מתחת לעור הבצק: מזמינים ממסעדת דים סאם
בשיחת הטלפון הוזמנה קומבינציה זוגית והשליח הביא כיסונים קטנים ועדינים, ממולאים בירקות ירוקים ובפירות ים. יואש פלדש הזמין מ"דים סאם" ועבר חוויה גופנית ברמה התאית
קומבינציה משגעת צילום: יואש פלדש
"רק רגע!", קול מטושטש של בחור צעיר מן הצד שני. הוא מניח את האפרכסת על הדלפק. המולת סועדים. מקהלה מרוחקת שרה עם סינתיסייזר. אני מקשיב לה. חולפים רגעים ספורים והבחור מרים שוב את השפופרת.
"כן, אחי", הוא אומר במעשיות, אבל הוא לא שומע כלום. אני צועק כדי שישמע אותי. זה לא עוזר. הוא משחק קצת עם החוט של הטלפון. בסוף זה מסתדר. אני מזמין את הקומבינציה הזוגית, בוחר באיטיות את המנות, ושואל אם קינוח יצליח לשרוד את המסע אלינו הביתה. "בטח", קורא הטלפן, "הקינוחים מגיעים סבבה לגמרי".
"נהדר", אני אומר.
אני מאבד את תחושת הזמן, יושב על הספה בתחתוני בוקסר עם ציורים קטנים של פרות. רון בטלפון. כאשר השליח מזמזם באינטרקום אני ממהר לעלות על גופי חולצה קצרה ופותח את הדלת. בתיאום מוזר גם השכנה פותחת את הדלת, ושלושתנו קופאים במקום. השליח נבוך, אינו יודע בידי מי להפקיד את המשלוח.
הוא מבוגר. הקסדה עדיין מהודקת לראשו ברצועה מתחת לסנטר. זקן משורטט, חולצת פולו לבנה ומכנסי ג'ינס. הוא מזכיר לי את עו"ד יורם שפטל. הוא מתבלבל. מתחיל מחול קטן, שאורך שניות ספורות: הוא מושיט את השקית באדישות אל השכנה, וכשהיא לא נעתרת, אלא פשוט יוצאת ומגיפה אחריה את הדלת, הוא מהמהם לעצמו ומעביר את השקית אלי. ללא מילים אני שם את הכסף בכפו, והוא יורד בעקבותיה במדרגות בצעדים כבדים.
התפרקו קצת בדרך. כיסני הירקות צילום: יואש פלדש
אבל המשלוח לא הגיע בכלי במבוק, אלא במגשיות אלומיניום מבריקות. יוני מנגן על הפסנתר. אני קורא לו, ואנו מתיישבים אצל השולחן. הרטבים פרוסים לפנינו: רוטב סויה של קיקומן, שהגיע בכלי קטן שאי אפשר לטבול בו (היינו צריכים להעביר אותו לצלוחית), רוטב חמוץ-מתוק אדום-זוהר, ורוטב חריף-מתוק.
הכיסנים מבריקים מאדים. הם עברו בהצלחה יחסית את הדרך. אני מתחיל בברוקולי, טופו וכרישה בבצק שקוף. הגיעו שלוש יחידות, שהתפרקו מעט בדרך, אבל זה רק הפך אותן למגרות יותר:
כמו שלוש מדוזות המוטלות על חוף הים, קרביהן פרוסים לעין כל. כאן הקרביים ירקרקים, על רקע הבצק הלבן-שקוף. אני נוגס והעיניים שלי נעצמות מעצמן, כדי שאוכל להתמסר לטעם.
בשו מאי שרימפס ושיטאקי - שלוש יחידות רבועות, לחות, עשויות בצק חיטה עבה יותר - השרימפס והפטריה השחורה יצרו דו-קיום מספק, תוך אמון וכבוד הדדי, ויש גם גיוזה ירקות ירוקים וביצה נהדרת – שלושה גלגלים מהודקים היטב, שמזכירים לי צמיג של טרקטור ששקע בים לפני שנים ארוכות ואסף לתוכו כל טוב.
הבצק כבד, השוקולד קל. באו צילום: יואש פלדש
אבל כל זה רק הקדמה לשו מאי שרימפס וקלמרי. שלושה כיסנים מאודים מעשה מחשבת, שזנב קטנטן של שריפס מזדקר מפסגתו של כל אחד מהם. לא איכפת לי להגיד את זה: זו פסגתו של המשלוח. אנחנו זוללים אותם באיטיות, בשתיקה.
זה כמו להתעורר מטראנס עמוק. יוני ואני מביטים זה בזה.
אין ברירה, חייבים לאכול את הקינוח, אחרת הוא יצטנן. באו שוקולד: שני כדורים גדולים, מאסיביים, של בצק לבן, ובתוכם שוקולד נוזלי בניחוח תפוז. שיווי המשקל המופלא בין העור לקרביים מתערער כאן: רוטב השוקולד קליל מדי לעומת הכבדות של הבצק. לא נורא.
יוני נשען לאחור. אני נשען לפנים. "אני מרגיש עכשיו כמו דים סאם בעצמי", הוא אומר, ואני שותק. התאים בגופנו עדיין רוחשים.
החשבון
קומבינציית דים סאם זוגית (שישה סוגים לבחירה) – 133 שקלים
באו שוקולד – 29 שקלים
סה"כ: 162 שקלים
לאתר של דים סאם
נא להמתין לטעינת התגובות
