ראשי » סגנון » בית » משפחה וזוגיות

אנליזה בפארק: פארק השעשועים של הפסיכולוג רודי

"פשטות מעניקה" - זאת החוויה שמבקש הפסיכולוג דני רודי להעניק למבקרי הפארק האקולוגי שהקים. יש שם אוהל טיפי גדול למעגלי מתופפים ‭")‬כדי להיזכר בפעימות הלב של האם‭,("‬ פינות יצירה ומנוחה, ולהשלמת האווירה הפסטורלית - יער פאולינות

 
חשבת פעם על המושג 'חיק הטבע‭,"'?‬ שואל הפסיכולוג ד"ר דני רודי במהלך הנסיעה המשותפת
ל"דרך העץ‭,"‬ הפארק החדש שלו בשדמות דבורה, ליד הר תבור. "חיק הטבע מדמה חיק של אם. המקום הכי בסיסי, ראשוני של כל יצור חי. כמו בחיק האם, המגונן מחיות הטרף והמערסל את הגורים, גם בחיק הטבע, טמונות כל החוויות הראשוניות שלנו. לשם אני מבקש להחזיר את המבקרים שלנו. כל אדם שיתחבר לטבע בצורה כזאת או אחרת, יתחבר בהכרח לתחושות טובות‭,"‬ נאום הד"ר.

מרגע זה היה כבר ברור שמעתה לא נוכל לדבר על עוד פארק שעשועים חדש, כיף וצחוקים. מי שבוחר לנסוע לטיול עם פסיכולוג צריך לקחת בחשבון שההתבוננות במתקנים תהיה התבוננות בנימי נפש האדם.

הכול התחיל כשאילת יוסף, איש חינוך, מורה למתמטיקה בעברו ומפעיל קייטנות קיץ, רתם את רודי להצטרף אליו להקמת מפעל חייו על אדמה משפחתית. משפחתו של יוסף, חקלאים ותיקים בנשמתם, התלבטו כמו חקלאים רבים בהסבת 20 דונם של השטח לטובת מקור הכנסה חדש. סב המשפחה, מוטי שלף, פסל עץ בתחביבו, העלה את הרעיון של הבאתם וגיורם של עצי פאולינות - שהם סיניים במקור - לישראל לטובת תעשיות העץ. עץ הפאולינה המרהיב שתפרחתו קסומה, גדל במהירות עצומה - בממוצע שישה מטרים לשנה. גובהו עשוי להגיע לכ־30 מטר ואורך חייו - כמאה שנים. יתרונו של עץ  הפאולינה בכך שהוא מתחדש בקצב מהיר לאחר כריתתו, ויכול לסייע בשמירת האיזון האקולוגי.

יוסף התאהב ביער הפאולינות שצמח מתחת לאפו, וכאיש חינוך החולם לחנך ילדים לאהבת הטבע, החליט לנצל את היער המפתיע כדי לייצר עבורם מרחב אקטיבי, שבו יוכלו לפתח את היצירתיות וללמוד ולהתנסות אגב משחק. יוסף ביקש להחדיר למקום משמעות וחוויה של עומק רגשי, ופנה לרודי, אותו הוא הכיר מקשרים אישיים. מאותו הרגע, החל הפארק לתפוס תאוצה. הדיל ברור: רודי יביא את התכנים, יוסף את הביצוע.
 

איך נכנס פסיכולוג לעסקי הפארקים? עבור רודי זה נראה פחות משונה ממה שאולי זה עשוי להישמע. אם בלמידה דרך חוויה עסקינן, אזי אין טבעי ממעורבותו כאיש מקצוע בתחום. ואל תתאמצו לחפש מניעים נסתרים, רודי מוכן לנדב אותם. "עד כיתה ד' בקושי ידעתי קרוא וכתוב. הפרעת הקשב והריכוז הקשה חיבלה ביכולות הלמידה שלי, ובדרך הרסה כל חלקה טובה. אני זוכר את תחילת הלימודים שלי כסיוט מתמשך. לזכות הוריי אני זוקף את העובדה שלאורך כל השנים הם לא החשיבו במיוחד את הישגיי בבית הספר, כלומר, העריכו אותי למרות הישגיי הגרועים. אבל למרות התמיכה ההורית, התקופה נחרתה בזיכרוני כשלילית‭."‬

והייתה עוד חוויה, אחרת לגמרי, שנים רבות לאחר מכן. רודי טייל בניו זילנד והגיע לפארק ובו מבוך גדול, שבו הלך לאיבוד. "התחושה הראשונית היא של חוסר אונים. אתה אבוד. אתה מנסה לצאת מהמבוך ושוב חוזר על אותה טעות, וחוזר חלילה. ואז מגיע הרגע שאתה מצליח לצאת מהמבוך, ואתה חווה התרגשות, סוג של ניצחון. חוויית המבוך מזכירה את תהליך הטיפול הנפשי. אדם מגיע לטיפול במצב של חוסר אונים, אך בתוך התהליך יש לו הזדמנות אדירה להתמסר, לתקן, להצליח. במבוך קיימת הטעות הזאת שאני אוהב לכנותה 'הטעות הטובה‭.'‬ למרות שהיא טעות, היא מביאה אדם לרגע המכונן של תיקון. אותו אדם לומד ללכת בדרך הנכונה. בטיפול עושים לרוב את הדרך הזאת במילים. במבוך, לעומת זאת, האדם יוצר את החוויה. אני חושב שזאת חוויה נפלאה, ולכן המבוך הוא לב הפארק‭."‬

"פשטות מעניקה" - זאת החוויה שמבקשים יוסף ורודי להעניק למבקרי הפארק. לשם כך הוקם אוהל טיפי גדול למעגלי מתופפים ‭")‬התיפוף מרגש אנשים, כי יש בו זיכרון לפעימות הלב של האם‭,("‬ מתקנים לבניית סירות ואגם קטן להשיט אותן, פינות יצירה ומנוחה, תבליט של ארץ ישראל הכולל את העצים המאפיינים כל אזור, ומשטח קמפינג גדול לשהות ולינה בטבע עבור משפחות וקבוצות גדולות. מול יער הפאולינות היפהפה, מתנשאת לה הכיפה המושלמת של הר תבור, להשלמת התפאורה הפסטורלית.
 הסיבוב במקום מסיט את השיחה לנושא ההרפתקנות ולשאלה האם מחפשי ההרפתקאות הם אנשים שבאופיים נטועה משאלת־מוות. "הרפתקנות‭,"‬ טוען רודי, "היא תוצאה של רמת התמסרות גבוהה. מגלי היבשות לדוגמה, הם אנשים שהתמסרו. בניגוד לתפיסה המקובלת שיש לראות בהרפתקנים מתאבדים, נהפוך הוא. אני רואה בהם תאבי חיים. מתאבדים הם אלה שמפחדים מהחיים. אפילו חציית כביש יכולה להיות סוג של הרפתקה. אני  מעדיף שילמדו ילדים לחצות את הכביש לא מתוך פחד, אלא מתוך תחושה של הרפתקנות, של התנסות מרגשת. במקום להציף את מוח הילדים בכמה כביש הוא מקום מסוכן, יש ללמדם את החוקים, ומאותו רגע לתת להם לחוש שהם בעיצומה של חוויה ולא בהתקף חרדה. בכל הרפתקה מתקיימים שני קטבים: מצד אחד קוטב של פחד, ומנגד תשוקה או סקרנות. הרגע שבו אדם מצליח להתגבר על פחד, הוא רגע אדיר של ניצחון, וסיפוק. זהו הרגע שבו נולדת ההנאה".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...