אהבה בלב השגרה: איך עושים את זה?
הטנטרה, הסופיזם ואסכולות אחרות של הלב למדו לפרטיו את המשחק החמקמק של האהבה, עד שמצאו בו נקודות אחיזה מוצקות. כאלה שהופכות אותה נגישה גם לאחר שהשגרה משתלטת עליה
תסתכלו רגע אחד פנימה, ותחשבו על ההצעה הבאה: מהיום והלאה תקבלו תמיד כל מה שאתם רוצים, במשך כל ימי חייכם, אבל לא תוכלו עוד לאהוב לעולם. לקחתם? זה המקום שאתם נותנים בחייכם לאהבה.
אנשים הקריבו הכול למען האהבה, הם פתחו מלחמות ונתנו את חייהם, הם עבדו ושילמו, הם התאמצו והשתנו על מנת להיות עם האדם שהם אוהבים. המעניין הוא שאחרי שאנחנו משיגים את משאת לבנו, לא עובר זמן רב והאהבה הנעלה הופכת לשגרה, וכנפיה הופכות לקישוט חסר מעוף. גם אם לעתים קרובות נותרת חברות עם סטאטוס קוו, עם הבנה ודאגה הדדית, הקסם והמסתורין של האהבה לא שורדים לרוב את מבחן הזמן.
נראה שבצורה פרדוכסלית, כשמשאת לבנו לא נגישה לנו האהבה פועמת בשיא כוחה, וכשאהובנו נכנס וממלא את חיינו, האהבה העצומה הופכת לפחות ייחודית ולפחות אינטנסיבית. רוב האנשים כבר הפסיקו לחלום על חיים שמתמלאים שוב ושוב באהבה עזה. לעומתם, הטנטרה, הסופיזם ואסכולות רוחניות אחרות של הלב לא התייאשו אל מול האתגר הזה. הן למדו לפרטים את משחקה החמקמק של האהבה, חקרו ומצאו נקודת תורפה. נקודת אחיזה מוצקה בלב לבה של האהבה.
על מנת לכבוש את האהבה ולאחוז בה בנקודה היחידה שבה היא בת אחיזה, צריך לעבור את ביטוייה החולפים של האהבה מבלי להתבלבל מצלליה, או מדמיוננו שמתנפח בנוכחותה. על מנת לכבוש את לבה של האהבה עלינו להישאר צלולים ונחושים אל מול כל פיתויי האהבה המוגבלת, ואז לחדור מעבר אל להם ולהתכוונן כמו קרן לייזר אל מקור האהבה, שהוא בלתי נדלה ואמיתי ורק בו ניתן לאחוז בבטחה. כל אהבה אחרת תובס ותיעלם עם הזמן.
בפרקי אבות כתוב: "כל אהבה התלויה בדבר, בטל דבר בטלה האהבה, ושאינה תלויה בדבר אינה בטלה לעולם".(ה, ט"ז). רעיון זה חוזר כחוט השני במסר הפנימי של כמעט כל אסכולה רוחנית בעולם. בטנטרה אומרים שכל דבר הוא בבסיסו אנרגיה, וכי האהבה היא הבסיס של כל סוגי האנרגיה. הסופים אומרים, "אישק אללה, מהבוד אללה", שזה בעברית: "אלוהים הוא אהבה, אלוהים הוא האהוב". בכך הם מדגישים את הנצחיות המקודשת של האהבה.
הרעיונות הללו יפים ומעוררי השראה, אבל בשעה שרבים מקבלים אותם רק מעטים אכן נוגעים באהבת האמת האוניברסלית. על מנת להתקרב אליה יש לרצות אותה, לזהות אותה ולהאמין שאפשר להשיג אותה. יש להבין אותה וללמוד איך ניתן להתכוונן אליה, להיכנס אליה ולהעיר אותה בעולמך הפנימי. ז'ידו קרישנמורטי אמר: "תרצה את זה כמו שאתה רוצה את הארוחה הבאה שלך". התשוקה להגיע ולמצוא אהבה אמיתית צריכה להיות ערה, בוערת וכנה. האהבה לא תפנה
האהבה המקודשת הזו אינה רחוקה כפי שלעיתים מציגים אותה, היא מתחבאת בתוך החיבה שאנו חשים אל קרובינו, ומתגלה להבזק כשאנו מתאהבים בעוצמה רבה. בזמן ההתאהבות, גם שאנחנו לבד, נדמה שהכול פועם באהבה, שהעולם כולו אוהב אותנו ושאנחנו משיבים לו באהבה. הנקודה שרוב האנשים מפספסים במצב זה, היא שהאהבה קיימת גם בלי הנוכחות פיסית של אהובינו. הטנטרה אומרת שאהבה זו נובעת מהמצב שבו נמצא לבנו בזמן שאנחנו מתאהבים.
תורת הטנטרה מבשרת שאפשר ורצוי לחיות באהבה עזה, גם בלי תלות במישהו או במשהו. זה תלוי בנו וביכולתנו לשחזר בתוכנו את המצב הפנימי של האהבה העזה: אם נצליח לשמור את המצב הפנימי האינטנסיבי הזה, אז עולמנו יתמלא באותה תחושת אושר ובאותה תחושת משמעות גם בלי שאהבתנו תהיה מכוונת למישהו או למשהו מסוים. במצב כזה, העולם כולו מתמלא שוב ושוב באהבה. נדמה שכל דבר שופע באהבה שמתגברת ומתעדנת, והלב מתמלא באהבה אותה הוא קורן ומעניק לכל עבר. מצב זה דומה למצב ההתאהבות, אלא שהפעם יש לו אפשרות להתמשך בזמן והוא אינו תלוי בשום מערכת יחסים חיצונית, אלא רק במצב הפנימי.
הטנטרה טוענת שכאשר עולמנו הפנימי נעשה דומה לאהבה, בין אם זה כשאנו מתאהבים במישהו ובין אם זו אהבה שאין לה מושא, הדמיון בין התדר של עולמנו הפנימי והתדר של האהבה יוצר קשר והדהוד (רסוננס) עם האהבה האוניברסלית, המזינה עכשיו את אהבתנו האישית והופכת אותה לענקית.
העיקרון הוא שאנרגיה יחסית מצומצמת, שפועלת ברמת המיקרו בעולמנו הפנימי, מפעילה אנרגיה ענקית במאקרו ברמה האוניברסלית של האהבה. תהליך זה מתרחש כשאותה אהבה קטנה שבעולמנו נעשית דומה לאהבה ברמה האוניברסלית. מה שקיים בעולמות התחתונים קיים גם בעליונים, זה סוד הקסם שהוא הבסיס של המיסטיקה במזרח ובמערב.
הטנטרה מתארת את העולם הפנימי כמין מכשיר רדיו. כאשר הוא מתכוונן על תדר מסוים, הוא קולט מהסביבה תחנה מסוימת המשמיעה מוסיקה ייחודית לתדר הזה. כשאנו מתאהבים, מכשיר הרדיו הפנימי שלנו מתכוונן לתחנה של האהבה האוניברסלית. זאת הסיבה שבגללה הכול מתמלא בשמחה כה גדולה.
כשאנו מפסיקים פתאום לאהוב, או כשאנו נפגעים על-ידי אהובינו, עולמנו הפנימי מזדעזע ואנו מאבדים את התדר הפנימי שכיוון אותנו לתחנת השידור של האהבה האוניברסלית. למעשה, לא סופה של מערכת היחסים הוא הסיבה שבגללה הלכה מאתנו האהבה, אלא השינוי שבתדר הפנימי שלנו שבגללו אנחנו לא מכווננים יותר לאהבה.
הטנטרה מציעה שיטות שונות של עבודה פנימית ומדיטציה באמצעותן אנו יכולים למצוא את "הכפתורים" שמשנים את התדר הפנימי שלנו. כך אנו יכולים להתכוונן לתחנת השידור של האהבה לרצוננו. מתוך מקום כזה ניתן לאהוב באמת את האנשים הקרובים אלינו. גם אם הזוגיות נהפכה למשעממת, שגרתית ויבשה, החיבור לאהבה האוניברסלית יצית בה מחדש את האש. אהבה זו היא תמיד רעננה וחדשה, ודרכה ניתן לראות את הקסם והיופי החבוי בבן הזוג, כאילו הוא מתגלה לראשונה.
אהבה זו אינה מבקשת לשלוט או לנצל, היא אינה מחפשת לנצח ולכן היא בלתי מנוצחת. היא אינה מתחשבנת או סוחרת, ולכן היא תמיד משגשגת. היא אינה מחפשת ביטחון, ולכן היא נטולת פחד ואמיצה. היא אינה מחפשת בעלות, ולכן הכול שייך לה.
דוגמא לאדם שהתעורר לעוצמה של האהבה הוא המאסטר הסופי אינאט קהאן, שסיפור מחייו מדגים את הכוח הזה. יום אחד הגיע אליו איש עצבני מאוד שצעק בכניסה לביתו: "אותו מאסטר מדבר על אהבה ועל שלווה, אבל אם אני אקח רובה ואירה בעצמי, או אם ארביץ לו - מה הוא יגיד?" התלמידים של אינאט קהאן רצו להרחיק את האיש משם, אבל המאסטר קרה לו אליו. הם ישבו לבדם בחדר ושוחחו. האיש העצבני נרגע תוך דקות ספורות. כשיצא האיש מהחדר הוא שאל את המאסטר: איך פירקת אותי מנשקי? המאסטר השיב לו: פירקתי את עצמי מהנשק שלי.
הטנטרה מתארת את האהבה האוניברסלית כמקור הראשוני שממנו נובעות כל האהבות הקטנות והגדולות. במזרח ממשילים את האהבה הראשונית, זו שאין לה עדיין אובייקט, לזהב נוזלי טהור שעדיין לא לבש צורה כלשהי. מערכות היחסים ניזונות מאותה אהבה ראשונית, והן מגבילות אותה ויוצקות את הזהב הטהור לכדי תכשיט. האהבה הראשונית חמה כזהב נוזלי, ולכן היא קלה מאוד לעיצוב ולובשת צורות של תכשיטים שונים.
כשאהבה זו מתקררת והמיקוד עובר מהאהבה החובקת כל לאהבה צרה בין שני אנשים עם אינטרסים שונים, אז הצורה של האהבה נעשית נוקשה ולא ניתן עוד לעצב את התכשיט בקלות. מה שנותר לעשות עכשיו זה רק ללטשו בעמל רב. אם אתם רוצים לשנות את הזוגיות בקלות, שימו את תכשיט אהבתכם באש האהבה הראשונית ותראו כמה קל לשנות דברים כשהאהבה בוערת בפראות בין שני בני הזוג.
האהבה האוניברסלית היא מים חיים, ומערכת היחסים היא כלי ההגשה שלהם. בעיוורון חומרני אנו נאחזים בכוס שהכילה פעם מים, ושוכחים לחפש את המעיין שימלא שוב ושוב את הכוס וירווה את הפה היבש. כמה מערכות יחסים אתם מכירים שכבר מזמן לא הייתה בהם אהבה, ובכל זאת בני הזוג מתענים בהן ונאחזים בכוסות הריקות?
הטנטרה לא מבקשת לשבור את כל כלי ההגשה, לנתק את כל מערכות היחסים, למצוא אהבת אמת על איזה הר ולחלוק אותה עם איזה סלע בר מזל. היא מבקשת לאחות את השבר שבין קודש לחול. היא טוענת שבתוככי החיים בעולם הגשמי ובעומקן של מערכות היחסים, מסתתר אותו נקטר של אהבת אמת.
הטנטרה טוענת גם שבעומק הנתינה מסתתרת הענקה שאינה מבקשת דבר, וכי שם נמצאת אהבה זו. בעומק האמפתיה ישנה רגישות כזאת לאחר, עד שנעלמת ההפרדה בין שמחתו לבין שמחתי, בין צערו לבין צערי, וכי כששוקעת ההפרדה בין השתיים זורחת ביניהם האהבה הזו. בעומק הגעגוע והכמיהה לאדם אהוב שנמצא רחוק, נמצאות הכמיהה לאהבתו והכמיהה הפשוטה להיות באהבה. בתוך הכאב המענג של הגעגוע הזה ניווכח שזה שקורא לאהבה אינו שונה ממה שהוא מבקש. שמי שכמה להיות נאהב ולאהוב, הוא בעצמו כבר האהבה שהוא מחפש.
מי שמוצא השכלה לא ישבע ממנה אף פעם, מי שמוצא עושר תמיד יחפש לעצמו עוד ממון ונכסים. מי שמוצא מעמד תמיד יחשוש מנפילת מעמדו; אבל מי שמוצא בעולמו הפנימי אהבת אמת שאינה תלויה בדבר, שמחתו לא תופר יותר, וחייו יהיו תמיד מלאי נתינה ומשמעות. בנו תלוי הדבר.
נא להמתין לטעינת התגובות
