איך טנטרנו את תנוחת הכלב
מה הקשר בין יוגה לטנטרה? ומה הקשר בין מה שמכונה יוגה וטנטרה לבין יוגה וטנטרה? רן דרן בודק איך נהפכו שתי תורות עתיקות החותרות להארה רוחנית לשמות נרדפים להתעמלות ולסקס
יוגה וטנטרה הן שתי מסורות הודיות שהתפתחו בהודו במקביל לאורך אלפי שנים והשפיעו עמוקות זו על זו. בעיניים ניו-אייג'יות מערביות, היוגה מתקבלת לעתים כשיטה גופנית המשמשת להגמשה ולרגיעה, בעוד הטנטרה נתפסת כאיזו תורה מינית המשלבת חיבוקים, מבטים לעיניים וסקס. אך כדי להבין את הקשר וההבדל בין שתי התורות יש לחזור למקורותיהן המסורתיים.
משמעות המילה "יוגה" היא איחוד, חיבור. פרשנויות שונות נתונות לעניין, אבל בדרך כלל מדובר בחיבור בין הנשמה הפרטית לנשמה הכללית (אטמן וברהמן), או בין מיקרוקוסמוס של הגוף שלנו למקרוקוסמוס (היקום). משמעות המילה טנטרה היא "סריג", שתי וערב" או "מעשה אריגה". גם שם זה מכוון לחיבור, לאיחוד או לקישור בין דברים.
הטקסטים היוגיים העתיקים, דוגמת היוגה סוטרה של פטנג'לי, ההטא-יוגה טרפיטיקה ודומיהם, מציגים את היוגה בדרך שונה מאוד מכפי שהיא מוצגת היום. היוגה סוטרה אומרת: "היוגה היא כיבוי הפעילות המנטאלית". (פסוק 1.2) וכן: "אז, במצב ההפסק, הסובייקט הטהור נמצא במצבו המנותק, הטבעי והשלם". (1.3) כלומר, המטרה המרכזית של היוגה היא השגת מצב מנטלי נדיר, בו התודעה מתנתקת מתפיסת החושים וחווה מודעות טהורה.
היוגה סוטרה מפרטת שלבים בדרך למצב ההארה, ומפרטת דרכים וטכניקות להשגת המטרה. הכתבים הטנטריים המסורתיים, דוגמת קואלה נירוונה וויג'נאנה בירווה טנטרה, גם הם מדברים בשפה של שינוי תודעה קיצוני, בו האינדיבידואל מזהה את עצמו כאלוהי. הוא מתעלה מעל תפיסת החושים, חוויה שמשנה אותו לנצח.
כתבים דוגמת היוגה סוטרה של פטנג'לי, ההאטה יוגה פרטיפקה הגרנדה סמיטתה ודומיהם, לא מסתפקים בהגדרות כלליות ופילוסופיות, אלא יורדים לרמת תיאור של טכניקות ושיטות להשגת מצב תודעה זה. ההאטה יוגה פרדיפיקה מגיע לרמת פירוט טכנית שאין דומה לה בספרות רוחנית, והיא
גם טקסטים טנטריים אינם מסתפקים ברעיונות כלליים, ומציגים טכניקות מעשיות להשגת המטרה. הויג'ננה בירווה טנטרה, לדוגמה, מפרט 112 טכניקות מדיטציה לזיהוי האני הטהור. מעניין לציין כי גם מסורת הטנטרה וגם מסורת היוגה מייחסות חשיבות לכוחות על-טבעיים: חלק נכבד מהיוגה סוטרה של פטנג'לי חורג מעיסוק פילוסופי ורוחני טהור, ועוסק בכוחות על-טבעיים ובדרך לפתח אותם. שושלות המורים הטנטריים והיוגיים מאופיינות ב"מהה סידה" – הם עושי ניסים ונפלאות, המדגימים פעולות יוצאות דופן שלא היו מביישות אף סופר גיבור הוליוודי.
ההבדל המרכזי בין שתי התורות, הן בהקשר הפילוסופי והן המעשי, הוא בהתייחסות לחיים בעולם. רוב הטקסטים היוגים מדגישים את החשיבות של פרישות והתרחקות מחיי העולם הזה. הפילוסופיה ההולמת ביותר את היוגה כפי שהיא נתפסת היום, היא האדוויטה ודנטה (הידיעה הסופית). על פי גישה זו, העולם אינו אלה הזיה סרוחה ומלאת סבל, ומטרת היוגי היא לקרוע את כבלי האשליה (מאיה) כדי למצוא את האלוהי.
כתבים טנטריים רבים אינם מדגישים פרישות, אלא רואים בעולם התופעות כוח רוחני (שאקטי), זרוע של האמת הלא מוגבלת והאינסופית. ככזאת, הטנטרים ראו בכל פעילות אנושית הזדמנות להגשמה רוחנית.
הטקסטים היוגיים מדגישים התרחקות מהחברה, חיי טוהר, התנזרות מינית ושמירה על סביבה שקטה וטבעית. מנגד, הגישה הטנטרית מביאה לשימוש בכל פעילות אנושית לצורך השגת המטרה הרוחנית. היא כוללת הוראות לאכילה רוחנית, לשינה רוחנית, להתעטשות רוחנית וכמובן למין רוחני. עם זאת, יש בטנטרה וביוגה נקודות מגע ומפגש רבות.
רוב האנשים המכונים "יוגים" בהודו אינם מהסוג שקושר את רגליו מאחורי ראשו - אלא אם מדובר בעיירות פסבדו-רוחניות שנועדו לתיירים. הנתיבים העיקריים של היוגה ההודית הם נתיב הדבקות (בהאקטי יוגה), נתיב העשייה (קארמה יוגה) ונתיב ההגות (גיינה יוגה). הרבה אחריהם נמצא נתיב השליטה בהכרה (ראג'ה יוגה), שהחלק הגופני שבו (ההטא יוגה) מזכיר את היוגה שבה אנו פוגשים בכל סטודיו שני במערב.
במהותן מתאפיינות גישות אלו בפילוסופיה שוללת עולם, והן מתבלטות ביחס מרוחק ואפילו שלילי כלפי הגוף וצרכיו. אפשר לומר שהיוגה הגופנית, מנקודת מבט פילוסופית, היא הרבה יותר טנטרית מאשר יוגית.
על כן ניתן לומר כי ההפרדה בין יוגה לטנטרה היא מלאכותית. מתרגלים רוחניים במזרח נוהגים לשלב בין טכניקות יוגיות וטנטריות. הידע הטנטרי נחשב אזוטרי יותר, כי מייחסים לו כוח השפעה על המציאות הארצית. לכן נדרש המתרגל לעמוד לעתים בשרשרת מבחנים ומשימות, כדי להוכיח את בשלותו לקבל אותו.
הבעיה המרכזית בהבנת היוגה והטנטרה נעוצה באופן הסלקטיבי בו נודד הידע הרוחני מהמזרח לסדנאות הניו-אייג' ולספרים פופולריים במערב. ציבור מתרגלי היוגה במערב גדל בעשור האחרון בקצב מהיר. מדובר בתעשיית ענק שמגלגלת מאות מיליוני דולרים בשנה. האהדה לה זוכה היוגה במערב הובילה מיני המצאות ופיתוחים שמטרתם לעתים קרובות מסחרית, והם רחוקים ביותר ממקורותיהם המסורתיים. המרחק גדול עד כדי שהיום נקשרת היוגה יותר להתעמלות ולפילטיס יותר מאשר לדבקות רוחנית ומדיטציה.
במסגרת חגיגת החופש המיני הגדולה של שנות השישים והשבעים של המאה ה-20, הפכה הטנטרה למעין תורה תרפויטית של חופש מיני חסר גבולות. על הרקע הזה עברה הטנטרה תהליך דומה לזה שעוברת כעת היוגה במערב, בעיקר תוגות לגורו השנוי במחלוקת אושו, ש"המציא מחדש" את הטנטרה תחת השם "נאו-טנטרה". אושו הרשה לעצמו לשנות ולטשטש עקרונות כה רבים בתורה הטנטרית, עד כי קשה לזהות עתה את המקור בתוך התמונה.
נקודת האור היא ההיסטוריה הקצרה של היוגה והטנטרה במערב. אני מקווה שהשטחיות והפופוליסטיות אינן אלא משובות נעורים: עם הזמן יופיעו, בנוסף, גם גילויים בוגרים ובשלים יותר שלהן.
רן דרן, מורה טנטרה ויוגה טנטרית, מאמן רוחני, אסטרולוג , מטפל אנרגטי ומרצה.לאתר הבית
נא להמתין לטעינת התגובות
