מערבלת החושים: בושי מרדור עושה אמנות מאוכל
בבית כפרי בכפר שמריהו, רחוק מהמטבחים המבהיקים מהטלוויזיה, ניצבת ממלכת האמנות של הבשלנית בושי מרדור. היא תגרום לכם לבשל טוב יותר, ועל הדרך תנפק תמונה של כנאפה בשקיעה. רק אל תבקשו ממנה להסביר למה היא לא מפרסמת ספר
בושי מרדור צילום: אריק סולטן
בושי אוהבת את העשייה האינטימית, ושיטת ה"מפה לאוזן" עובדת במקרה שלה מצוין ומזמנת לה קבוצות תלמידים מדי שבוע. חלקם כבר חברי מועדון של ממש, שחוזרים לפחות 30 פעם ושותים בצמא את הסבריה והמלצותיה על שיטות בישול ואביזרי מטבח.
לא אחת הוצע לה לצאת מהמטבח הקטן בבית בכפר שמריהו ולעשות את זה בצורה מסחרית ובמטבח ממורק כמו הגדולים. אבל היא בשלה: "אין לי רצון לגדול ולשנות אווירה, אני צריכה את הממלכה שלי ואת המטבח המיושן שלי." גם עניין בקייטרינג משלה אין לה. רוצים לחגוג יום הולדת בארוחת גורמה כפרית? אתם מוזמנים ללבוש סינר ולהכין יחד איתה לבנה עם גרידת לימון ופלפל, סינטה במרינדה של בלסמי ובזיליקום או כנאפה עם ריקוטה.
רוב הסיכויים שאחרי ביקור בתערוכת הצילומים החדשה שלה, "מערבל חושים," תבינו לבד שאלה לא חומרים לספר בישול, מקסימום אלבום אמנותי או אוגדן שירים מהורהר.
צילומי המזון של בושי מנהלים דו-שיח תוכני וצורני עם צילומי הנופים התלויים לצדם: חרוטי מרציפן פיסטוק שמזכירים את הגבעות הידועות של גווילין, לצד גל אבנים לבנבנות וגוש בשר שבתחתיתו מפוזרות שיני שום; כנאפה לוהטת בין שקיעות וירח, צדפים וצדפות בסיר; ודגים, זרמים וגבעות חול. משהו בזווית הצילום, בצבעים ובקווים הופך את האוכל לנוף וממזג את הנוף לתוך חומרי הגלם. את בלוטות הרוק זה אולי לא תמיד מעורר, אבל מחשבה ועניין בהחלט כן.
הכול מתחיל מהבית
דגים וגבעת חול צילום: בושי מרדור
אי אפשר להאשים את בושי שהיא לא רוצה לצאת מביתה הקט. הבית בן 50 השנה, שבו גרו הורי בעלה, נח על דונם ורבע חלומיים בכפר שמריהו, שמספקים את כל ההשראה הדרושה לבישול כפרי קרוב לאדמה. בניגוד לשכניה בהמשך הרחוב, בעלי אחוזות הפאר, בושי מצהירה שבכוונתה להיות האחרונה בכפר שמריהו ששומרת על הבית הכפרי.
כשהיא התחילה עם הסדנאות "(לגמרי במקרה, כשחברה קרובה ביקשה ממני כמתנה להצטרף אלי למטבח") הרעיון של הכנסת זרים למרחב האינטימי ולבית בן שלושת החדרים וחצי היה מקור לחששות.
אך אלה התפוגגו עם אדי הבישול וניחוח עשבי התיבול - אורחי קבע בין הסירים וקרשי החיתוך. כמו שבעלת הבית מנסחת זאת: "הבית מוסיף מאוד לאווירת הסדנאות, ששמות דגש על בישול פשוט, קל להכנה וקל לאכילה."
גולת הכותרת של בית משפחת מרדור היא החצר הענקית, שנחתמת בעצי אורן שנטעו הבעל ואחותו לפני כ־40 שנה. גן אירועים פרטי מהסוג האותנטי והמשובח ביותר. ביציאה מהבית מרפסת פתוחה ובה שולחן ארוך ל"ארוחות אווירה," ועל הקיר אוסף עששיות וחפצים בסגנון רטרו.
דגים בושי
אחרי כמה סיפורים מסמרי שיער על נחשי צפע בכלובי התוכים, אנחנו חוזרות למטבח, מתיישבות סביב שולחן העץ הארוך ומדברות על שורשי האהבה שלה לאוכל ולצילום. בינתיים אני מבחינה בתנור הבישול המקצועי של חברת ,La Courne שהובא במיוחד מפריז ותופס חצי מטבח. "דווקא בעלי הוא זה שהתאהב בו," היא מגלה, "כל פעם שהיה בפריז ביקר אותו ולחש לו שיום יבוא ויהיה שלו. בסוף הזמנו אחד. הם מיוצרים על פי הזמנה אישית, ועל כל אחד מהם יש לוחית שעליה מוטבע שם המזמין."
הכול אודות אבא
גבעות ומערות צילום: בושי מרדור
את החיבור לאוכל טוב ירשה בושי מאביה, אברהם רמון, שהיה עורך בכיר ב"הארץ" במשך 45 שנה. "אבא היה אנין טעם והקדים את זמנו," היא נזכרת. "בימים ההם הייתה בתל אביב חנות דליקטסן אחת, והוא התייצב בה פעם בשבוע וקנה את הנקניקים הכי טובים בארץ וגבינות שאף אחד לא שמע עליהן. אפילו שרימפס היו לנו בפריזר."
סגנון הבישול שלה היום, השם דגש על מטבח "דה טרואר" - חומרי גלם עונתיים ומקומיים, שמן זית ועשבי תיבול - נאמן לתפיסה שהשריש האב. "הוא לימד אותי שתבלינים מחפים על איכות האוכל, והוא צדק. כשחומרי הגלם טובים, לא צריך את זה."
בשלב מאוחר יותר הייתה זו אחותה, גרופית של אביזרי מטבח, שמשכה אותה לתחום ולקחה אותה לקורס הבישול הראשון שלה. באוניברסיטה היא דווקא למדה פסיכולוגיה, והחברים תמיד התערבו שמי שיצטיין בבחינה יבשל ארוחה לכולם. "כולם ידעו שאני אוציא ציון גבוה והייתי נסחבת עם הסירים לכל מקום," היא צוחקת.
מאז היא מנויה על מגזינים ועוקבת אחרי טרנדים. שהות של שש שנים בבריסל נתנה לה עוד דחיפה קדימה. "ישראלים לא יודעים את זה, אבל בריסל היא בירת הקולינריה האירופית. הבלגים לקחו את האוכל הצרפתי והביאו אותו לרמות עידון מדהימות." בבלגיה השתלמה בושי בכמה קורסי בישול וגם התחילה לצלם יותר. אחרי החזרה לישראל השתתפה במסגרות צילום מקצועיות, ובהן גם פגשה את האוצרת שלה, נורית ירדן.
"מערבל חושים" היא תערוכת היחיד השלישית שלה. בעבר הציגה צילומי מטבח אישיים וצילומים בנושא שירה בציבור בתערוכה במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב. "יש שפה פנימית-רגשית שבה אני מצלמת כל דבר, לא משנה מה הוא," היא מעידה על סגנונה, ומדגישה שהיא לא נמשכת לצילומי אוכל מבוימים, פלאשים וסטיילינג.
היכן נולד הרעיון לתערוכה הנוכחית?
"הכול התחיל מצילום אחד במאפייה ביוון, שבה הבחנתי בכתם אור בוהק בין שערות הכנאפה שהזכירה לי שקיעה במדבר. משם עבדתי לאט כדי ליצור משחק צילומי שמטשטש את הגבולות בין אוכל ונוף. בחלק מהצילומים האוכל מתחפש לתוואי של נוף, ובחלק אחר הדמיון הוויזואלי הופך את הדברים למקשה אחת."
הצילומים מעוררים תיאבון בעינייך?
"מטרתו של הצילום בספר בישול היא לפתות את המתבונן להכין את המנה. לא אצלי. האופן שבו הצילומים מוגשים מוציא אותם מההקשר של אוכל ודווקא מרחיק את הרעב. אני חושבת שיותר מאשר לגרות את התיאבון הם מגרים חושים אחרים".
........
התערוכה "מערבל חושים" מוצגת בבית האמנים ע"ש יוסף זריצקי, אלחריזי ,9 תל אביב, עד 9 בנובמבר.
ויש גם מתכון: סינטה במרינדה של חומץ בלסמי
החומרים ל-6 מנות:
1.2-1.5 ק"ג סינטה נקייה משומנים, חצויה לאורכה
1/3 כוס חומץ בלסמי איכותי
1/3 כוס שמן זית משובח
2 כפות בזיליקום חתוך
1 כפית פלפל שחור גרוס
4־5 חתיכות קליפת לימון
2 שיני שום פרוסות
ההכנה:
1. לערבב את כל חומרי המרינדה. להשרות את הבשר במרינדה לחצי שעה לפחות.
2. לחמם מחבת כבדה על חום גבוה מאוד. לשלוף את הבשר מהמרידנה, לפזר מלח גס ו"לסגור" היטב מכל הצדדים. להנמיך את האש ולהוסיף מדי פעם מעט מהרוטב.
3. להכין עד לדרגת הכנה רצויה: למדיום: 35־40 דקות (חום פנימי של 60 מעלות) להניח לבשר "לנוח" כעשר דקות.
4. לפרוס לפרוסות דקות. לטפטף שמן זית ומלח גס, ולהגיש מעל סלט ירוק.
אפשר להמשיך את הצלייה בתנור לאחר ה"סגירה" כחצי שעה בחום של 180 מעלות. נהדר גם בגריל.
נא להמתין לטעינת התגובות
