליה. על פי הניסויים שלו, קצב "הצמצם" האנושי עומד על 13 פריימים בשנייה, אבל נראה שהוא יכול להיות איטי או מהיר יותר במצבים מסוימים. ואן-רולן משער שקיימים במוח מספר "סרטי צילום" שמתעדים את העולם במקביל, כל אחד מהם עסוק בסוג אחר של אינפורמציה, לא רק חזותית.
אז איך כל הסרטים מתחברים ונותנים לנו תמונת עולם מורכבת? ארנסט פופל, מדען מערכת העצבים מגרמניה, סבור שכל הפריימים הנפרדים מצטברים לגושי אינפורמציה בתהליך עיבוד גבוה יותר. הוא מכנה את הגושים הללו "אבני הבניין של ההכרה", ולדעתו הם הבסיס לתפישת הזמן שלנו. כך נפתרת הבעיה שיכולה הייתה להיגרם מהעובדה שקלט שמיעתי מעובד מהר יותר מקלט חזותי. אם שני סרטים נכנסים לאותה אבן בניין, המוח מפרש זאת כאירועים סימולטניים, ואם הם נכנסים לאבני בניין עוקבות, הם נקלטים כרצף.
המאמץ של המוח לשמר את תחושת הזמן יכול להסביר מצבים כמו סכיזופרניה, שבהם המוח לא מצליח לתאם בין חלקי אינפורמציה שמגיעים מאזורים שונים בו.
ובחזרה לאיגלמן ולמוח המאיץ. איגלמן מספר שחווה את הממד הרביעי על בשרו כאשר היה בן שמונה. הוא מעד ונפל מהגג ושבר את האף. האירוע הטראומתי התרחש בחוויה הפנימית שלו בהילוך איטי, ממש כמו זה הנפוץ בסרטי פעולה. איגלמן טוען שההסבר לכך יכול להיות עיוות של הזיכרון, או העלאת קצב העיבוד במוח המתרחש במצבי דחק.
כדי לבדוק את השערתו חזר איגלמן על המקרה, אבל הפעם בתנאים
איגלמן הניח שאם המצב המפחיד שיצר יגרום למוחם של המתנדבים להאיץ, הם יוכלו לזהות את המספר שהופיע לשבריר שנייה על גבי הצג. התוצאות: המתנדבים אכן העריכו את זמן הנפילה ארוך יותר מכפי שהיה באמת (3 שניות במקום 2.5), אך לא יכלו לזהות את הספרות.
כעת איגלמן נשאר עם ההסבר של תעתוע בזיכרון. למעשה, אין זה תעתוע. במצבי חירום, התרגשות או פחד, המוח הופך ערני יותר, תשומת הלב פעילה יותר, ונוירונים רבים יותר במוח נכנסים לפעולה. באופן זה המוח שואב יותר מידע ונוצרים זיכרונות עשירים. לדברי איגלמן, אנו סבורים שזיכרונות עשירים יותר נוצרו במשך זמן ארוך יותר, ומכאן אשליית ההילוך האיטי.
הרעיון של איגלמן מספק הסבר לתופעות רבות, אבל לא לשינויים בקצב המוח. חוקר בריטי בשם ג'ון ווירדן גרם להאצת מוח באופן מלאכותי, כאשר במשך 10 שניות השמיע לנבדקים תקתוקים מהירים בקצב של 5 בשנייה. בזמן הזה הוא הפעיל הבזקי אור, שהנבדקים העריכו את משכם כארוך ב-10% יותר ממשכם האמיתי. כדי לוודא שאין מדובר בתעתוע של הזיכרון, ביצע תלמידו של ווירדן, לוק ג'ונס, ניסוי נוסף, שבו שוב הושמעו התקתוקים המהירים. הפעם התבקשו הנבדקים לבצע שלוש משימות: תרגיל בחשבון, שינון מילים והקשה על מקש מסוים במקלדת.
התוצאות הראו שבחשיפה לתקתוקים המהירים המשימות בוצעו במהירות גבוהה יותר מאשר במצב רגיל. ווירדן סבור שהשמעת תקתוקים יכולה לשפר ביצועים של ספורטאים וסטודנטים, אז אולי כדאי להתכונן למבחנים בתחנת רכבת.
איגלמן מזהיר שיכול להיות שמדובר פשוט בעוררות זמנית, כמו זו שנגרמת על ידי שתיית קפה. לעומתו, אדוארד לארג', חוקר מערכת העצבים מפלורידה, מעלה את האפשרות ששקשוק הרכבת משפיע על העוצמה והקצב של גלי המוח. על כל פנים, החוקרים מסכימים שתחושת הזמן היא עניין סובייקטיבי לגמרי ונתון למניפולציות, ואם יום נראה לכם כמו נצח זה לא בהכרח אומר שהיה משעמם.
נא להמתין לטעינת התגובות
