אצלי או אצלי?
יש ילדים, ממש כמו אריק איינשטיין, שאוהבים להיות בבית. רק בבית. הם לעולם לא יבקשו לבקר חבר, הם גם לא יבקשו לרדת לגינה ויעדיפו באופן גורף להיות המארחים ולא המתארחים. איך משכנעים אותם לצאת?
יש ילדים, ממש כמו אריק איינשטיין, שאוהבים להיות בבית. רק בבית. את הילדים האלה לא תראו
מושכים בשרוולה של אמם, שתיקח אותם לבקר חבר, הם גם לא יבקשו לרדת לגינה, ויעדיפו באופן גורף להיות המארחים ולא המתארחים. ככה טוב להם, בין ארבעת קירות הבית עם הצעצועים והמשחקים המוכרים והכי צמוד לאמא ולאבא.
אבל לא בטוח שמה שגורם להם הרגשה טובה הוא באמת טוב עבורם. לעתים לרצון הזה להישאר בבית
יכולות להיות מספר סיבות שכדאי לתת עליהן את הדעת, כפי שמפרטות ד"ר עדה בקר, מרצה לפסיכולוגיה ויועצת חינוכית-התפתחותית לגיל הרך בסמינר הקיבוצים, ומחברת הספר "עם מי שיחקת בגן היום? עולמם החברתי של ילדים בגיל הרך" (הוצאת תמה, מכון מופ"ת), ושולמית ביסמנובסקי, יו"ר ארגון גני הילדים הפרטיים בישראל ודוקטורנטית לחינוך בגיל הרך:
1. ההורים אינם חושפים את ילדם לאינטראקציה חברתית: הם שולחים את הילד לגן רק בגיל מאוחר, אינם מתארחים אצל חברים, אינם אנשים חברותיים בעצמם. לעתים מדובר בילד הראשון או בבן יחיד, והוריו מרגילים אותו לסגנון חיים שזה אחד הביטויים שלו.
2. הגנת יתר של ההורים: הם מצויים בחשש מתמיד שהילד ייפגע מחוץ לבית. בגלל הגנת היתר שלהם הילד מעדיף להיות בבית.
3. יצר הטריטוריאליות: הילד מעדיף להישאר במקום מוכר, שבו נעים וטוב לו, מקום שבו הוא זוכה
לביטחון, תמיכה והיענות גדולה לצרכיו. בבית, הוריו מאפשרים לו לעסוק בפעילויות מוכרות ונעימות ללא הגבלה, כמו לצפות בטלוויזיה, לאכול חטיפים בסלון ועוד.
4. היתרון כמארח: בתפקיד המארח יש לילד יתרון - הוא מכיר את החוקים, הסביבה והאנשים, וככזה יש לו כוח להחליט שהדברים ייעשו כרצונו. הוא זה שקובע איך מתנהגים, מה אוכלים, באילו משחקים משחקים - הוא גם מכיר היטב את כל המשחקים. כדי לפתות את החברים שוב ושוב להגיע לביתו, הילד משקיע באירוח והוריו מספקים תנאים מזמינים: חדר משחקים
כאורח, לעומת זאת, הוא נאלץ להתמודד עם חוקים לא מוכרים ואיסורים שונים, וכאורח הוא פחות יוזם ויותר נגרר.
5. חוסר ביטחון: הילד אינו מרגיש בטוח לעזוב את הבית בגלל התרחשות מסוימת בבית שמערערת את
ביטחונו. לדוגמה, אח קטן שנולד, שגוזל את תשומת הלב של האם, דבר שגורם לילד לרצות להישאר כדי להיות קרוב לאמו.
6. היעדר מיומנויות חברתיות: לעתים מדובר בקושי חברתי של ממש. הילד אינו מסתגל למסגרת הגן, הוא אינו מקובל ואינו מוזמן לשחק עם הילדים. לכן הוא מעדיף להמעיט בפגישות עם חבריו או לא להיפגש עמם כלל.
7. היעדר סקרנות: לעתים הילד אינו מבין שהוא מפסיד את העולם שבחוץ, מכיוון שהוריו לא חיזקו את הפן הזה באישיותו.
"ההורות מונעת משני רגשות חזקים - אהבה ופחד. וכשמדובר בחינוך ילדים, קביעת המינון של האהבה והפחד היא קריטית", אומרת ביסמנובסקי. "סביר להניח שהורה חרד יגדל ילד שירצה להיות בבית, הוא לא יעודד ואולי יאסור על הילד לצאת לשחק כדורגל מחשש שישבור את הרגל, אלא יעדיף שיישאר בבית וישחק למשל שחמט, כי זה בטוח יותר. הורים מעבירים לילדיהם את הפחדים בצורה בלתי אמצעית, וחשוב לזכור את זה".
אבל מה כל כך רע בלרצות להיות בבית?
ד"ר בקר: "לא בהכרח רע. לנו, כישראלים, יש צורך חזק בחברויות, ולעתים המינונים החברתיים שאנו דורשים מילדינו מוגזמים. הורים ישראלים מוטרדים שמא הילד היקר שלהם לא יהיה פופולרי, והם מתאמצים לארגן לו סדר יום עמוס. וכך יוצא שאחרי שמונה שעות של שהייה בגן ובצהרון הילד מתחיל במירוץ לחוגים, לפארק ולחברים.
ייתכן, שבמקרים מסוימים הרצון להיות בבית נובע פשוט מחסך בשעות של התרגעות ושקט, לאחר שהות ארוכה בגן הילדים. הילד רוצה לנוח בשקט בבית, עם הוריו ועם המשחקים והצעצועים
שלו, וממש לא דחוף לו לבלות עם חברים. בדומה לאדם מבוגר שחוזר הביתה מהעבודה וכל מה שהוא רוצה זה לרבוץ על הכורסה מול הטלוויזיה, להרים רגליים ולהירגע".
עם זאת, מציינת בקר, צריך לזכור שילדינו הם יצורים חברתיים מרגע לידתם, ומצוידים ביכולות חברתיות, המתבטאות ביצירת קשר עין, חיוך, מגע ובהמשך גם במפגש עם ילדים אחרים. לכן כשילד מסרב ליצור אינטראקציה חברתית, צריך לנסות ולהבין ממה נובע הסירוב לבקר חברים, לבחון אם הדחף להישאר בבית אינו נובע מבעיה גדולה יותר. לעתים הגנת יתר של ההורים עלולה להחריף את קשייו החברתיים עד כדי בידודו המוחלט".
"גיל ארבע הוא הגיל שבו בדרך כלל מתחילים ללכת לחברים. עם ילד בגיל הזה כבר אפשר לנהל שיחה, וכדאי תחילה פשוט לשאול מהן הסיבות שבגללן הוא לא רוצה לצאת מהבית. הילד עשוי לומר שהוא לא אוהב ללכת לחבר כי 'הוא לא מרשה לשחק במשחקים שלו', כי 'האחות הקטנה שלו מפריעה', כי 'אמא שלו לא נחמדה אלי' וכו'.
"זו ההזדמנות לדבר איתו על משמעות המושג 'הדדיות'. להבהיר לו מהם תפקידי אורח ומארח, ולהסביר שגם החבר רוצה לפעמים להיות המארח ולהראות את הצעצועים שלו. להסביר לילד שייתכן שהחבר שלו לא יסכים לבוא אליו בפעם הבאה אם גם הוא לא יבוא להתארח בביתו.
"נושא ההדדיות הוא עיקרון מרכזי הקשור קשר הדוק להתפתחות החברתית של הילד, והקנייתו לילד היא שאיפה בסיסית של כל הורה. מרבית ההורים מודעים לכך שיחסים חברתיים מושתתים על שיתוף פעולה והם שואפים להעניק לילדם כלים, שבעזרתם הוא יוכל לראות את שני צדיו של הקשר החברתי - להכיר הן את הצרכים והרגשות שלו והן את אלה של חבריו".
ואם גם אחרי השיחה הוא עומד בסירובו?
"ראשית, אסור להכריח. כדאי להתאזר בסבלנות ולהבין כי עם הזמן הדברים משתנים בדרך כלל והרצון יגיע מאליו. מה עוד שיש להביא בחשבון, שגם בעולם המבוגרים, יש כאלה שנהנים לארח ואחרים שמעדיפים להתארח. עם זאת כדאי להציע לו שבפעמים הראשונות ההורה יתלווה אליו בעת הביקור אצל חברים ויישאר שם, הן כדי לנסוך בו ביטחון, לעזור לו לפתח את כישוריו החברתיים וכמובן לעמוד מקרוב על הקושי החברתי של הילד".
ומעל לכל, על ההורים לשאול את עצמם מדוע הילד שלהם מעדיף להישאר בבית, מדגישה שלומית ביסמנובסקי: "הורה חרדתי צריך לחפש בראש ובראשונה את מקור הפחד אצלו ולהתמודד איתו. הורה שיידע לאזן בין מינון הפחד לאהבה יעזור לילד שלו לפתור לפחות מחצית מקשייו החברתיים. ההורה צריך להרגיל את עצמו לחשוב בצורה חיובית ואופטימית, ולאפשר לילד לצאת מהסביבה הבטוחה והמוגנת של הבית ולהאמין שהכל יהיה בסדר. רק מסר חיובי מצד ההורים יעזור לילד לפתח את ביטחונו העצמי ואת כישוריו החברתיים, והוא ישאף לצאת יותר מתחומי הבית הבטוח".
נא להמתין לטעינת התגובות
